העובדות: חרדים מקבלים יותר ומשלמים פחות
חשוב להכיר בנתוני דו"ח מצב המדינה של מרכז טאוב: התשלומים של חרדים למס הכנסה נמוכים פי-8, ההכנסות של משק בית חרדי מעבודה מהוות פחות מ-40% מאלו של משק בית יהודי לא חרדי, וגם מיסים עקיפים משלמים החרדים חצי. דעה
האם יכול להיות שיהודים לא-חרדים משלמים פי 8 מס הכנסה בהשוואה לחרדים? קשה אולי להאמין, אבל אלה הנתונים. גם ההוצאה לנפש במשק בית חרדי היא חצי, לעומת 6,101 שקל בקרב יהודים לא-חרדים, כך שגם תשלום המסים העקיפים קטן בחצי. והנה עוד נתון שגורם לשני הנתונים הראשונים להחוויר: ההכנסות של משפחה חרדית ממוצעת מעבודה קטנות מ-40% בהשוואה למשפחה יהודית לא-חרדית, כלומר חילונים, מסורתיים ודתיים.
כתבות נוספות בערוץ הכלכלה
דו"ח מצב המדינה לשנת 2014 של מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל פותר חלק מבעיה זו. הוא כולל שורה ארוכה של נתונים השוואתיים לגבי הציבור החרדי מול הציבור היהודי הלא-חרדי ומגזרים אחרים. נתונים אלה מדאיגים בעיקר לאחר עשור שמדינת ישראל ביצעה השקעה מסיבית בהוצאת הגברים החרדים לעבודה.
חשוב לזכור שמרכז טאוב הוא אחד ממכוני המחקר החשובים בישראל. מדובר בגוף העצמאי (פועל כזרוע של הג'וינט), שהוקם ביוזמת ממשלת ישראל כדי לספק לה נתונים אמינים שאינם תלויים במשרדי הממשלה. לכן ראוי מאוד להטיל זרקור על הנתונים האלה ולהביא אותם למודעות מקבלי ההחלטות ודעת הקהל.
מס הכנסה וביטוח לאומי? 700 שקל לחודש
משק בית חרדי מוציא בממוצע 705 שקל בחודש בלבד על תשלומי חובה - מס הכנסה, ביטוח לאומי ומס בריאות - פחות מרבע ממה שמוציא משק בית יהודי לא-חרדי - 2,955 שקל. הנתונים שהוצגו במחקרו של איתן רגב "לגמור את החודש", מתוך סקר הוצאות משקי הבית של הלמ"ס נכונים ל-2011.
משק בית יהודי לא-חרדי משלם בממוצע 1,721 שקל בחודש למס הכנסה, כ-660% יותר ממשק בית יהודי חרדי (226 שקל בחודש). שתי הסיבות העיקריות לפער הזה הן כנראה שיותר מחצי מהגברים החרדים אינם עובדים ושחלק גדול מהנשים החרדיות עובדות במשרות חלקיות ובשירות הציבורי, ולכן המשכורת שלהן נמוכה יחסית.
משק בית יהודי לא-חרדי מוציא 619 שקל על ביטוח לאומי, פי 3.5 ממשק בית חרדי שמשלם לביטוח לאומי 171 שקל בממוצע בלבד. סביר להניח ששתי הסיבות העיקריות לתשלום הנמוך הזה הן שאברכים משלמים לביטוח לאומי סכום של 21 שקל לחודש בלבד (זו לא טעות. להלן קישור לדף תלמידי הישיבות באתר הביטוח הלאומי), וכן המשכורות הנמוכות שמקבלות הנשים החרדיות.
משק בית יהודי לא-חרדי מוציא 616 שקל על מס בריאות, פי-שניים בדיוק ממשק בית חרדי (308 שקל). הסיבה לפער של 100% ולא של מאות אחוזים, כמו בביטוח הלאומי, היא שאברכים משלמים למס בריאות 103 שקל בחודש.
את היקף התשלום הנמוך למס הכנסה, מס בריאות וביטוח לאומי של המגזר החרדי - כולל נשים וגברים שעובדים - מסביר הנתון הבא: ההכנסות של משק בית חרדי מעבודה מהוות פחות מ-40% מההכנסות של משק בית יהודי לא-חרדי מעבודה. כלומר, משק בית יהודי לא-חרדי מרוויח מעבודה פי 2.5 ממשפחה חרדית. סך ההכנסות מעבודה של משקי בית יהודיים לא-חרדיים הוא 13,213 שקל, לעומת 10,999 שקל בקרב נוצרים, 7,831 שקל בקרב דרוזים, 6,997 שקל אצל מוסלמים ו- 5,212 שקל אצל חרדים.
החמישונים העליונים של ההכנסה הם אלה שמשלמים את עיקר המסים, לכן חשובה החלוקה הפנימית של המגזרים השונים. רק 2% מהאוכלוסיה החרדית נמצאים בחמישון העליון, לעומת רבע מהאוכלוסיה היהודית הלא-חרדית. כמעט חצי מהאוכלוסיה היהודית הלא-חרדית (48%) נמצאת בשני החמישונים העליונים. לעומת זאת, 85% מהאוכלוסיה החרדית נמצאים בשני החמישונים התחתונים של ההכנסה, מתוכם 58% בחמישון התחתון.
מדובר באוכלוסיה שעיקר המאמץ הפוליטי שלה מוקדש למאבק על המשך קיומו של אורח חיים שיאפשר לה להמשיך בעונייה, כלומר הימנעות מלימודים כלליים, עבודה ושירות צבאי או לאומי, שמקלים על היציאה לעבודה.
מסים עקיפים: חרדים מוציאים חצי
דוגמה לדיסאינפורמציה הרבה המופצת בנושא הכלכלה החרדית מהווה ההתבטאות הבאה של יו"ר ועדת הכספים של הכנסת לשעבר, ח"כ משה גפני, מיהדות התורה במאי 2010: "הציבור החרדי משלם את המסים העקיפים - מע"מ, מס קנייה וכו'. באמצעות מסים אלו החרדים הם שמממנים את החילונים, שכן הציבור החרדי מוציא יותר מהחילוני על מסים אלו".
כיוון שהמשפחות החרדיות גדולות יותר, ההפרש לנפש גדול הרבה יותר. ההוצאה לנפש במשק בית חרדי היא 3,280 שקל בחודש, לעומת 6,101 שקל בקרב יהודים לא-חרדים, כלומר כחצי. רמת ההוצאה לנפש בקרב חרדים דומה להוצאה המקבילה בחמישון התחתון, והיא הנמוכה ביותר מכל המגזרים שנבדקו. ממילא ניתן להסיק שגם תשלום המסים העקיפים לנפש קטן בהתאם.
כמובן, אין פסול באורח חיים של הסתפקות במועט וצריכה נמוכה. אבל כאשר מדברים על תרומה למשק, יש משמעות גדולה להיקף תשלום המיסים העקיפים, ולכך שצריכה וביקושים מניעים את הכלכלה.
הערה: חישוב הוצאה לנפש מתוקננת מניח שההוצאה לנפש קטנה ככל שמספר הנפשות גדל. לכן כל נפש נוספת תקבל משקל נמוך יותר. חישוב הוצאה לנפש לא מתוקננת היה מביא להוצאה לנפש נמוכה עוד יותר במגזר החרדי.
גובה התמיכות - פי 6
דו"חות ממשלתיים ודו"חות מחקר חוזרים שוב ושוב על הקביעה שכמות ההקצבות וההטבות שנותנת המדינה לאברכים מעודדת אותם להישאר בישיבה ולא לצאת לעבוד. דו"ח טאוב מגלה שהכנסותיהם של משקי בית חרדיים מקצבאות ותמיכות עומדות על 3,256 שקל, לעומת כ-2,000 שקל בקרב משקי בית יהודים לא-חרדיים, נוצריים ומוסלמיים. זהו פער של קרוב לשני-שלישים. סכום התמיכות החודשיות שמקבל משק בית חרדי גבוה ב-805 שקל אפילו מהתמיכות שמקבל משק בית ממוצע בחמישון התחתון.
מרבית הפער בין חרדים לשאר המגזרים בהיקף הקצבאות והתמיכות נובע מתמיכות המתקבלות ממוסדות שאינם המוסד לביטוח לאומי ובין השאר: משרדי החינוך, הרווחה והשיכון, הסוכנות היהודית וישיבות תורניות. היקף התמיכות שמקבל משק בית חרדי ממוסדות אלו עומד על 1,331 שקל בחודש בממוצע, פי 6.5 ממשק בית יהודי לא-חרדי (205 שקל).
ביטול קצבת הבטחת הכנסה
צעד חשוב בכיוון הנכון נרשם השבוע. בעקבות פסיקת בג"צ בעתירת התנועה הרפורמית, חדו"ש וארגונים נוספים, הופסק מראשית 2015 תשלום קצבת הבטחת ההכנסה לאברכים. הקצבה עמדה על כ-1,000 שקל לחודש וקיבלו אותה כ-7% ממשקי הבית החרדיים. כלומר, שילובה בנתונים יכול היה להוריד את סכום הקצבאות הממוצע למשק בית חרדי מגופים שאינם הביטוח הלאומי בכ-80 שקל לחודש, ולהביא את הסכום לכ-1,250 שקלים - פי-6 ממשק בית יהודי לא-חרדי.
קיים כמובן חשש שבמשא ומתן הקואליציוני הבא יעשה ניסיון לעקוף את בג"צ ולחדש את תשלום הקצבה. עם זאת, היקף הקצבאות שמקבלים החרדים מהביטוח הלאומי, כ-1,390 שקל, דומה ואפילו נמוך במעט מאשר בקרב היהודים הלא-חרדים (1,504). בין הסיבות לכך: האברכים קיבלו עד סוף 2014 קצבת הבטחת הכנסה ממשרד החינוך ולא מהביטוח הלאומי, קיצוץ קצבאות הילדים הגדולות שהוענקו למשפחות מרובות ילדים, והעובדה שמדובר באוכלוסיה צעירה יחסית (ילדים רבים), ולכן השימוש בקצבאות זקנה ונכות נמוך יחסית.
מחירי הדיור עלו? ב-6%
אחת הדרכים העיקריות והפחות מוכרות של המדינה לתמוך בציבור החרדי בכלל ובציבור האברכים בפרט היא באמצעות הטבות בדיור. אין במחקר של מרכז טאוב נתונים על ההטבות לדיור במגזר החרדי. אבל ההטבות האלה ניתנות בדרך כלל באמצעות הורדת מחירי הדירה, ויש נתונים על מחירי הדירות. המחיר הממוצע לדירה שרכשו יהודים לא-חרדים עלה בעשור האחרון ביותר משליש (34%) מ-910 אלף ל-1.22 מיליון. המחיר הממוצע לדירה שרכשו חרדים עלה באותה תקופה ב-6% בלבד, מ-740 אלף ל-790 אלף. הנתון הזה נראה חיוני במיוחד לדיון הציבורי בנושא "דיור בר השגה".
רגב מסביר את היציבות במחירי הדירות לחרדים במעבר שלהם למגורים באזורי פריפריה. מחקר נוסף שערך מרכז טאוב (חוקרים: איל קמחי, נחום בלס, חיים בלייך, עמ' 63-65) כולל נתונים שמעידים על מעבר משמעותי של אוכלוסיה חרדית מהערים החרדיות המסורתיות לערים ביתר עילית ומודיעין עילית, שבהן מחירי הדירות זולים יותר.
הכותב הוא סמנכ"ל מחקר והסברה של עמותת חדו"ש לחופש דת ושוויון ומחבר הספר "חרדים בע"מ"
לפנייה לכתב/ת 
