רגיש ולעתים בודד: המצב החברתי של הילד המחונן

כשהוא מדבר איתכם על פיזיקה, מתמטיקה או אפילו אומנות הוא עושה זאת בצורה כל כך בוגרת וחכמה - שאתם כמעט שוכחים שמדובר בילד. אבל רגע אחרי זה אתם מבקשים ממנו לסדר את החדר או סתם מסרבים לבקשה שלו לאכול שוקולד לארוחת ערב - והוא בוכה כמו ילד בן שלוש. הורים רבים לילדים מחוננים נותרים מבולבלים מול ההבדל בין רמת ההתפתחות השכלית לבין זו הרגשית. יחד עם אפרת גולן, יועצת חינוכית לתוכנית אלפא ויועצת באגף מחוננים ומצטיינים במשרד החינוך, בדקנו ממה נובע הפער, וכיצד ניתן לגשר עליו.

רוצים לדבר עם עורכי וכתבי ynet? כתבו לנו בטוויטר

האם נכון שמחוננים חווים יותר קשיים רגשיים?

ילדים מחוננים הינם ילדים אשר חווים בתוכם א-סינכרוניזציה בין חלקים שונים בהתפתחות שלהם. יש בהם חלקים גבוהים מאוד, כמו הקוגניציה, ההבנה, יכולת ניתוח, הסקת מסקנות ועוד כישורים קוגניטיביים אשר גבוהים מאוד לעומת קבוצת הגיל שלהם, אך מנגד הם יכולים להיות מפותחים כפי גילם, או אף פחות מכך,

בתחומים אחרים, כמו למשל בתחומים הגרפומוטורים (קושי בציור,צביעה, העתקה וכו'), הפיסיים, החברתיים או הרגשיים.מצב זה יוצר פער גדול בין ההבנה, ההסבר והניתוח של החוויה, לבין החוויה הרגשית עצמה. הרגש לא תמיד מסוגל להכיל את מה שהמוח מבין. 

גם הסביבה העוטפת את המחונן מתבלבלת בהתנהלות מולו, ומעלה את רמת הציפיות שלה אל מול היכולת הקוגניטיבית. הסביבה, שכוללת את ההורים, המורים והמשפחה המורחבת, הרבה מאוד פעמים מתבלבלת מהיכולת הקוגניטיבית הגבוהה ושוכחת שמדובר בילד צעיר. שכיח מאוד לשמוע את הסביבה הקרובה אומרת משפטים כמו "עכשיו הסברת לי איך החוקים בפיזיקה משפיעים על כדור הארץ, ועכשיו אתה בוכה בגלל שלקחו לך את הסוכרייה?". ילד שגדל בחוויה מבלבלת כזו כמובן שרוי במצב רגשי עדין יותר.

הורים רבים מעידים על כך שהם מבולבלים מהפערים שבתוך ילדם. הם לעתים קרובות הולכים שבי אחרי חוכמתו של הילד ומפתחים מערכת ציפיות לבשלות רגשית שלא מתממשת - ועל כך הם מתוסכלים ועומדים חסרי אונים מול הפער.

כיצד ההבדלים הללו, בין הרגש לשכל, מובילים לתחושה של בדידות?

גם חבריו, קבוצת השווים לו, בני גילו הלא מחוננים, חווים אותו כמבלבל. הרבה פעמים הוא הגאון הכיתתי והם מכנים אותו ה"גוגל" שלהם, או שמות דומים לכך, אך מנגד לא מבינים על מה הוא מדבר או לא מצליחים לשחק איתו באופן ספונטני ופשוט.

הילד המחונן חש לעיתים את חווית הבדידות, הנובעת מכך שלא מבינים אותו. הוא חש שונה מאחרים, בלתי מובן, והמחשבות שלו מייצרות דאגה וחששות. זה מאוד מבהיל, להרגיש לא מובן לעולם הסובב אותו. המחונן חש שמתפעלים מחלקים ממנו ולא מהיותו שלם ("רוצים אותי בגלל השכל ולא באמת כי רוצים להיות חברים שלי").  

מהי "עוררות יתר" בתחום הרגשי?

זהו מושג נוסף הקשור לתחום הרגשי. ילדים מחוננים הם עשירים מאוד מבחינה רגשית, אך יחד עם זאת עלולים לחוות מורכבות רבה בשל זאת. אדם בעל עוררות יתר בתחום הרגשי חווה רגשות חיוביים ושליליים באופן עוצמתי במיוחד, המקבלים גם ביטויים גופניים, כמו כאבים שונים, קשיי שינה ואפילו בעיות אכילה. הוא בעל יכולת לקיים מערכות יחסים עמוקות עם חברים  מקומות ואפילו להיקשר חזק מאוד לחפצים. הוא גם חש רגשות מובחנים היטב לגבי עצמו.

כיצד ההורים יכולים לעזור?

המעמד החברתי של הילד המחונן שונה מאחד לשני, בהתאם לקבוצה, לגיל ולרמת התפקוד החברתי שלו,

אך בכל קרה חשוב ביותר שההורים, המלווים אותו מקרוב, יהיו מקור לתמיכה ויתנו את התחושה שהם מבינים אותו תמיד.

איך עושים זאת? ראשית, תמיד חשוב שהילד, הבא אלינו עם חוויה רגשית, לא יחווה שיפוטיות ודחייה.יש לתת לגיטימציה לרגש, אך כמובן שלא בהכרח למעשה או לפרשנות.

חשוב שההורה יהיה זה "שעושה סדר": מכניס את החוויה לפרופורציה, לא שיפוטי, מאפשר למחונן להביא את המחשבות שלו, דאגותיו ותפיסת עולמו. יחד עם זאת, ההורה צריך "לנרמל" לו את הדברים ולהראות לילד את המציאות האובייקטיבית, כולל היבטים של הסובבים האחרים.

חשוב שנזכור כי כל מחונן הוא עולם בפני עצמו, ולא לכולם קשיים מהסוגים אותם הזכרנו. יש מחוננים שמצליחים לשמור על איזון טוב ומתאים להתנהלות רגועה ונורמטיבית.

רוצים לדעת עוד? כל הפרטים על תוכנית אלפא למחוננים - כאן