שתף קטע נבחר

נתפס: פושט רגל רשם בית פרטי על שם בנותיו

במשך שנים הצליח תושב השרון להחביא נכס יוקרתי מהנושים שלו. גם בבית המשפט הוא המשיך להתעקש: הנכס של הבנות שלי, הן לקחו משכנתה

נושיו של פושט רגל שהציג עצמו כחסר נכסים, גילו להפתעתם שבנותיו הצעירות הן בעלות של בית רחב ידיים ביישוב מתן שבשרון. חקירותיהם העלו שמי שמתגורר בבית הוא לאחר מאביהן בעצמו, שככל הנראה רשם את הנכס על שמן במטרה להחביא אותו מהגורמים שלהם הוא חייב כסף. בית המשפט המחוזי בלוד האמין להם.

 

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

 

ביולי 2004 מכר הנתבע קרקע של שלושה דונם ביישוב נירית שבדרום השרון. בחוזה הוסכם עם הרוכשים שאם המגרשים לא יירשמו על שמם תוך שלוש שנים – הם יהיו רשאים לבטל את החוזה ולקבל בחזרה את כספם (105 אלף דולר). אלא ששלוש השנים חלפו מבלי שהועברו להם הזכויות, לכן הודיעו למוכר על ביטול החוזה ודרשו את כספם חזרה.

 

ב-2009, לאחר שהתברר להם שלא יקבלו את הכסף, הגישו הרוכשים תביעה נגד המוכר בבית משפט השלום בפתח תקווה. התיק הסתיים בפשרה, אך זו לא הועילה, כיוון שהמוכר טען שאין לו כסף לשלם. ב-2011 נאלצו הרוכשים לפתוח נגדו בהליכי הוצאה לפועל, ובמסגרתם גילו כי שתי בנותיו הצעירות של המוכר מחזיקות בבעלותן בית בן שלוש קומות, שאותו רכשו ב-1998.

 

הרוכשים מיהרו להגיש תביעה נגד המוכר ושתי בנותיו למחוזי בלוד, בטענה שרישום הבית ע"ש הבנות הוא פיקטיבי, ונועד להבריח את הבית מפני נושיו של אביהן.

 

לטענת התובעים, האב הוא מומחה בתרגילי עוקץ ומרמה במקרקעין: הוא נוהג לשכנע אנשים לקנות קרקעות מבלי שרכש אותן קודם, וליטול את כספי המכר לכיסו. בסופו של דבר עסקיו כשלו והובילו לכך שב-1998 הוא הוכרז כפושט רגל וכל נכסיו נמכרו לשם כיסוי חובותיו.

 

לטענתם, החייב הוא זה שרכש את הבית בפועל ומתגורר בו עד היום. התובעים ציינו שלא סביר שהבנות, שבמועד רכישת הבית היו בתחילת שנות העשרים לחייהן, יכלו לשלם מכיסן עבור בית פרטי רחב ידיים.

 

האב ובנותיו טענו מנגד שהבית נרכש על ידי הבנות בעזרת משכנתה, חסכונות אישיים ועזרה ממשפחה וחברים. האב הוסיף כי בתקופת הרכישה היה מצוי בעיצומם של הליכי פשיטת הרגל, וכל כספו היה נתון תחת פיקוחו של נאמן – כך שלא יכול היה להשתמש בו. הוא הוסיף שבסך הכול הסכים לחתום ערבות לבנותיו, כפי שכל אב מסור היה עושה.

 

בהסתמך על חקירת האב קבעה השופטת ריקי שמולביץ שהוא זה שרכש את הבית ונוהג בו מנהג בעלים. היא הוסיפה שהוא ובנותיו לא הוכיחו מהם מקורות כספי הרכישה בראיות כמו חוזי ההלוואה, תנאי המשכנתה וכיו"ב.

 

לאחר שהתרשמה מיתר עדויות הצדדים והראיות שהוגשו בפניה, קבעה השופטת שמולביץ שרישום הזכויות על שם הבנות אכן נועד למנוע מהנושים השונים להיפרע מהאב באמצעות הבית. על כן, השופטת קיבלה את התביעה ונתנה סעד הצהרתי לפיו המוכר הוא בעל הזכויות בבית. הנתבעים חויבו בהוצאות ושכר טרחת עו"ד של 35 אלף שקל.

 

  • לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
  • הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
  • ב"כ התובעים: עו"ד תומר אלנתן
  • ב"כ הנתבעים: עו"ד סמדר קשת בר און
  • עו"ד יעקב אברמוביץ עוסק בדיני מקרקעין
  • הכותב לא ייצג בתיק

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים