"קרניים": כבר עדיף לחזור להארי פוטר
דניאל רדקליף הסיר את המשקפיים וגידל במקומם קרניים בדרמת האימה לייט "קרניים", ובה הוא מנסה להיות פחות הארי פוטר, וקצת יותר וולדמורט. אבל מה שמתחיל כסרט מודע ומלא הומור שחור, מידרדר בהמשך לקיטש צפוי
דמות בגילומו של דניאל רדקליף מואשמת ברצח של אהבת חייו, וקצת אחר כך צומחות לו קרניים? הן גורמות לאנשים לספר לו דברים איומים שהם שומרים בבטן כשהם מסתכלים עליו, כולל ההורים שלו, בזמן שהוא מנסה לחקור מי באמת רצח את חברה שלו, וכל זה מתרחש בעיירה ציורית קטנה, עם נגיעות של אימה? נהדר, מה יכול להשתבש?
המון. למעשה, כמעט הכול.
עוד ביקורות סרטים ב-ynet:
"קרניים" נראה כמו סרט אימה לייט, שמתאים לחובבי הז'אנר שבגרו מהארי פוטר ורוצים לראות את רדקליף בוגר, מרשים (הוא עבד היטב על הקוביות בבטן), שותה ומעשן, רדוף ועטוף בעל טבעי ומיסטיקה נוצרית. הוא מגלם את איג פריש, שמתמודד לא רק עם האשמות על כך שהוא רצח את מרין (ג'ונו טמפל) - איתה הוא חלק אהבת אמת מילדות עד בגרות, ועם המבטים המאשימים של הקהילה כולה - אלא עם מעין אלמנט פיזי מקולל, של זוג קרניים, פשוטו כמשמעו, שצומחות לו על הראש.
מהר מאוד, למרות הקרניים, מתברר שלא מדובר ממש בסרט אימה, אלא יותר בסרט דרמה-מתח. במהלכו איג מנסה להבין מה לעשות עם הדבר הזה שצמח לו על הראש ועם התגובות של אנשים אליו, ואיך הוא יכול לנסות ולגלות מי רצח את מרין באמת, כדי לנקות את עצמו מאשמה. כל זה בתוך מקום קטן שבו כולם מכירים את כולם, כולל לי (מקס מינגלה), עורך הדין שלו שגם הוא חבר ילדות.
הקרניים, באופן מפתיע, הן דווקא לא מה שהורס את הסרט עם הפוטנציאל המבטיח. נעשה בהן שימוש מושכל כמשהו שגורם לאנשים להתנהג מוזר, מגוחך, מטריד ומצחיק. אין גם יותר מדי דיון על מאיפה הן באו ולמה הן צמחו, וטוב שכך. איג ממשיך להתנהג כרגיל, בתוך סיטואציה מטורפת גם ככה, שרק מקבלת זום עוד יותר מטורף בזכות העובדה שעכשיו הוא מתחיל להיראות כמו שטן קטן.
אלכסנדר אז'ה ביים, ורואים קצת שאריות של ההומור שלו מ"פיראנה D3" בכמה סצנות קורעות מצחוק וממודעות עצמית. למשל כשאיגי המיוסר לומד על בשרו שהקרניים שלו לא מזעזעות אנשים, אלא גורמות להם להתוודות בפניו על הדחפים האפלים והמודחקים שלהם. כל מחשבה אסורה, קצת עקומה או מרושעת יוצאת להם מהפה בכנות בלתי נשלטת.
גם כשהרופא המטפל שלו מתחיל לספר על כמה נשבר לו ממטופלים שרק מרוכזים בעצמם ובמחלות שלהם כל היום, ואיך הוא מעדיף פשוט להסניף כמה כדורים (רגע לפני שהוא מנסה לנתח את הקרניים), מתעוררת תקווה שמדובר בסרט סביר אחרי הכול. התקווה הזו מתעוררת שוב כשהוא מתחיל ללמוד איך להשתמש ביכולת החדשה שלו ולגרום לאנשים לגלות לו את האמת ולעשות פעולות שונות ומשונות.
אבל לא. מעט הסצנות השנונות הולכות לאיבוד בים של צדקנות בכיינית, קיטש צפוי, תעלומה שכל צופה חובב הז'אנר יפתור אותה רבע שעה לתוך הסרט, ו-ווייס אובר שמגיע בכל הרגעים הלא מתאימים. הקריינות של איגי שמסבירה לנו דברים שאנחנו כבר יודעים היא כנראה שאריות מהרומן של ג'ו היל עליו הסרט מבוסס, שהתסריטאי קית' בונין לא השכיל לעשות בה שימוש קולנועי. נניח, לא לחזור על דברים שהדמויות אמרו הרגע בקול דרמטי למקרה שלא הבנו מה קורה כאן.
לאורך כל הסרט יש הרגשה שאיפשהו באמצע התסריט החליף ידיים, ומכתיבה שנונה של דרמה עם הומור שחור הוא הידרדר למלודרמטיות נבובה. ובהתאמה הצחוקים הרבים בקהל עברו מלצחוק עם הסרט, לעליו. הדמויות כולן מתחילות לסבול מהר מאוד מעיצוב שטחי עד אימה: האח המצליח אך התלוי בסמים שונים, החבר השמן שגדל להיות שוטר שמנמן ועצבני, הבחורה שרוצה להיות אחת מהחבר'ה ונענשת על כך, ואיג שמעוצב בעיקר על ידי כך שהוא מעשן ושותה, ומעשן, ושותה וזהו.
מרין עצמה, עליה השלום, מצליחה לעלות על העצבים בכל סצנת פלאש בק שבה רואים אותה. קשה עד בלתי אפשרי להבין מה איג מצא בה, ולמה גם שאר החברים ואפילו ההורים שלו מחבבים אותה ברמה לא הגיונית. כל מה שהיא עושה זה לחייך הרבה, לדעת קוד מורס, ללבוש בדים מתנפנפים ולחייך עוד קצת, ואז לאנפף ולעפעף. ההסבר למה שעושה אותה מיוחדת מגיע מפיו של החבר הטוב של איג, כשהם עדיין ילדים: "היא לא כמו גלנה (קלי גרנר, המצוינת) שעושה לאחרים ביד כי היא מקווה שככה הם יחבבו אותה. היא לא כמו שאר הבנות כאן, היא אחרת. היא טהורה".
הציטוט הזה ממשיך את היחס שלו לגלנה גם בבגרותה. היא סובלת מתיעוב עצמי, דמות משנה שכל תכליתה להציג אישה שאף אחד לא באמת אוהב, כי היא לא "טהורה" - נוצריה טובה כמו מרין, שהלכה כל יום ראשון לכנסיה, והצלב שהיא עונדת משמש תפקיד משני ומתיש בעלילה. אפילו הופעת אורח של הת'ר גרהאם בתור מלצרית חיננית עם אינטרסים לא עוזרת כאן. היחידים שאולי ייהנו קצת מקרניים הם מי שמחפשים סרט בינוני ומטה לצחוק עליו, ואולי גם בני נוער שממש אבל ממש מתגעגעים להארי פוטר.
