המילקי יקר מדי? אנחנו אשמים

זהו, אפשר להפסיק להיאבק? פוסט בפייסבוק וכמה כתבות שינו סדרי עדיפויות צרכניים? מספר רשתות שיווק הודיעו שבעקבות הביקורת הן תמכורנה לנו מילקי בשקל, לשבועיים, אז נפל דבר? זו ממש בדיחה, והיא על חשבוננו.

הרי אם הרשתות יכולות "לפנק" אותנו במבצע כזה לשבועיים, אז למה עד עכשיו המחירים היו כל כך גבוהים? זו סתם זריית חול בעיניי הצרכנים. מושכים אותנו במבצעי "עוף בשקל", ואנחנו נוהרים לעשות קניות בלי לעשות חשבון אמיתי של סל הקניות שלנו.

כתבות נוספות בנושא יוקר המחייה

• ישראלי בברלין: מעדן דמוי מילקי - 87 אגורות
• איך 750 ג' גבינה לבנה של תנובה נמכרת בארה"ב ב-4.73 ש'?
• יקר פה? אפשר לקנות אונליין מבריטניה
  

מגיע לנו פתרון מקיף וארוך טווח. כזה שלא יימשך שבועיים, וגם לא חודשיים, אלא באופן קבוע וייצור שיווי משקל חדש בשוק. זה יקרה רק שתהיה תחרות. גם בין רשתות השיווק, אבל גם, ואולי בעיקר, בין יצרני המזון, שם 5 חברות מובילות שולטות כיום במעל 50% מהשוק.

ממשלת ישראל הבינה במחאה החברתית ב-2011 שיוקר המחיה בכלל, והמזון בפרט, הוא נושא שחייבים לטפל בו, ואנחנו עדים לצעדים שונים שנעשים בתחום. אבל חשוב להפריד כאן בין שני דברים: טיפול בתופעה, שהיא המחירים הגבוהים, וטיפול בבעיה שהתופעה נובעת ממנה - שהיא חוסר התחרות בקרב היצרנים. טיפול בתופעה (המחירים) ללא טיפול בבעיה (היעדר התחרות) הוא בעצם ניסיון לשים פלסטר על פצע עמוק. זה נראה טוב לכמה רגעים, אבל בטווח הארוך זה לא פותר את הבעיה ואף עלול לגרום נזק.

שר האוצר לפיד טוען כי יש להחזיר פיקוח על המחירים של מוצרים שונים, אבל ברור לכם שזה לא יגדיל את התחרות. היצרנים הגדולים מצדם, כך שמעתי, טוענים שצריך לנצל את תקדים מע"מ אפס ולהרחיב את זה גם למזון. גם זה כמובן לא יגדיל את התחרות.

איך נגדיל את התחרות?

נעשה זאת באמצעות מספר צעדים. הראשון, הקלה על ייבוא על ידי הורדת מכסים ואישור ייבוא מקביל. אלה צעדים שהממשלה מקדמת בימים אלה ויש לברך על כך.  השני, פרסום בזמן אמת ברשת של המחירים של כלל המוצרים בכל סניפי רשתות השיווק. כך, הצרכנים יוכלו להשוות מחירים ולהחליט היכן ללכת לקניות, ויווצר לחץ להורדת מחירים. צעד זה קודם במסגרת "חוק המזון" שעבר באביב האחרון בכנסת ובהכנתו היינו שותפים.

השלישי - אנחנו, הצרכנים, נתעקש ונקנה מותגים קטנים. אותם מותגים קטנים, שבכל העולם תורמים תרומה ניכרת לתחרות ותופסים במדינות מסוימות באירופה מעל 50% מהשוק. המותגים האלה כמעט ולא משפיעים כאן בישראל - נתח השוק שלהם אצלנו קטן משמעותית מאירופה, בין היתר עקב שיווק אגרסיבי של היצרנים הגדולים.

(צילום: אביהו שפירא)

אנחנו אשמים במחירי המילקי בדיוק כמו כל גורם אחר. אנחנו מתעקשים לרכוש מותגים מוכרים, שהיצרנים הגדולים דוחפים לנו באינסוף פרסומות בטלוויזיה, מבצעים ועל ידי הצבתם במקומות הכי בולטים על המדף. אנחנו "אוכלים" את הפרסומות שלהם שטוענות שהמוצר שלהם הוא הכי טוב, הכי בריא והכי כדאי. ואנחנו שוכחים את הכוח שיש בידינו.

אם אנחנו נתנתק לרגע ממה שמנסים למכור לנו, ונחפש על המדף דווקא את המוצרים של היצרנים הקטנים ושל היבואנים הקטנים שמביאים סחורה זולה מחו"ל, ונקנה אותם, אז יתחיל כאן שינוי. אנחנו צודקים כשאנחנו כועסים על הממשלה שאישרה איחוד של יצרנים לאורך השנים ולא שמרה על שוק תחרותי. זה נכון שרשתות השיווק מתעתעות בנו, אבל הגיע הזמן שנפסיק להאשים את כולם, ופשוט נטפל בבעיה לבד.

הרי גם בלי טיפת עזרה מהממשלה, וללא מבצעי "עוף בשקל" של רשתות השיווק, אם כולנו נחליט שאנחנו לא נרתעים מלקנות גם מותגים פחות מוכרים, נתח השוק שלהם יעלה (מה שאומר שנתח השוק של הגדולים יירד והתחרות תגדל). אם אנחנו נתעקש ונתמיד בדרך זו לאורך זמן, לא תהיה ברירה ליצרנים הגדולים אלא להוריד מחירים על מנת לנסות לשכנע אותנו, דרך המחירים ולא באמצעות גימיקים שיווקיים, לחזור לרכוש את מוצריהם.

אנחנו הצרכנים יכולים וצריכים לפעול במו ידינו על מנת להגיע לנקודת שיווי משקל שפויה יותר והוגנת יותר. שיווי משקל של תחרות גדולה ומחירים נמוכים. שיווי המשקל היחידי שיכול להישמר לאורך זמן.

הכותבת היא מנכ"לית ארגון אמון הציבור