הטלית שהצילה עשרות חיילים במלחמת יו"כ
מה עושים חיילים שנקלעים לאש תופת במהלך מלחמת יום כיפור? סיפורם המרגש של חיילי גדוד 198 מחיל השריון, שניצלו בזכות תושייתו של מפקד טנק, גיל אופיר, שיצא תחת אש ונופף בטלית של אחד מחייליו כדי לסמן לכוחות לעצור את הירי. צפו בראיון - ובטלית שהצילה את חייו
יום וחצי של לחימה כבר חלפו, וב"קו ברלב" על גדת תעלת סואץ, נפלו מוצבי צה"ל בזה אחר זה לידי הצבא המצרי. רק מעוז אחד בצפון התעלה שורד, תוך כדי שהוא סופג אש כבדה ללא הפסקה. החיילים ששהו במקום כבר הפסיקו לספור את הטנקים שנפגעו בקרבות, ונראה כי הקרב הוכרע. גיל אופיר, מפקד טנק בגדוד 198 מבית הספר לשריון שלחם בכל כוחו עם חייליו, התבקש לסגת מהמעוז ולחבור לחטיבה שהמתינה לו מספר קילומטרים משם.
- ועוד בערוץ 20: הטרנד היהודי: איך מנפחים סוכה כשרה
"המעוז היה כבר מוקף בעשרות טנקים ואלפי חיילים מצריים", מספר אופיר בראיון לאטילה שומפלבי בערוץ 20. "הפקודה שניתנה לי קראה לפרוץ את המצור, ולחבור לכוח של יחידת מילואים של סיירת מטכ"ל שהמתין לנו".
פתאום החבר'ה הציאו את הטלית
הגדוד שאיבד במהלך הקרבות עד לאותו הרגע ארבעה מלוחמיו, נותר עם 41 חיילים שהחלו להתארגן לעזיבה. "ניסינו לפרוץ את הכתר המצרי מספר פעמים, ובכל פעם תקפו אותנו ממקום אחר. לבסוף, מארב מצרי מאורגן היטב הצליח להשתלט על חלק מהגדוד". למרות שחלק מהחיילים נפלו בשבי וחלקם נהרגו באותה התקפה, אופיר מצליח להתחמק ולפרוץ את המצור בחסות החשיכה.
"מתוך 41, נותרנו 24 חיילים, כוח החילוץ היה עדיין רחוק מאיתנו", הוא ממשיך לספר. "עצרנו למנוחה קצרה בין שתי דיונות חול. עם הזריחה, בלי לדעת מה הולך איתנו והאם נצליח לצאת מכאן בחיים, אני רואה שני חיילים מוציאים האחד את הטלית, האחר את התפילין - והם החלו להתפלל כאילו אנחנו באמצע בית הכנסת הגדול בתל אביב", מתאר אופיר.
"אני חושב שבתור בחור חילוני זה ממש הביא לי כאפה לפנים. 41 שנה עברו מאז ואני עדיין זוכר את האירוע כאילו הוא התרחש היום. הסתכלתי עליהם ופתאום כל ההיסטוריה של העם היהודי, כל הסיפורים על קידוש ה', השואה, המלחמות בארץ, חלפו מול עיניי. לקח לי זמן לעכל שלמרות כל הטירוף מסביב, החברה האלה סחבו איתם את הטלית והתפילין עד לכאן".
אש ידידותית מצד אחד - ואש מצרית מהצד השני
קולות ירי והדי פיצוצים משני כיוונים קטעו באחת את מחשבותיו, אופיר יצא לבדוק את מקורם. לתדהמתו הוא מגלה שהגדוד מותקף הן מהצד המצרי והן מהצד הישראלי, שכל אחד מהם חשב שאופיר וחבריו הם האויב. "חיפשנו משהו שיכול להיראות כמו דגל לבן, כי הבנו שאם אנחנו לא יוצאים מכאן עם ידיים מורמות, אנחנו מתים בתוך דקות", נזכר אופיר.
הוא חזר לשוחה, תלש מהחייל המתפלל את הטלית - ויחד עם לוחם נוסף, אילן גידרון, רצו השניים במעלה הדיונה לעבר הטנקים הישראליים.
חיילי צה"ל חשבו בתחילה כי מדובר בכאפייה אך כעבור מספר שניות זיהו את הטלית בידיהם, וחיפו עליהם מהירי המצרי. "הגענו לטנקים, עלינו על אחד מהם - וחזרנו לעבר החיילים שחיכו לנו. זה היה מחזה מאוד סוריאליסטי לראות את כל החיילים על טנק אחד", הוא משחזר בהתרגשות.
לפני 11 שנים - 30 שנה לאחר סיום המלחמה - נזכר אופיר - בעל עיטור המופת ממלחמת יום כיפור - בטלית שהצילה את חייו, והרגיש שהוא חייב להתעטף בה. הוא יצר קשר עם אפרים הולנד - אותו חייל שהתפלל בשוחה עם טליתו - וביקש ממנו לקבל אותה לידיו כדי שיתפלל איתה ביום כיפור בבית הכנסת. "מבר המצווה של הבן שלי, לא הייתי בבית הכנסת", מודה אופיר. "אני לא יכול להסביר את זה, אבל הרגשתי איזשהו דחף פנימי, שאני רוצה להגיע אל הטלית הזאת ולהתעטף בה".
במהלך התפילה ביום הכיפורים ניגש אופיר אל רב בית הכנסת ואמר לו: "אתה זוכר כשעשית לבן שלי את בר המצווה, סיפרתי לך את סיפור הטלית? אז זו הטלית. הרב עצר את התפילה וביקש מאופיר לספר את סיפורו בפני מתפללי בית הכנסת שהיה מלא עד אפס מקום. "אני עומד על בימת בית הכנסת, סביבי דממת אלחוט וכולם מקשיבים לי. ממש הרגישו שם את השכינה באותם רגעים".
- בהכנת הכתבה השתתף: משה גלנץ
