שעלת: למה קשה לאבחן - ומה הטיפול היעיל

שעלת היא מחלה חיידקית הנגרמת על ידי החיידק Bordetella pertussis. מדובר במחלה מידבקת מאוד אשר עלולה, באוכלוסיות מסוימות, בהיעדר אבחון בזמן וטיפול אנטיביוטי מתאים, להסתבך ולהידרדר עד כדי מוות.

רוצים לדבר עם עורכי וכתבי ynet? כתבו לנו בטוויטר

השעלת מופיעה אחרי תקופת דגירה של החיידק במשך כ- 5-10 ימים. בדרך כלל התסמינים הראשונים דומים ל'הצטננות' רגילה: נזלת, גודש באף, התעטשויות, לעתים (לרוב כלל לא) חום גבוה אבל לא גבוה במיוחד, כאבי גרון וכדומה - תסמינים שלא ניתן להבדיל בינם לבין כל מחלה ויראלית (נגיפית) קלה של מערכת הנשימה עליונה.

בהמשך, מופיע שיעול טורדני ויבש, התקפי, ב'צרורות'. התקפי השיעול הולכים ומתגברים בחומרה ובתדירות, לעיתים קרובות מלווים ברעש שנקרא באנגלית WHOOPING, רעש של נשימה מאומצת דרך לוע מכווץ.

דבר נוסף שאופייני מאוד לשעלת הוא שיעול כל כך חזק עד שהפנים מאדימות. לעיתים השיעול נגמר בהקאה.

עוד כתבות  במדור הקלה על הנשימה בחורף

צפו: איך לזהות ולטפל בקשיי נשימה בילדים - בחורף

תסמינים לא אופייניים

כאשר מדובר בתחלואה של תינוקות קטנים השעלת מסוכנת במיוחד ואילו התסמינים פחות אופייניים: לעתים קרובות בתינוקות לא יופיע כלל שיעול אלא הפסקות נשימה, האטות דופק, הקאות פתאומיות ללא גורם ברור, השתנקויות. לעתים רחוקות עוצמת השיעול עלולה להביא אף לדימום מוחי. באנשים מבוגרים השיעול לעתים גורם לשברים בצלעות.

מחלת השעלת מסוכנת במיוחד לתינוקות קטנים, בעיקר בקרב אלא שטרם מלאו להם שישה חודשים. ככל שתינוק צעיר יותר בזמן ההדבקה יש סכנה גבוהה יותר לשעלת קשה, שעלת שמסתבכת עד כדי הפסקות נשימה שעלולים לגרום למוות בעריסה, צורך בהנשמה מלאכותית, יתר לחץ דם ריאתי שגורם לאי ספיקה נשימתית, דלקת ריאות קשה ואף קטלנית, לעתים למרות הטיפול המיטבי.

המהלך עלול להיות קשה במיוחד אצל ילדים עם מחלות רקע ריאתיות, נוירולוגית (מחלות עצב-שריר) והילדים עם בעיות במערכת החיסון.

מאפיין נוסף למחלת השעלת אשר עלול לגרום לאיחור באבחון הוא שהחולה מרגיש טוב ונראה לגמרי בריא בין ההתקפים, ללא פרופורציה לחומרת ההתקפים והעובדה שגם לא מופיע חום גבוה בשלב השיעול הטורדני.

עם זאת, השיעול הולך ומחמיר במשך שבוע בערך ואם החולה לא יקבל טיפול מוקדם למעלה ממחצית מהחולים ימשיכו לסבול משיעול טורדני ממושך מעל 10 שבועות.

משום שלא ניתן להבדיל בין התסמינים בשלבים המוקדמים של המחלה אלא רק בשלב השיעול ההתקפי, אם אדם הסובל משיעול ממושך (בן משפחה שסובל משיעול יבש כמה שבועות), שיעול התקפי עם האדמה/הקאה או רעש בשאיפת אוויר מאומצת, מולץ להגיע לרופא  לבדיקה להיארעות של שעלת.

הטיפול שיעזור

במידה שהרופא אכן חושד בשעלת בדרך כלל כדאי להתחיל במתן טיפול אנטיביוטי עוד לפני קביעת האבחנה, זאת משום שאם הטיפול ניתן בתחילת המחלה אפשר למנוע את התקדמות התסמינים והחמרתם.

מתן אנטיביוטיקה כשעולה חשד לשעלת הוא במטרה לבלום את המחלה אצל החולה והפצתה לאחרים. תינוקות קטנים מגיל 3 חודשים לרוב מתאשפזים מכיוון שקשה להעריך את חומרת ההתקפים שעלולים להיות מסוכנים, כאמור.

פרט לטיפול אנטיביוטי השאיפה היא למנוע כמה שאפשר כל גירוי שעלול להשרות/לגרות התקף שיעול. התינוק צריך להיות בסביבה רגועה, ללא הפרעות מיותרות.

לתינוקות שסובלים מהפרשות סמיכות במיוחד מומלץ לתת לנשום בסביבת אוויר לח, ניתן להיעזר באינהלציית מי מלח או מכשיר אדים להעלאת הלחות בחדר. יש להימנע מארוחות כבדות ולתת את הכלכלה במנות קטנות לעתים קרובות יותר.

אם הטיפול ניתן רק אחרי כמה שבועות מתחילת השיעול המטרה העיקרית היא להפסיק את ההפצה של חיידק (לשמור בעיקר על בני הבית). חשוב לציין שטיפול מאוחר כמעט ולא משפיע על מהלך המחלה. מכיוון שגם אנשים מחוסנים וגם אלה שחלו בעבר עלולים לחלות שוב בשעלת, כל בני הבית של החולה המאובחן יקבלו מקביל גם הם טיפול אנטיביוטי.

איך ניתן למנוע?

מדיניות המניעה מבוססת בעיקר על חיסון. על מנת לתת ליילוד הגנה התחלתית כבר בשבועות הראשונים לחייו מומלץ שהאם תחוסן במהלך ההיריון, באופן אידאלי בשליש האחרון של ההיריון.

בהמשך היילוד יקבל את החיסון במסגרת חיסוני השגרה בגיל חודשיים, ארבעה חודשים ובגיל חצי שנה (ובהמשך יינתנו מנות חיסון נוספות בגיל שנה ובכיתות ב' וח') . אחרי שקיבל שלוש מנות התינוק נחשב למוגן בפני שעלת, לפחות מפני שעלת קשה.

בישראל מדווחים מדי שנה כ-1500 מקרים של תחלואה בשעלת, אך ההערכה היא כי המספר האמיתי של מקרי התחלואה גבוה הרבה יותר בגלל תת אבחון ותת דיווח. מקרי המוות נדירים אבל לצערנו קורים כל שנה, כאשר רוב מקרי המוות מתרחשים בתינוקות קטנים (עד גיל 3 חודשים).

בגלל הירידה בחיסוניות שמתרחשת עם השנים (החיסון הנוכחי, חיסון 'א-תאי', בטוח יותר מבחינת תופעות הלוואי אך מייצר חיסוניות פחותה יותר יחסית לחיסונים שניתנו בעבר, חיסונים 'תאיים') ובגלל התופעה המסוכנת של התנגדות לחיסונים, ישנה עלייה מתמדת בהיארעות המחלה, בכל העולם וגם בישראל.

כיום, ארגוני הבריאות ומשרד הבריאות הישראלי בפרט ממליצים, שכל אדם מבוגר יקבל חיסון דחף נגד שעלת יחד עם החיסון נגד טטנוס, לפחות פעם אחת בחיים הבוגרים. על מנת שהתינוק יהיה מוגן בצורה הבטוחה ביותר על כל בני הבית להיות מוגנים.

בנוסף, מומלץ שאדם מבוגר שסובל משיעול טורדני ממושך יתייעץ עם הרופא המטפל וישאל ספציפית האם ייתכן שמדובר בשעלת, במיוחד אם הוא צפוי לטפל בתינוקות קטנים.

 הכותב הוא מומחה למחלות זיהומיות ולרפואת ילדים, מרכז רפואי קפלן