"את לי לילה": על תבונה והמון רגישות
הבמאי המבטיח אסף קורמן משתף פעולה בסרטו הראשון עם אשתו לירון בן שלוש וחברתו הטובה דאנה איבגי ב"את לי לילה". לכאורה מדובר בעוד סרט דידקטי על התמודדות עם מוגבלות, אך דווקא כל מה שקורה מסביב לה הוא שהופך אותו ליצירה רגישה ונבונה כל כך
באחת הסצינות לקראת סופו של "את לי לילה", סרט הביכורים המצוין של אסף קורמן, מגיעים דיירי מעון לאנשים בעלי מוגבלות שכלית אל דירתן של חלי (לירון בן שלוש) ואחותה הסובלת מפיגור קשה, גבי (דאנה איבגי), לאחר שזו האחרונה משתחררת מבית החולים. זהו הרגע שבו הסרט עלול לקרוס, שכן המפגש בין שחקנית המגלמת מישהי מוגבלת שכלית לבין מי שהם כאלה "על באמת" מציב בפני היוצר והצופה אתגר אתי ואסתטי מורכב במיוחד. העובדה שקורמן ואיבגי מצליחים לעמוד בו מעידה על כשרונם ורגישותם.
עוד ביקורות סרטים ב-ynet :
"את לי לילה" (השם לקוח משירו של זוהר ארגוב, הזוכה בסופו של הסרט לביצוע מרגש של איבגי) מתאר קשר מיוחד בין שתי נשים החולקות דירה קטנה בחיפה: חלי, מאבטחת בבית ספר תיכון ואחותה הצעירה גבי, הסובלת כאמור מפיגור שכלי. הסימביוטיות המוחלטת בין השתיים היא שעומדת במרכז הסרט, שהוא בפירוש לא עוד אחד מאותם סרטים דידקטיים העוסקים בהתמודדות עם מחלה או מוגבלות.
סרטו של קורמן, לפי תסריט בעל יסודות אוטוביוגרפיים שכתבה אשתו, בן שלוש, אינו מנמק את הקשר האינטנסיבי והאינטימי הזה שבין שתי האחיות שנדמות מנותקות ממשפחתן. ואמנם, אימן של השתיים מגיעה לביקור קצר שממנו אנו למדים כי אין באפשרותה להמשיך ולתמוך בהן כלכלית. מדוע היא לא מעורבת יותר בחייהן? זאת הסרט בוחר שלא להסביר. אך מה שעלול היה להוות מהמורה תסריטאית, מעצים למעשה את האפקט הדרמטי של בידודן ובדידותן של שתי האחיות.
הצפייה בהן ובמערכת היחסים ביניהן מלווה במתח מסוים. האופן שבו חלי מגדלת לבדה את אחותה בת ה-24, תוך ויתור מוחלט על כל היבט אחר בחייה והקשר האבסולוטי ביניהן, מזכיר מלודרמות הוליוודיות נושנות שבמרכזן דווקא יחסי אם-בת טוטאליים.
מאידך, קורמן ובן שלוש משכילים להחדיר פנימה נימה אפלה, מטרידה, מאיימת אפילו, שגורמים לך במהלך הסרט להיזכר ב"מה קרה לבייבי ג'יין" המצמרר שרוברט אולדריץ' ביים ב-1962 עם בטי דיוויס וג'ואן קרופורד - במרכזו כוכבת הוליוודית לשעבר המתעללת באחותה הנכה המתגוררת עמה.
בתחילת הסרט, חלי נאלצת להכניס את גבי למסגרת, מעון יום לבעלי מוגבלות שכלית. אבל "את לי לילה" אינו עוקב אחר השתלבותה של האחות הצעירה במקום, ולמעשה נראה לנו כאילו חלי היא זו שמתקשה להשלים עם היעדרותה, ולו גם הזמנית, מהבית. כאשר חלי פוגשת בזוהר (יעקב זאדה דניאל), מורה מחליף לספורט בבית הספר שבו היא מאבטחת, נדמה שהנה, הקשר בין השתיים (שמשולבות בו אהבה עזה ותלותיות) ייפרם או יעמוד במבחן - אך לא.
הדינמיקה בין השלושה, שישנם בה יסודות פרוורטיים ואדיפליים, היא שמעניקה לסרט את עוצמתו ומורכבותו. העובדה שזוהר עצמו, עד למעבר שלו אל דירתן של חלי וגבי, מתגורר בבית אמו (ורדה בן חור), מספקת לסרטם של קורמן ובן שלוש היבט נוסף - זה של גבריות המבקשת להגדיר ולכונן את עצמה אל מול שתי הנשים והחיבור נטול הפרצות שביניהן.
נקודה נוספת, שאינה נידונה מפורשות אך היא לגמרי שם, קשורה למיקומן העדתי והמעמדי של הדמויות. חלי וגבי הן שתי צעירות מזרחיות המתגוררות בסביבה של אנשים קשי יום (עבודת הבימוי מקפידה להדגיש פרט זה). באופן הזה, נהפך "את לי לילה" לסרט הבוחן כוח ולכידות נשית מזרחית מפרספקטיבה לגמרי לא שגרתית.
אגב כך, האם אך מקרה הוא שחלי הוא גם שמה של גיבורת "שחור" (1994), סרטה המכונן של חנה אזולאי הספרי, שאף הוא עסק בעוצמתן של נשים מזרחיות, וגם בו מתואר קשר סימביוטי בין שתי אחיות שאחת מהן מפגרת?
קורמן, בוגר בית הספר "מנשר" לאמנות ועורך מוכשר ("מי מפחד מהזאב הרע", "מפריח היונים"), מתגלה בסרט זה כאחד הבמאים המבטיחים של הקולנוע הישראלי (על הכישרון העיד כבר סרט הסטודנטים המצוין שלו,
"מותה של שולה" מ-2007). אבל להישג של "את לי לילה" שותפות עוד שתיים: בן שלוש שהיא שחקנית נהדרת לא פחות משהיא תסריטאית רגישה, ואיבגי (שזכתה בפרס אופיר לשחקנית המשנה המצטיינת), שאינה הופכת את הופעתה כצעירה מוגבלת לאוסף של מניירות מעצבנות, ובעיקר מגלמת את דמותה של גבי מתוך הרבה מאוד כבוד, ענווה ועדינות.
אם מישהו היה צריך עוד הוכחה לכך שהיא השחקנית הטובה ביותר היום בקולנוע הישראלי - הרי היא לפניכם. שלושת אלה הופכים את "את לי לילה" לאחד הסרטים האינטליגנטיים, האנושיים והמרשימים שנוצרו בארץ בשנים האחרונות.
