"מנפאואר": קלישאה ישראלית בשחור ולבן
בסרט הבכורה שלו "מנפאואר", מציג הבמאי נעם קפלן קלישאות שחוקות על מהגרים אפריקאים בישראל, באופן הכי ישיר ושטוח שלהן. מזל שעל חוסר המעוף, מפצים שחקנים מצוינים
כאשר סרט נפתח בתמונה של שוטרים החוזרים מביקור ממלכתי במחנות ההשמדה, ואז עובר לעסוק ברדיפתם של עובדים זרים בישראל - החיבור נדמה מעצבן ודידקטי. כאשר שוטר המצוי במצוקה כלכלית מוציא את עצביו על מהגר אפריקאי בדרום תל אביב - קשה לזהות איזו מורכבות דרמטית ורגשית. וכאשר אישה בורגנית תל אביבית מתייחסת בגסות אל המנקה הניגרי העדין שלה - מדובר ברדידות של ממש. ישנן עוד הרבה סיטואציות כאלה בסרטו של נעם קפלן, "מנפאואר", וכולן מצטרפות לדיוקן לא מחמיא במיוחד של החברה הישראלית העכשווית.
עוד ביקורות סרטים ב-ynet:
סרטו של קפלן, שגם כתב את התסריט, מתבסס על דיכוטומיות שחוקות שנועדו להציג חברה בקריסה. כך, ישנו כאן גבר צעיר שעומד להגר עם משפחתו לקנדה בחיפוש אחר חיים טובים יותר, ומולו נער פיליפיני שחלומו הגדול הוא לשרת ביחידה קרבית על מנת לבסס את שייכותו לארץ הזאת.
כך גם מופיעה פה דמותו של אלמן שנרדף עדיין על ידי הטראומה שחווה במלחמת יום כיפור, ומולו מהגר ניגרי שבעבורו מייצגת ישראל את ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. במילים אחרות, תזה ואנטיתזה. לכל דמות בסרט יש את זו ההפוכה לה, והתוצאה מלאכותית.
כאמור, "מנפאואר" מביא את סיפורן של מספר דמויות שכל אחת מהן מייצגת "בעיה חברתית" בישראל של היום. מאיר (יוסי מרשק) הוא שוטר במשטרת ההגירה השרוי בקשיים כלכליים מהסוג המוכר לכל מי שמזוהה עם "מעמד הביניים". חיים (שמוליק קלדרון המצוין) הוא נהג מונית שירות אלמן, שבנו ומשפחתו עומדים לעזוב את הארץ. ארז (סאן אינטוספ) הוא אותו נער פיליפיני החש ישראלי לכל דבר, ואילו במבה (פמפס שמעון אודי) הוא מהגר ניגרי העובד בניקיון בתים, ומשמש כאחד מראשי הקהילה האפריקאית בדרום תל אביב.
אף שהסיפורים כולם מתרכזים בדרום תל אביב, הסרט בתבונה אינו חותר לחבר ביניהם בצורה מאולצת. אך ברור לנו שהסיטואציה הכלכלית הלחוצה בה נתון מאיר (עובדה, הוא בועט בכספומט שמסרב להוציא לו כסף) משפיעה על יחסו האלים והעצבני כלפי במבה ושאר הפליטים האפריקאים. ואילו שוטרת רוסיה, שבעצמה הגיעה לישראל זה לא מכבר, פונה אל המהגר הניגרי בהתנשאות ("פה זה מדינה של יהודים").
אכן, אין בסרט אמירה אחת שמובעת בצורה מרומזת או עקיפה. הכל נאמר בישירות דידקטית - "אין לנו ארץ אחרת ולאנשים האלה יש", סח מפקד יחידת משטרת ההגירה בפני פקודיו בעודם ניצבים סימבולית על גג ומתבוננים למטה, במהגרים המשחקים כדורגל במגרש שכונתי. וישנן עוד שורות כאלה ב"מנפאואר".
זהו סרטו הראשון באורך מלא של קפלן, בוגר בית הספר סם שפיגל בירושלים, שביים ב-2004 את הסרט המוקומנטרי "צווארון כחול לבן" בו גם כיכב, ושגיבורו הוא סוחר סמים תל אביבי המתכונן לאירוע "רייב נגד הכיבוש" שעתיד להיערך ברחבת המוזיאון. חבל שסגנונה הפרוע והציני של הקומדיה הפרובוקטיבית ההיא (שאף זכתה להצגה מסחרית בבתי הקולנוע שלנו, למרות שלא מדובר היה בסרט באורך מלא) לא ניכר במשהו ביצירתו הנוכחית, שאינה מספקת דיון שהוא מעבר לשגרתי והצפוי.
במהלך הצפייה ב"מנפאואר" קשה שלא להיזכר בסרטו היפה מאוד של רענן אלכסנדרוביץ', "מסעות ג'יימס בארץ הקודש" מ-2003 - סאטירה חברתית מבריקה שגיבורה הוא צליין אפריקאי שנקלע לעולמם של מהגרי העבודה השחורים בדרומה של תל אביב.
מבעד למבטו נחשפת תמציתה הנצלנית והחפיפניקית של הישראליות.
סרטו של קפלן אמנם אינו עוסק באופן בלעדי במהגרי העבודה ובמדיניות ה"עזיבה מרצון" הממשלתית. ואולם, בחירתו להעמיד במרכזו קלישאה של "גבריות ישראלית במשבר" שכמותה פגשנו בסרטים רבים בשנים האחרונות ("ההתחלפות", "אורחים לרגע"), איננה מקורית במיוחד.
מי שמסייעים לסרט להתעלות מעבר למרכיביו הדרמטיים הם שחקניו, ובראשם יוסי מרשק שנצפה בימים אלה גם ב"זינוק בעליה" ו"שושנה חלוץ מרכזי", ונדמה כי הוא הולך ויורש את משה איבגי בתפקיד הישראלי המצוי. שבחים מגיעים גם לסאן אינטוספ שמגלה כאן נוכחות מרשימה.
למרבה הצער, תיק העיתונות של הסרט לא מצא לנכון לספק פרטי רקע לגביו, כמו גם בנוגע לשאר השחקנים נטולי הניסיון הקודם שמשתתפים בו. חבל שבכך מסתכמות נקודות הזכות של "מנפאואר", סרט שליבו במקום הנכון, אך לא הרבה יותר מזה.
