"ברוורס": ארז טל עושה כלום

"ברוורס"? למה? הייתי קוראת למיזם הזה "נעים וקל עם ארז טל", או משהו בדומה, שידגיש עד כמה הדוקו-כלום החדש מבית מדרשו של מר טלוויזיה הנוכחי, שהחל אמש (שבת) בקשת, הוא – ובכן, כלום.

ביקורות טלוויזיה נוספות:

"הומלנד": החיים שאחרי המוות

"6 אימהות": שיעור בחשיבה שמרנית

"הצילו! אני לא יודע לבשל": תוכנית איומה

טל היה מן הראשונים שפיצח את הגנום של הערוץ המסחרי העברי. לשם כך, היה עליו לוותר על כ–50 נקודות איי קיו לטובת חיוך ששלובים בו מבוכה ופוזה של נכלוליות – הוא לא באמת נכלולי, כך נדמה לי – ומספר גדול מדי של תוכניות שערכן המוסף הוא אפס. היו גם אחרות: הפרוטוטייפ של "ארץ נהדרת" נוצק אצלו - הוא גידל וטיפח את אורנה בנאי, הוא יצר את "הכספת", שעשועון לא רע בכלל ששווק בהצלחה למדינות מפותחות פחות או יותר משלנו, והוא עשה את "מועדון לילה", שסימנה ודחקה בגבולות ההומור, הכאילו-אילתור והטעם הטוב המותרים בערוץ מסחרי. שאפו. וכמובן, "האח הגדול", שבאמת לא כדאי להכביר עליו מלים כאן, גם לא על הנאמנות הכלבלבית של טל למיזם הזה ולא על האופן המתמיה שהא מגונן עליו מפני כל ביקורת שהיא. 

עם מוטי קירשנבאום. כל פועלו מתגמד לטובת קצת מי מלח

ועכשיו "ברוורס". דוקו-כיף. שלא תעיזו לחשוב יותר מדי כשאתם פוגשים בפרק הראשון את – הפתעה – מוטי קירשנבאום, האיש שיש לו כנראה יותר זמן מסך בביוגרפיה מאשר לטל, וודאי יותר הישגים היסטוריים, מיתולוגיים ואחרים בעשייתו הטלוויזיונית. כן, יש לו גם מניירות, לקירשנבאום, ואפשר לחבב אותן או שלא. דיבורו מאנפף ומונוטוני, הוא בן לדור שבו קשיחותם של גברים בפני מצלמות היתה ערך עליון ובכיינותם נחשבה לא נאותה.

טל הפוך ממנו לגמרי. הוא יודע שדמעות מוכרות, ולכן קירשנבאום מזיל כמה לטובת הרייטינג בסוף היום המפרך בו טל מבקש ממנו, מתחנן אליו, מתרפס ומכרכר כדי שקירשנבאום יתרגש. עזבו חיות בר נכחדות, ז'וז'ו אבוטבול, ניקוי ראש ואקטואליה. כל פועלו של קירשנבאום מתגמד כאן כדי להביא לטל את הסחורה, היינו – להתרגש, ובכך לרגש את הצופים, שלא יזפזפו חלילה. ומה מרגש יותר מדמעות? יצירה? הישגים? מצוינות? לא לא. כלום. מי מלח תביאו לו, היישר משק קטן בזווית העין.

קירשנבאום מתקשה לספק את החומר הזה, גם כשהוא מובל אל בית ילדותו, גם כשמעמתים אותו עם חיים מתוחקרים היטב. טל תמיד הצטיין ביכולת לשלוף פיסות ידע או פילם הזויות ומפתיעות, אבל כאן זה לא מספיק כדי לספק את הסחורה בכמויות שארז טל מכור להן. עם זאת, בסוף זה קורה, וזה כנראה ההישג היחיד בכלום הגדול שעלה על המסך בתרועות וצלצולים.

ארז טל. כישרון ששועבד לפריים טיים

כשאול מופז באולפן של יאיר לפיד בשעתו, קירשנבאום מתגמד תחת מתקפת הדבש והסוכר, המרגרינה והשמן זית זך שטל מרעיף עליו בכמויות מסוכנות. כן, הוא הזיל את הדבר שנדרש ממנו. היה קשה? לא ממש. נעים וקל, כבר אמרנו, עם ארז טל. רק למוטי קירשנבאום לא נעים במידה מספקת שירצה אפילו עוד דקה של הנוכחות הזאת בחייו.

ואני עדיין מצפה מארז טל למשהו שונה. האיש מוכשר כשד, וכישרונו שועבד להבנה ולעיצוב של נטיית הלב ההמונית, דבר שהצליח בו מעל למשוער. אני מאמינה כי בכוחו הטלוויזיוני הנמצא בנסיקה מתמדת, הוא יכול לחולל שינוי וליצוק קצת – לא יותר מדי – משמעות בתכנים אותם הוא יוצר. תסלחו לי על האופטימיות, אני אמשיך לחכות.