משחק השבת: למה אתם מפלים את הדתיים?
כדורגל ואמונה הולכים שלובי זרוע לכל אורך 90 הדקות, ולמרות זאת, ממשיכים משחקי כדורגל רבים להיערך דווקא בשבת. מרבים לדבר כאן על שוויון הזדמנויות ושילוב אוכלוסיות, אבל נראה שבנושא הזה אין אף שופט שישלוף כרטיס צהוב, ועדיין לא קם בישראל יו"ר התאחדות הכדורגל שיחולל את השינוי
בין הביקורות על שריון אלי אוחנה ב"בית היהודי", נשמעה טענה על כך שאת הקריירה שלו הוא עשה ממשחק כדורגל בשבת, שמשמעותו הדתית היא חילול שבת פומבי והמוני. לאחרונה היו כמה אירועים שביטאו היטב את הקונפליקט שבין אורח חיים דתי ואמונה אקטיבית באלוהים - לבין העיסוק בספורט בכלל, ובכדורגל בפרט.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
עדכונים שוטפים - גם בטוויטר של ynet
שוב ושוב אנו שומעים על פרסומים הקושרים בין מגרשי הכדורגל לאלוהים, שלא לדבר על יותר ויותר סמלים דתיים, הצצים אצל שחקני כדורגל במהלך המשחק. דוגמאות לא חסרות: שחקנים המתפללים לפני משחק, איתי שכטר שחבש כיפה אדומה (כצבע קבוצת הפועל תל אביב שבה שיחק) לאחר הבקעת שער מול קבוצה אוסטרית, ושחקן מכבי חיפה, שמעון אבוחצירא, שחשף את הציצית שלבש מתחת למדי קבוצתו ונישק אותה, לאחר שהבקיע שער במשחק מול בני סכנין.
עוד בערוץ היהדות - קראו:
- שומר כשרות שאוכל בשר? אין דבר כזה/ אסא קיסר
- בן קינגסלי: "אירופה המשיכה הלאה"
- הסיפור שלא סופר: המחתרת האלג'יראית שניצחה את הנאצים
נראה שכדורגל ואמונה באלוהים הולכים שלובי זרוע לכל אורך 90 הדקות - וגם מעבר להן. יש משהו מאוד דתי דווקא במשחק הזה, שבא לידי ביטוי בכל העולם, אגב, ולא רק בישראל. זהו מחזה שכיח מאוד לראות שחקנים מצטלבים או נושאים ידיים בתפילה לפני עלייה למגרש ובירידה ממנו, בעקבות הבקעת שער או לאחר החמצה חסרת מזל, השגחה פרטית וכמה סנטימטרים.
אתם מפספסים אותנו
אוהדי כדורגל רבים בישראל נוהגים לבכות ולקטר על איכות ירודה של המשחק המקומי, ומביטים בעיניים כלות במשחקי
הליגות האירופיות. אבל למרות זאת, עשרות-אלפים מהם גודשים את היציעים במשחקי הקבוצות המקומיות, עמודי עיתון רבים מוקדשים מדי יום לנעשה בסצנת הכדורגל הישראלית, וגם בתקשורת המגזרית לשלוחותיה מוקדשים עמודים, שלא לדבר על דקות שידור, לכדורגל.
אך חרף כל זאת, ממשיכים משחקי כדורגל רבים ומרכזיים להיערך דווקא בשבת, ובשל כך סגורים בפני אלפי ועשרות-אלפי שומרי שבת וחובבי מסורת וכדורגל. פעמים רבות דשו בכך, אבל עדיין לא קם בישראל יו"ר התאחדות הכדורגל, שיחולל את השינוי וידאג שכל המשחקים יתקיימו בימי שישי, במוצאי שבתות ובשאר ימות השבוע.
ראוי לציין שענף הכדורגל לא מסתכם רק ב"22 מטומטמים שרצים אחרי כדור", כדבריו הלעגניים של פרופ' ישעיהו ליבוביץ'. מאחוריו יש תעשייה שלמה שמגלגלת כסף רב, אך גם עשרות-אלפי ילדים שלומדים כישורי חיים ומיומנויות גופניות וחברתיות חשובות, בבתי הספר לכדורגל ברחבי הארץ.
בשנים האחרונות מדברים רבות על שוויון הזדמנויות, מניעת אפליה ושילוב אוכלוסיות, אבל נראה שבנושא הזה אין אף שופט שישלוף משרוקית או כרטיס צהוב. נבחרת ישראל ודאי פספסה כמה וכמה כישרונות גדולים שומרי קלה כבחמורה, שלא פנו לממש את כשרונם על כר הדשא במחיר פגיעה באמונתם.
קבוצת הפועל תל אביב ואולי גם קבוצות אחרות פספסו רוכשים פוטנציאליים שיכלו להשקיע בהן ובקבוצות הילדים שלהן. שמעון אבוחצירא ממכבי חיפה, לא היה מותקף בשאלות עיתונאים לאחר אירוע הציצית, לגבי כוונתו להתחיל לשמור שבת וההשפעה האפשרית על הקריירה שלו. ואולי השריון של אוחנה היה מתקבל עם פחות ביקורת.
באחת ממסיבות החנוכה הישיבתיות, שעסקה בתרבות יוון הגופנית מול תרבות עם ישראל התורנית, אמר הרב שלי שעם ישראל לעולם לא יוביל בספורט, מפני שזה בניגוד לאופיו וטבעו. יכול להיות שהרב שלי צודק והספורט הישראלי על ענפיו השונים לעולם לא יהיה בטופ. אבל בינתיים יכול הכדורגל לספק שמחה ונחת לרבבות ישראלים הנמצאים מחוץ למדורת השבט שבוערת דווקא בשבת. ואולי גם פרנסה לא רעה לכמה מהם. ואם על הדרך נוכל גם למנוע את חילול השבת הכי המוני ומשמעותי שיש במדינת ישראל, אז למה לא בעצם?
לפנייה לכתב/ת 
