אהבה או להב"ה: מושון סלמונה על "שקופים"
אל מול הלהג הגזעני בפי פעילי ארגון להב"ה המתנגדים לזוגות מעורבים, מביא הבמאי מושון סלמונה תיאור עדין ורגיש יותר של התופעה בסרטו "שקופים". "גיליתי שאלו זוגות רגילים שהכוחות סביבם מאלצים אותם להסתיר את זה ולחיות באיזשהו חשש תמידי", הוא מסביר. הערות הבמאי
בשנה האחרונה התגלה פרצופה המכוער של הגזענות - גרסת ישראל החדשה. ארגון להב"ה - אותו נצר לתנועת "כך" - יצאה בקמפיינים פומביים ברחוב וגם ברשת ובו הזהירה נשים יהודיות מיחסים רומנטיים עם גברים ערבים. הם הגדילו לעשות במקרה של חתונתם של מחמוד ומורל מנסור ביפו, אותה ניסו לפוצץ במחאתם. הבמאי מושון סלמונה מכיר את תופעת הזוגות המעורבים מזווית אחרת, אינטימית יותר. בסרטו החדש "שקופים" הוא מנסה לשרטט את המורכבויות של הדו-קיום הרומנטי הנפוץ בנגב ביחסים בין יהודיות לצעירים בדואים. שרטוט עדין ורגיש - שלא נחרט בגסות בין דת לדת.
סלמונה בן ה-44 הוא בן העיר באר שבע, ואת סרטו הראשון 'וסרמיל' (2007) הקדיש לעיר בה גדל ולילדים שחיים בה כיום וחולמים להיות שחקני כדורגל. למדור הערות הבמאי הוא מספר כי שם נולד הרעיון לתסריט ל"שקופים", לאחר שגילה בעדות ראשונה עד כמה רחבה תופעת הזוגות המעורבים בנגב, ועד כמה הם מצוים בלחץ עצום מצד הסובבים אותם. "התוודעתי לנושא שהיה מאוד טעון ושנוי במחלוקת באיזור הדרום", הוא אומר.
"ככל שחקרתי את הנושא הזה יותר לעומק בעצם גיליתי שבדרך כלל מדובר בזוגות של חבר'ה צעירים שלא שונים בהרבה מזוגות אחרים מאותה דת, ושהכוחות שמסביבם מאלצים אותם להסתיר את זה ולחיות באיזשהו חשש תמידי. הרגשתי צורך מאוד חזק לנסות לגרום לנו לראות את האנשים האלה - אותם אנשים שקופים שהסרט מתייחס אליהם בשם שלו - איזושהי נקודת מבט שהיא מעט שונה מה שאנחנו בדרך כלל רואים בכלי התקשורת בסיקור המיינסטרימי של נושאים שכאלה".
"שקופים" נפתח ברגעים האחרונים של גיבור הסרט ראיד במדי צה"ל. הוא פושט אותם ויוצא לאזרחות, שנראית שונה אם אתה בדואי. הוא שב לכפר ומבקש לפלס לעצמו נתיב בשולי הכביש הראשי בדמות עסק לאירוח מדברי אותנטי. אלא שהממסד לא מקבל את היוזמה המאולתרת שלו, גם לא את קיומו של הכפר הלא חוקי של משפחתו, ובוודאי לא את מערכת היחסים הנרקמת בינו לבין נופר, נערה יהודיה מבאר שבע. העניין מסתבך עוד יותר כשמתברר כי מדובר בחברה של בן דודו, המתחכך בעבריינות.
סלמונה קיווה ללהק לתפקיד ראיד צעיר בדואי מקומי, אולם כל חיפושיו האלו חרס והוא נאלץ לפנות למחמוד שלבי, מוזיקאי תושב עכו, ששיחק בעבר ב"כלת הים" של קרן ידעיה ובמספר סרטים צרפתיים. לצדו מגלמת בת חן סבג את תפקיד נופר.
"עניין הליהוק היה מאוד קשה", מסביר סלמונה, "במשך שנה ניסיתי ללהק את הדמויות הראשיות עם שחקנים שיהיו שחקנים בדואים, שחקנים שמכירים מהחיים האישיים שלהם את הנושאים שהסרט מתעסק בהם. התהליך הזה היה מאוד ארוך, מתיש ולא ממש הצליח".
במאים נוספים מספרים על סרטיהם ב-ynet:
- אדם סנדרסון על "לוויה בצהרים"
- דני מנקין על "האם זה אתה?"
- שרון מימון וטל גרניט על "מיתה טובה"
- נעם קפלן על "מנפאואר"
- עודד רז על "גאליס: המסע לאסטרה"
- שי כנות על "שושנה חלוץ מרכזי"
- טליה לביא על "אפס ביחסי אנוש"
מי שכן מניף את דגל הפזורה הבדואית בסרט הוא אדם אל-הוזייל - בנו של שאפיק אל-הוזייל, שחקן העבר של קבוצת הכדורגל של מכבי פתח תקווה, שהקריירה שלו נקטעה בגלל תאונת דרכים. הוא המגלם את דמות בן דודו של ראיד, סלימן. למרות שאין לו כל ניסיון במשחק, הבמאי התרשם מהכריזמה והאותנטיות שלו, שבאות לידי ביטוי לטענתו על המסך.
"חודש לפני תחילת הצילומים הגיע אלי טלפון מבחור בשם אדם שגר ברהט, הוא שמע על הליהוק, שמע על הסרט והיה מעוניין להיבחן", מעיד הבמאי, "זה היה מסוג האודישנים האלה שכבר על ההתחלה ידעתי שהצלחתי ללהק את התפקיד של סלימן. אדם באמת מגלם בתוכו את כל הדואליות הזאת של בדואי, אזרח ישראלי, שגר בדרום. הוא התחנך בקיבוץ שובל והוא למעשה מדבר עברית יותר טוב משהוא מדבר ערבית".
הכשרון הטבעי של אל-הוזייל ניכר, אולם סלמונה גילה כי הוא מתקשה להתמסר כולו לתפקיד במיוחד בסצינות בהן עליו לספוג מכות. בכל זאת מדובר בגבר עם כבוד, שלא יתן לגברים אחרים להכותו - גם לא בכאילו. איך הבמאי התגבר על התגובות הטבעיות של השחקן שלו? ואיך הצליח לצלם סצנת לילה בגשם למרות זרזיף חלש שהפיקו הממטרות שהציב על הסט? הכל בכתבת הערות הבמאי על הסרט "שקופים".
