"אלכסנדר והיום הנורא", והגרוע מאוד באמת
הילדים אולי יהנו מהקומדיה הסלפסטיקית "אלכסנדר והיום הנורא, האיום, המבאס והגרוע ממש", אבל ההורים יהיו בעיקר נבוכים מהשטחיות הכאילו חדשנית, ומהמשפטים הדביקים ממתיקות כמתחייב מסרט של דיסני
הסרט "אלכסנדר והיום הנורא, המבאס והגרוע ביותר" הוא סוג של סרט אסונות לילדים בהפקת אולפני דיסני, מה שאומר שגם אם מעורבים בו תאונות דרכים, כישלון בקריירה, אשמה אימהית ובליעת יתר של תרופות - עדיין תרגישו בסופו כאילו בלעתם קילו של סוכר. בעוד הילדים עשויים ליהנות מהקומדיה הסלפסטיקית, הורים רבים ימצאו את עצמם בעיקר נבוכים עבור סטיב קארל וג'ניפר גארנר המגלמים את זוג ההורים.
עוד ביקורות סרטים בערוץ הקולנוע:
היום שלפני יום הולדתו ה-12 של אלכסנדר (אד אוקסנבולד) לא מאיר אליו פנים. למעשה, החל מהרגע בו הוא פוקח את עיניו מתחיל רצף אירועים מעצבנים, גרועים ומבאסים: הוא נופל, מביך את עצמו מול הילדה שמוצאת חן בעיניו, מושפל בפני כל בית הספר, גורם לשריפה ומגלה כי כל מי שהזמין ליום ההולדת שלו מתכוון להגיע דווקא למסיבה של הילד הכי פופולרי בכיתה, שהחליט לחגוג בדיוק באותו הזמן. על המשפחה שלו, לעומת זאת, עוברים דווקא ימים נפלאים להכעיס: אמו עומדת בפני קידום, אביו מזומן לראיון במקום עבודה נחשק, אחותו (קריס דורסי) קיבלה תפקיד ראשי בהצגת בית הספר, אחיו (דילן מינט) יוצא עם הבחורה הכי יפה בשכבה, ואחיו התינוק שזוכה למרבית תשומת הלב של ההורים אמר את מילתו הראשונה.
ברוב תסכולו, מביע אלכסנדר משאלה לזכות במעט סימפטיה והבנה על ידי כך שגם בני משפחתו ירגישו מעט ממה שעובר עליו, ומשאלתו מתגשמת מעל ומעבר למצופה. כך, היום שלמחרת מתחיל בשעון מעורר שלא צילצל ומתפתח במהירות לפארסה הכוללת שלל אסונות לכל אחד מחברי המשפחה, מה שמוביל לאווירה היסטרית שתלווה אותנו עד לסיום.
הסרט, בבימויו של מיגל ארטיטה ("בחורה טובה") מבוסס על ספר ילדים מצליח מ-1972 של הסופרת ג'ודית ויורסט. אחד הדברים המיוחדים בספר, אשר ליווה בהומור ובסימפטיה את אלכסנדר המריר והזעפן, היה האלטרנטיבה שהציע להפי-אנד המסורתי של סיפורי הילדים, כשגיבורו נאלץ פשוט להשלים עם קיומם של ימים רעים ועם התסכול הכרוך בהם. יוצרי הסרט, לעומת זאת, לא יכלו להרשות לעצמם סיום אנטי קתרזיסי שכזה. הגיבורים מגלים כי מה שחשוב באמת הוא משפחה אוהבת ותומכת העוזרת לשרוד גם ימים גרועים, והכל בא על מקומו בשלום ומסתיים במסיבה גדולה ושמחה.
בעוד פסטיבל הקולנוע הבינלאומי לסרטי ילדים שהתקיים כאן לא מזמן הוכיח שניתן לעשות קולנוע אינטליגנטי לילדים, נראה כי יוצרי הסרט שלפנינו נמנעו מלנסות לאתגר או להתמודד באמת עם מה שמטריד את הצופים הצעירים. כל הדברים הרעים שקורים לאלכסנדר, כולל השפלה ויראלית ששמה אותו ללעג בפני כל בית הספר, מתקבלים באותו מבט מבואס-קלות ויאללה, לבדיחה הבאה.
ניכר כי היוצרים התכוונו להיות חדשניים בהצגת מודל משפחתי שונה מהמקובל: האמא היא קרייריסטית בעוד האב הוא מובטל המשמש כעקר בית ועושה בייבי יוגה עם התינוק. דמותו של האב היא היחידה בעלת איזשהו עומק בסרט, בעזרתו האדיבה של קארל הנהדר, אך התמונה שהיא מציגה - אב נרפה שלא מסוגל לבטא כעס ותסכול, מהנדס חלל שהולך לראיונות עבודה אצל גיקים צעירים וקרנו עולה ככל שהתנהגותו הופכת ליצנית יותר - היא בעיקר עגומה. הקונפליקטים שמצב משפחתי שכזה יכול לעורר זוכים לנגיעות שטחיות בדמות משפטים שנדמה שנשתלו בפי הדמויות בכדי לצאת ידי חובה.
גם הקריצות אל הקהל הבוגר אינן מתוחכמות במיוחד ומתמקדות בחילופי התפקידים המסורתיים בין ההורים ובשימוש מאולץ בז'רגון טוויטרי. מלבד הבידור שבאסונות הקולוסאלים שמתרחשים על המסך, קשה לומר שהסרט הזה מביא עמו ערך מוסף כלשהו. אם בספר נעשה ניסיון להתמודד עם אכזבות אמתיות שקורות בחיים, ניסיון שכלל גם נזיפות מההורים, הרי שהסרט חוטא לכל אלה בהקצנת האירועים חסרי הסבירות לכדי גיחוך, בעובדה שכל הבעיות נפתרות בדרך פלא, ובדביקות המשפחתית המוגזמת.
אלכסנדר והיום הנורא, המבאס והגרוע ביותר הוא עוד אופציה לבלות עם הילדים בחופש באולם ממוזג, אך אינו מסוג הסרטים שמותירים חותם או את אותה תחושת קסם שנוסכים סרטי ילדים איכותיים יותר. מופרכותו לא מאפשרת לו אפילו לשמש כחצי הנחמה שבצרת הרבים. כן, על כולם עוברים ימים רעים מדי פעם. פופקורן, קולה וסרט מבדר במשקל נוצה אמנם לא יקנו לאף אחד כלים להתמודד עם העובדה הזו, אבל מי צריך חומר למחשבה כשהחופש כל כך ארוך.
