"כביש 40 דרום": אזעקת שווא
העיסוק של הקולנוע הישראלי בפריפריה דל, ולכן חשוב שיוצאים סרטים כמו "כביש 40 דרום" העוסק בשגרת חיי תושבי עוטף עזה. רק חבל שסרטם של ישראל וינקלר ואלדד בוגנים נראה כמו קובץ של אפיזודות לא קשורות
כמו "שקופים" שעלה על האקרנים בסוף השבוע האחרון, גם "כביש 40 דרום" מתרחש, כמתבקש משמו, בטריטוריה פריפריאלית. סרטם של ישראל וינקלר ואלדד בוגנים מביא שבעה סיפורים שהמשותף להם הוא העיסוק בתושבי עוטף עזה. אלה הם סיפורים שגרתיים, כמעט בנאליים, שאזעקות "צבע אדום" משמשות להם רקע ותו לא. חבל, על כן, שהתוצאה היא לא יותר מאשר אוסף של אפיזודות בעלות אופי של תרגיל סטודנטיאלי, שאינן מתחברות זו אל זו או מותירות רושם רב.
עוד ביקורות סרטים ב-ynet :
"כביש 40 דרום" (הכוונה היא לכביש המחבר את הפריפריה למרכז, ונמתח מהערבה לכפר סבא) הוא מסוג הסרטים שאתה רוצה לאהוד. זוהי הפקה עצמאית המבקשת לתאר את הסביבה בה היא עוסקת באורח שונה מזה המוצג בטלוויזיה, על פי רוב בעתות הסלמה. הכתיבה והצילומים נערכו תוך כדי שגרת הקסאמים והעריכה, כך מדגישים דפי המידע של הסרט, נעשתה בביתו של בוגנים במהלך מבצע "צוק איתן".
אך מה לעשות שהסיפורים אינם מעניינים או מרגשים במיוחד, וחיבורם יחד אינו יוצר חוויה בעלת ערך ומשמעות. הסיפור האחד עוסק באם גרושה (עופרה ויינגרטן) המנסה לסייע לבתה שבורחת מבעלה הטרי ביום כלולותיה. סיפור אחר עוקב אחר מסעם של אב גרוש ובנו הקטן שמתעקש לדבר בלשון נקבה. סיפור שלישי הוא זה של גבר מבוגר (זאב טנא) המגיע לבקר את אמו הסנילית (רות פרחי), ורביעי מתמקד בזוג חרדי המתקשה להרות בשל עקרותו של הבעל.
וישנו גם סיפור על גבר המנסה לכבוש את לב אהובתו ובתה באמצעות הזמנות לסינמה סיטי,
ועל שחקן צעיר הפוגש באקראי בחורה (מלכת היופי שביט וייזל) בתחנת אוטובוס נטושה, ומנסה להקסים אותה, ועובד צעיר בפאב (דני לשמן) המזמין לדייט את אחראית המשמרת. הסרט מחולק אמנם לפרקים, אך חלק מהסיפורים נמתחים על פני כמה מהם באופן שאינו לגמרי מנומק. במילים אחרות, דומה שגם יוצרי הסרט לא ממש הצליחו להעניק לו מבנה מסודר.
"כביש 40 דרום" מנסה לזקק רגעים של קסם, רגש, רומנטיקה ואפילו פנטזיה מתוך מציאות חיים אלימה, סוערת וטראגית. לו היה בסיפורים האלה שמץ של מקוריות (הסיפור המוצלח היחיד, מבחינה זו, הוא זה המתנהל בתור למתחם ה-VIP בסינמה סיטי) - ניחא. אבל אין כל קשר בין מצוקתם של הבעל והאישה החרדים למסע של גילוי הגבריות אליו יוצאים האב ובנו, למשל. אדרבא, התוצאה הסופית נדמית בעיקר שרירותית.
עדיין, חשוב שסרטים כמו "כביש 40 דרום" נעשים, בעיקר משום שהעיסוק בפריפריה בקולנוע הישראלי רחוק מלהיות מספק. לעיתים נדמה שהמקומות בהם מתרחש הסרט מתקיימים רק בזכות ההקשר הפוליטי של הסכסוך הישראלי-פלסטיני, ושאזכורם משרת לא פעם פוליטיקאים ציניים תאבי פרובוקציות. חבל, על כן, שמדובר ביצירה בוסרית למדי.
