אין פיצוי לקשישה שנפגעה מנפצים באוטובוס

אשה בת 78 נסעה באוטובוס. הנסיעה עברה בשלום עד שבאחת התחנות זרקו שני נערים נפצים לתוך האוטובוס ומיהרו להימלט ממנו. הרעש של הנפצים היה חזק והרעיד את האוטובוס. הקשישה ניזוקה בגופה.

• כך עובדת קומבינת "הרופאים הניטרליים"
• בלי כיסוי: כך עובדים עלינו בחברות הביטוח
  

הקשישה פנתה אל חברת האוטובוסים וביקשה פיצוי על נזקיה. יש לנו ביטוח חובה, ענו לה והפנו אותה לחברת הביטוח איילון. זו האחרונה סירבה לפצות את הקשישה. ביטוח החובה מפצה רק זכאים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, הסבירו לה מסלקי התביעות באיילון. זריקת נפצים לתוך רכב היא בסך הכול מעשה קונדס, אין פה תאונת דרכים.

הקשישה פנתה לבית משפט השלום בירושלים. תביעתה הונחה על שולחנו של השופט מרדכי בורשטין.

יש בחוק חריג שחל בדיוק על מקרה זה, הסביר נציג איילון לשופט. אדם שנפגע בתאונת דרכים אינו זכאי לפיצויים אם נפגע "ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם". כך רשום בחריג.

המשקפיים של השופט

בפני השופט עמדו שתי אפשרויות. הוא יכול היה לקרוא את החריג במשקפיים של הקשישה. או אז היה מגלה בדברי הכנסת, בספרי מלומדים וגם בכמה פסקי דין כי מדובר בחוק סוציאלי, שמטרתו לפצות כל נוסע תמים שנפגע ברכב.

מי שקורא את החריג במשקפיים אלה מבין כי רק נוסע שהפגיעה כוונה אליו ישירות דוגמת "חיסול חשבונות" בעולם התחתון לא זכאי לפיצויים. הרי כתוב בסוף החריג במפורש "אותו אדם". ללמדך כי רק מעשה מכוון נגד הנפגע עצמו אינו מכוסה בפוליסת ביטוח החובה.

אולם השופט בורשטין, כמו רבים מעמיתיו השופטים, העדיף לקרוא את החריג במשקפיים של תאגידי הביטוח.

כדי להגדיל את הרווחים צריך לצמצם את חוג הנפגעים הזכאים. איך מצמצמים? משכנעים את בתי המשפט להתעלם מהעובדה שהחריג מדבר על מעשה מכוון כנגד הנפגע עצמו. "אין זה משנה אל מי כיוונו את הנפץ ומה הייתה מטרת השימוש בנפץ", קבע גם השופט בורשטין, "גם אם הקשישה נפלה קורבן למעשה קונדס של נערים, עדיין מוצא המקרה מגדר ביטוח החובה".

ואיך הצדיק השופט את העובדה שמדובר בביטוח סוציאלי ולמרות זאת הוא שלל פיצויים מקשישה שהיא בגדר נפגעת תמימה? אין בעיה: לא הייתה כוונה להגן על כל נפגע. נפצים יכולים להיזרק בכל מקום ובאותה רמת שכיחות ולאו דווקא באוטובוס. אם מגיעים פיצויים לקשישה אז לאן נגיע? חברות הביטוח ייאלצו לשלם פיצויים גם לאדם שנדבק במחלה מאדם אחר באוטובוס. או אז הפרמיות שיגבו חברות הביטוח יעלו.

בסופו של דיון השופט שילח את הקשישה לביתה בלא כלום. רק נשאלת השאלה מאיפה השופט לקח את המסקנה שהתשלום לנפגעים תמימים דוגמת הקשישה יעלה את תשלום הפרמיות?

אם השופט היה קורא את דו"ח הרווח של חברות הביטוח הוא היה מגלה כי גובה הפרמיות מושפע מהשקעות כושלות, מניהול בזבזני ומנקר עיניים, מתספורות שעשו הטייקונים, החברים באותו מילייה עם מנהלי חברות הביטוח ומהעדר תחרות בשוק הביטוח. גורמים אלה משפיעים על גובה הפרמיות הרבה יותר ממדיניות תביעות הוגנת.