"חיים כפולים": השוֹק האירופי
הבמאי הגרמני גיאורג מאס מעלה מן האוב פרשיה עגומה מההיסטוריה הגרמנית הבלתי מוצהרת: תוכנית להשבחת הגזע הארי בעזרת נורבגים. "חיים כפולים" היא דרמת מתח מרתקת על משבר זהות אירופית
חיים כפולים הוא מסוג הסרטים שקשה לכתוב על העלילה שלהם מבלי לחשוף ספוילרים, ולכן עדיף להגיע אליהם עם כמה שפחות מידע מוקדם. הוא מבוסס על ספרה של הנלור היפ ששאב השראה מ"תוכנית לבנסבורן" - עוד רעיון מטורף שנהגה והוגשם על ידי המפלגה הנאצית והשלכותיו האפלות והטרגיות נארגו אל תוך המלחמה הקרה ומרתפי השטאזי. סרטו של הבמאי הגרמני גיאורג מאס הוא מותחן פסיכולוגי אפקטיבי, אם כי צריך להיות מוכשר במיוחד כדי להרוס סרט המבוסס על סיפור היסטורי כה מרתק.
עוד ביקורות סרטים ב-ynet :
הימים הם ימי נפילת המשטר הקומוניסטי ואיחוד גרמניה, הגורמים לרוחות רפאים מהעבר להשתחרר ולהסתחרר, כמו אדים רעילים העולים מבקבוק שנפתח, סביב חייה השקטים של קתרינה אוונסן מירדאל בעיירת חוף נורבגית ציורית. קתרינה (יוליאנה קוהלר) היא אחת מילדי לבנסבורן, תוכנית שהגה היינריך הימלר שמטרתה השבחת הגזע הנאצי ועידוד ילודת תינוקות אריים. במסגרת התוכנית עודדו זיווגים בין אנשי אס אס ונשים אריות כאשר התינוקות, שלעתים אף נחטפו ממשפחותיהם, גודלו במוסדות מיוחדים שהוקצו לעניין.
רבים מילדי לבנסבורן היו פרי יחסיהם של נשים נורבגיות וחיילים גרמנים בתקופת הכיבוש הנאצי, שכן הנורבגים, צאצאי הויקינגים, נחשבו לבעלי מטען גנטי משובח. אחת כזאת, למשל, היא אנני-פריד לינגסטד מלהקת אבבא. הילדים נחשבו למוקצים באותן ארצות כבושות וכך גם האמהות, שפעמים רבות נאלצו למסור את ילדיהם לאימוץ. כך, עם סיום מלחמת העולם השניה, מצאו עצמם ילדים רבים נטושים ואבודים וכרגיל, היכן שישנן נשמות אבודות, יהיה מי שידע לנצל את העניין.
קתרינה הצליחה לברוח ממזרח גרמניה ולהתאחד עם אמה אסה (ליב אולמן). במשך עשרים שנה היא בנתה את חייה בנורבגיה, שם היא חיה עם בעלה האוהב ביארטה (סוון נורדין), בתה היפהפיה אן (יוליה באך וויג, שנטייתה לפעור את עיניה הכחולות מעלה שאלת קשר משפחתי מסתורי, ברוח העלילה, לאלייז'ה ווד) ונכדתה התינוקת.
העניינים מתחילים להסתבך כאשר יום אחד מופיע במקום עבודתה עורך דין צעיר ונחוש (קן דוקן, "ממזרים חסרי כבוד") ומבקש את עדותה לצורך תביעה ייצוגית בעקבות העוול ההסטורי שנגרם לקורבנות הפרשה. נסיונות ההתחמקות של קתרינה ונסיעה תמוהה שלה למזרח ברלין מגלים לנו את קיומו של סוד שאותו היא נחושה להסתיר. לאט לאט הולכת ונחשפת בפנינו רשת שקרים שסודקת את החיים השלווים והנורמטיבים לכאורה של המשפחה.
קוהלר עוברת היטב בדמות אשת המשפחה הלבבית שהיא גם אישה קרה ומחושבת, ומרשימה במיוחד העובדה שלמדה נורבגית - בה היא מפטפטת חלק ניכר מהסרט - במיוחד עבור התפקיד. יחד עם זאת, קשה לחוש בה את סערת הרגשות שעוברת על דמותה, והיא מתנהלת בשליטה עצמית שאולי הכרחית לאמינות העלילה, אך לא מעודדת הזדהות נפשית עם הגיבורה הראשית.
רוב הסיכויים שהפנים שייחרטו בזכרונכם עם צאתכם מהאולם הן דווקא אלה של ליב אולמן. השחקנית הנורבגית המהוללת לא משחקת כאן תפקיד גדול אבל המבט בפניה, בייחוד בסצנה מסוימת לקראת סוף הסרט, מצליח להעביר כל כך הרבה רגשות ופשוט מחורר את הלב.
מאס מצליח לשמור על רמת מתח גבוהה לכל אורך הסרט. האווירה המטרידה של רוחות אפלות מהמלחמה המגלות את פניהן במקומות לא צפויים מזכירה במעט סרט אחר שהוקרן השנה בארץ, "הרופא הגרמני".
אבל בניגוד אליו, כאן העלילה הרבה יותר דינמית ומרובת גילויים. הבחירה להראות סצנות שהתרחשו בעבר בצילום דהוי ומטושטש היתה אמורה אולי לדמות עולם רחוק והזוי, כמתוך חלום, אך למעשה היא עומדת בעוכרי הסרט כשהתוצאה המתקבלת היא פשטנית ומיושנת.
"חיים כפולים" מצליח להעביר את הטרגיות של כל הדמויות המעורבות בסיפור. הוא מעורר שאלות על מוסר ובחירה, על טיבה של האמת ועל הזהות האנושית השבירה שיכולה להיבנות ולהישבר בהתאם לעולם שמסביבנו, לתנאים בהם אנו גדלים ולדברים שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים על עצמנו ועל האנשים הקרובים לנו ביותר. הסרט אולי לא פורץ דרך או חדשני בדרך הצגת הסיפור, אך האירועים האמיתיים עליהם הוא מבוסס מספיק מטרידים כדי ליצור סרט חזק ומותח ולהוכיח שוב שהמציאות עולה על כל דמיון.
