"משחק החיקוי": פיצחנו את הנוסחה לאוסקר
סיפורו של אלן טיורינג עומד במרכז הדרמה התקופתית "משחק החיקוי", המלחימה את התיאטרליות הבריטית של "נאום המלך" לגיקיות של "הרשת החברתית". אלו הם החומרים שהופכים את הסרט למועמד לאוסקר. עם משחק מצוין של בנדיקט קאמברבאץ' ועלילה מהודקת (מדי) הוא עוד יזכה בו
השנים האחרונות היטיבו עם תדמיתו של הגיק בתרבות הפופולארית. אחרי "הרשת החברתית" על קורותיו של מארק צוקרברג, "ג'ובס" על סטיב ג'ובס, ואפילו "הרשות החמישית" על מייסד וויקיליקס ג'וליאן אסאנג', הגיעו השנה - בזה אחר זה - שניים שהמריאו אף גבוה יותר בהאדרת דמות הגאון המופנם: "התיאוריה של הכל" על סטיבן הוקינג ו"משחק החיקוי" ("The Imitation Game") שבמרכזו אלן טיורינג, המתמטיקאי הבריטי שפיצח את מערכת ההצפנה הנאצית.
עוד ביקורות סרטים ב-ynet :
"משחק החיקוי" שנחשב מועמד מוביל לזכייה באוסקר השנה, אף מרחיק לכת מהסרטים האחרים שהוזכרו לעיל. על פי סרטו של הבמאי הנורבגי מורטן טילדום ("ציידי הראשים"), הגיק וחבורתו הם למעשה מי שניצחו את מלחמת העולם השנייה. מה שבמקרה שלפנינו כנראה אינו רחוק מהאמת. ישנם היסטוריונים שמניחים שעבודתם של טיורינג ושות' סייעה לקצר את המלחמה באירופה בפרק זמן שבין שנתיים לארבע שנים, ומנעה עוד 14-21 מיליוני קורבנות.
- מורטן טילדום: "אסור שאלן טיורינג יעלם מספרי ההיסטוריה"
- המירוץ לאוסקר: מי ומי בין המועמדים הפוטנציאלים
"משחק החיקוי", המבוסס על ספר מאת אנדרו הודג'ס (שכבר זכה לעיבוד טלוויזיוני בשנת 1996 ובו גילם דרק ג'קובי את דמותו של טיורינג. סרט נוסף על אודותיו, "אניגמה", הופק ב-2001), נפרש על פני שלושה מישורי זמן: תקופת המלחמה, שנות בית הספר של טיורינג, ורדיפתו על רקע הומוסקסואלי באנגליה של שנות החמישים. המעברים בין הפרקים השונים בחייו מבקשים להדגיש את ההיבט הטרגי בסיפור של האיש שסייע לבעלות הברית לנצח במלחמה, ונפל קורבן להומופוביה נוראה (טיורינג, ואין בכך משום ספוילר, התאבד בשנת 1954 בעקבות תופעות לוואי של סירוס כימי שעבר).
טיורינג (בגילומו של בנדיקט קאמברבאץ') מגיע לבלצ'לי פארק, האחוזה האנגלית שבה התכנסו מומחים לפענוח צפנים, במטרה לפצח את ה"אניגמה" - אותה מכונת הצפנה סבוכה שבה השתמשו הגרמנים במהלך המלחמה, ושהמסרים שהועברו באמצעותה הסבו אבדות כבדות לבעלות הברית. כבר עם הגיעו בולט טיורינג בהתנהלותו המרוחקת והמתנשאת ובאורחותיו האנטי חברתיות, שהופכות אותו כמעט למעין קריקטורה של לוקה בתסמונת אספרגר.
זה בדיוק גם מה שמעורר כלפיו אנטגוניזם מצד הממונה עליו, דניסטון (צ'ארלס דאנס), כמו גם מצדו של האחראי על פרויקט "אניגמה", יו אלכסנדר (מת'יו גוד). ההסתייגויות ממנו גוברת כאשר טיורינג פונה אישית אל ראש ממשלת בריטניה ווינסטון צ'רצ'יל בבקשה שיעניק לו מאה אלף ליש"ט על מנת לבנות מכונת פענוח - הדרך היחידה מבחינתו לנצח את "אניגמה" - ונענה בחיוב.
טיורינג קורא למכונה שהמציא, מעין גלגול מוקדם של המחשב המודרני, "כריסטופר" - על שם אהובו מימי בית הספר (זוהי חירות אמנותית שהסרט נוטל לעצמו שכן כינויה במציאות של המכונה היה בפשטות "ויקטורי"). האם מדובר באקט חתרני שתכליתו להפוך את התשוקה האסורה לנוכחת? הסרט אינו מרחיב על כך. הפרט נדמה כמעט שרירותי. הצטרפותה לצוות של ג'ואן קלארק (קירה נייטלי), האישה היחידה בו, מעוררת עניין מסוים בטיורינג, ובהמשך הוא אף מציע לה להינשא לו, אף שהסיבות לכך נדמות פרקטיות יותר מרגשיות.
במקביל נע הסרט קדימה בזמן, אל שנות ה-50, אז נחקר טיורינג בחשד שהוא מרגל סובייטי. האמת, כמסתבר, נוראה אף הרבה יותר באנגליה של התקופה: טיורינג נתפס בעת ביצוע אקט מיני עם צעיר בן 19, מעשה שנחשב לעבירה פלילית.
העובדה שהחקירה משמשת לסרט סיפור מסגרת אמורה לעמת את עבודתו פורצת הדרך בשירות האומה עם רדיפתו על ידה (רק בשנת 2009 התנצל ראש ממשלת בריטניה, גורדון בראון, פומבית על היחס המחריד כלפיו, ובשנת 2013 העניקה לו המלכה אליזבת השנייה חנינה שלאחר המוות). עם זאת, עיסוקו של הסרט ברדיפה של הומוסקסואלים בבריטניה נותר חלקו החלש והבלתי מספק.
מאידך, "משחק החיקוי" הוא תיאטרון בריטי במיטבו, מהסוג שסייע לסרטים דוגמת "נאום המלך" לזכות בפסלון האוסקר הנחשק. הוא נוגע בסוגיות מוסריות (האם ראוי להציל חיי אדם גם במחיר חשיפת הסוד הצבאי של פענוח ה"אניגמה"), אישיות (חיי הנישואים הבלתי ממומשים של טיורינג וקלארק), וכמובן פוליטיות (אווירת הפרנויה האנטי-קומוניסטית שטיורינג נפל קורבן לה).
ואולם, מי שנופל קורבן לסרט הוא טיורינג עצמו, שדמותו נותרת חסרת מורכבות ועומק של ממש. יש, אגב כך,
משהו תמוה בסרט שמציג אותו, בעיקר בחלקו השני, כקורבן, ועם זאת נרתע מהצגה ישירה של ההומוסקסואליות שלו. במקום זאת, אנו נחשפים פעם נוספת לגאון האקסצנטרי שהערה אקראית מכווננת את גלגלי המוח שלו אל המקום הרצוי. אין עם זה בעיה, כמובן, אבל התוצאה היא יצירה שפוסעת בנתיבים הבטוחים מדי של המיינסטרים, כלומר החנופה לוותיקי האקדמיה ההוליוודית.
מוזרותו של טיורינג היא אוצר לשחקן המגלם אותו, קאמברבאץ', שמבנה גופו הגמלוני ופניו נעדרות ההבעה הינם נכס במקרה הזה. בשורה התחתונה, "משחק החיקוי" אינו אלא דרמה קונבנציונלית מבוצעת היטב. מה חבל שהיבטיה האפלים והתובעניים נדחקו הצידה, ושהממד הטרגי של הסיפור נותר בשוליים. העיקר שניצחנו.
