"לוויתן": הקשיבו לקול הרוסי
ולדימיר פוטין ומקורביו בוודאי לא מחבבים את הסרט שמייצג את רוסיה באוסקר ועשוי להביא לה פסלון מוזהב: "לוויתן" שיצר המאסטר אמיץ הלב אנדריי זביאגינצב תוקף את השלטון הנגוע בשחיתות והופך את חיי האזרח הפשוט לבלתי נסבלים. גם אנחנו פה בישראל יכולים ללמוד ממנו משהו
אנדריי זביאגינצב, מבכירי הבמאים של רוסיה, הוא ללא ספק אדם אמיץ. סרטו הרביעי "ליוויתן" ("Leviathan") אינו חושש מהצגת פניה המכוערות של מדינה הנשלטת בידי השילוב - המוכר גם במחוזותינו - של שררה, ניוון מוסרי, ותאוות בצע נטולת רסן.
עדכונים שוטפים - גם בטוויטר של ynet
עוד ביקורות סרטים ב-ynet :
הסרט מומן ברובו על ידי משרד התרבות הרוסי, אך זכה לביקורת רבה ותוקפנית, ולמסגרת הקרנות מצומצמת עד לא קיימת. רוב הרוסים יזכו לראות את הסרט רק אם יבחרו להוריד אותו באופן פיראטי. חרף הצלחתו הביקורתית (זוכה פרס התסריט בקאן), והיותו המועמד המוביל לפרס האוסקר הזר, קשה להאמין כי את סרטו הבא זביאגינצב יוכל לעשות ברוסיה. יש רק לקוות שלא ימצא עצמו בכלא על עבירות מס מפוברקות.
כוחו של "לוויתן" אינו טמון בחשיפת הסוד הגלוי אודות רוסיה של עידן פוטין, אלא בדרך רבת העוצמה בה הוא מציג את השבר. השם "לוויתן" רומז על שני הקשרים. הראשון הוא מסכת הייסורים של הגיבור הנושאת הדים לספר איוב. הפסוק "תִּמְשֹׁךְ לִוְיָתָן בְּחַכָּה; וּבְחֶבֶל, תַּשְׁקִיעַ לְשֹׁנו"ֹ (פרק מ', פסוק כ"ה) מצוטט במהלך הסרט על ידי כומר הפוגש את הגיבור המוכה. במקור זהו חלק מתשובתו של אלוהים לאיוב, תשובה המבהירה את שפלות האדם מול עוצמת בוראו. בסרטו של זביאגינצב האדם הישר נרמס על ידי השילוב בין הפוליטיקה המושחתת והדת המעניקה לה גושפנקה מוסרית.
ההקשר השני הוא "לוויתן" (1651), ספר הפילוסופיה הפוליטית הנודע של תומאס הובס, אשר דן באמנה הקיימת בין הריבון, והיחיד המפקיד את כוחו בידיו. הלגיטימציה של הריבון נגזרת מיכולתו להגן על האזרחים. ללא הגנה זו, טוען הובס, האדם חי "חיים של בדידות, דלות, מיאוס, חיים בהמיים וקצרים". בעולם החברתי המוצג בסרט האדם עירום ועריה בפני הכוח השלטוני. מרכיבי תיאורו הציורי של הובס לחיים ללא ריבון, מתורגמים בסרט לאורח חיים תחת ריבון הבז לנתין.
העלילה מתרחשת ב"סוף העולם". עיירה לחוף ימת ברנץ בצפון הרחוק בין רוסיה ופינלנד. קוליה (אלכסיי סרבריאקוב), איש צבא לשעבר, ומכונאי רכב בהווה, נמצא בהידיינות משפטית מתמשכת עם ראש העיר ואדים (רומן מדיאנוב). ראש העיר, רודן גס וחסר מעצורים, חומד את אדמת אבותיו של קוליה, המקום שעליו נמצא ביתו של האיש הפשוט.
קוליה נשוי לליליה (אלנה ליאדובה - שהופיעה גם ב"ילנה", סרטו הקודם של זביאגינצב), אישה צעירה ויפה, ויש לו בן בשם רומה (סרגיי פוחודייב) מנישואיו הקודמים, שאינו מסתדר היטב עם אמו החדשה. את המעגל הקרוב משלים דימיטרי (ולדימיר ודוביצ'נקוב) - חבר קרוב, פקוד לשעבר של קוליה, ועורך דין מוסקבאי המתייצב להגנת חברו. הניסיון לגזול את נחלתו של קוליה ישפיע לא רק על הרכוש שהיה בידיו, אלא גם על היחסים במעגל הדמויות הקרוב הסובב אותו.
המשחק והתסריט מציבים את הדרמה העיקרית של הסרט בתוך מעגל דמויות זה. בתוך רצף האירועים זביאגינצב משכיל להשאיר פערים במידע אותו מקבל הצופה. ישנן כמה שאלות שהתשובות להן יוותרו פתוחות גם בסוף הסרט. שאלות אלו יכולות להיות מובנות באופן כפול - הן כתעלומה בדבר התנהגותן בפועל של הדמויות במעגל המקיף את קוליה, והן כרמז להאשמות קשות ביותר כלפי הממסד. ערפול נדרש בבואך לבקר שלטון מושחת.
מערכת המשפט מוצגת כסוג של קרקס טכנוקרטי שבו פסקי הדין, שבינם לבין מושג הצדק אין כל קשר, נקראים במהירות מסחררת. כמו רכבת שלא ניתנת לעצירה בעודה רומסת את האדם הפשוט מאחורי מסווה של צידוקים משפטיים. בתקופה הסובייטית מעמדים משפטיים מסוג זה כונו "צדק טלפוני" - ביטוי ליכולת ההשפעה של המפלגה או של בכירים על הפסיקות המשפטיות בבתי המשפט הסרים למרותם. ברוסיה של פוטין, אומר זביאגינצב, דבר לא השתנה.
מה שהיה הוא שהיה. תמונות המנהיגים של העידן הקומוניסטי הן לא יותר ממטרות נלעגות לאימוני ירי של אנשים שיכורים. אולי גם לתמונתו של פוטין, הניצבת בגאון מעל כסאו של ראש העיר המושחת, צפוי גורל דומה? הרמז לכך הוא פרובוקציה שהממסד יתקשה להכיל.
השררה בנוסח הפוטיניסטי נזקקת לשירותים המוסריים של הדת ממש כמו בימי המשטר הצארי. זביאגינצב לא חושש לייצר זיקה בין עמדתו לזו של בנות להקת הפוסי ריוט.
כזכור, בפברואר 2012 היתה להן הופעה מאולתרת בקתדרלת "ישו המושיע" במוסקבה. הן ביצעו "תפילת פאנק" שבה פנו ל"אמו של האל" וקראו לה "לגרש את פוטין". בעקבות כך הן הואשמו בחוליגניות ונשלחו לכלא לשנתיים.
לרגע קצר, בקצה הפריים, זביאגינצב מציג קטע מהופעה זו, אך בהמשך הוא עושה דבר חתרני הרבה יותר. הסצנה המסיימת את "לוויתן" מכילה שיחזור של הטקס הדתי שהתקיים בקתדרלת "ישו המושיע" כדי לטהר את המקום הקדוש לאחר הופעת פוסי ריוט. מה יש לזביאגינצב לומר על ההיטהרות הרוחנית של הממסד הפוליטי הכנסייתי - תוכלו לראות ולהבין היטב כשתגיעו לסיומו של הסרט.
