קצבאות מבישות, ועדות מתישות וגירעון עצום. משבר מתמשך במוסד לביטוח לאומי
הממשלה לא מתייחסת להמלצות המוסד, שאחראי להבטחת רמת קיום מינימלית לתושבי המדינה. מחצית מקצבאות הבטחת ההכנסה כלל לא ניתנות לזכאים - עקב סחבת וכשלים במיצוי הזכויות. קצבאות הקיום לא מהוות אפילו חצי מהסכום הדרוש ל"מינימום למחיה בכבוד". והגירעון רק הולך ותופח. כיצד יצילו את הביטוח הלאומי מעצמו?
מי שעזב את ביתו ואת ארבעת ילדיו בקריית שמונה והגיע לכאן נושא שלט "אני מאשים את הביטוח הלאומי במותי" מסרב, עדיין, להפוך למשה סילמן מספר שתיים. כמו רבים אחרים, עמאר, שקיבל 36 אחוזי נכות על פציעתו, לא מקבל שקל מהמדינה. המוסד מסרב להכיר בכך שנכותו נגרמה מתאונת עבודה ואינו משלם, על-פי חוק, קצבת נכות כללית בשיעור של פחות מ-40%. גם העובדה שרופא מטעם שירות התעסוקה קבע שעמאר אינו מסוגל לעבוד יותר מארבע שעות בישיבה בכל יום - לא סייעה לו לקבל קצבה.
אבל נדמה שהשבועות הארוכים כאן וחוסר המענה מהביטוח הלאומי עושים את שלהם, ובימים האחרונים הוא מדבר על חוסר האמונה שלו שהמצב ישתנה. "הביטוח הלאומי מנסים לייאש אותי", הוא אומר, "הם משחקים איתי על זמן עד שיעברו הבחירות ולא רוצים לעזור באמת". האוהל שהקים מול מעון ראש הממשלה, המחזיק גם בתיק הרווחה, הוא שיאו של המאבק שלו שנמשך 12 שנה מאז שנפצע בתאונת עבודה. סיפורו מקפל בתוכו כמה משלל הכשלים הכרוניים שהמוסד הענק הזה, שחולש על תקציב עתק של כ-65 מיליארד שקלים, סובל מהם.
תגובת הביטוח הלאומי שהוגשה לאחר פניית ynet לפני כמה שבועות ולפיה על עמאר "לבחון את מיצוי נכותו הכללית" לא סייעה לו. גם הצעת הדובר שלפיה עליו לפנות שוב למוסד "בבקשה לבחון את זכאותו לקצבת הבטחת הכנסה" לא התגלתה כיעילה במיוחד. על פי חוק הביטוח הלאומי, קצבה זו שמועברת לכמאה אלף איש שהמדינה עצמה קבעה כי אינם יכולים לעבוד, ניתנת רק בהתחשב בהכנסתם של שני בני הזוג. רעייתו של עמאר משתכרת כ-4,500 שקלים בחודש מעבודתה ולכן המשפחה אינה זכאית לקצבה.
עובדי המוסד יצרו קשר עם בתו וביקשו מסמכים נוספים, "טבעתי במסמכים אבל חוץ מלומר שיזמינו אותי לוועדה רפואית נוספת דבר לא קרה. יש להם מסמכים של 12 שנה. למה הם צריכים עוד? האם הם מחכים שפשוט איעלם ומנסים להעביר זמן עד הבחירות?". כך קורה שבישראל של 2015, בחסות המדינה ובאופן חוקי, נאלצת משפחה בת שש נפשות של נכה שעבד כל חייו ולחם כטנקיסט במלחמת לבנון הראשונה, לשרוד בעזרת 4,500 שקלים בחודש - עמוק מתחת לקו העוני שאותו שרטטה המדינה בעצמה.
עדכון מהבוקר: בעקבות פרסום הכתבה ביטוח לאומי זימן את משה עמאר לוועדות רפואיות שבהן אחוזי הנכות שלו ייקבעו מחדש.
"יועץ לממשלה" שלא מתחשבים בהמלצותיו
בנובמבר 1953 חוקקה הכנסת את החוק לביטוח לאומי, שהסדיר את פעילותו של המוסד כתאגיד ממלכתי-ציבורי, ונחשב לאחת מאבני היסוד בעיצוב אופייה של מדינת ישראל כמדינת רווחה. על פי החוק, המוסד אחראי על תפעולה של מערכת ביטוח סוציאלי לאזרחי המדינה, שמטרתה העיקרית היא הבטחת רמת קיום מינימלית לכל תושבי המדינה בתקופת פרישתם לגמלאות ובעתות מצוקה. המוסד גם מהווה מעין יועץ לממשלה בנושאים חברתיים-כלכליים. עם זאת, כפי שהוכח בעשורים האחרונים, הממשלה נוהגת שלא לפעול על-פי המלצותיו.
מנכ"ל הביטוח הלאומי, פרופ' שלמה מור יוסף, נכנס לתפקידו לפני כשנתיים וחצי חמוש בשלל כוונות טובות וניסיון ניהולי מוכח, אבל גם הרצון הטוב של הפרופ' המצטיין מהדסה התרסק במערכת הבירוקרטית הסובלת זה עשרות שנים מהיעדר חקיקה מתאימה, מחסור בתקציבים ואתיקת שירות מיושנת וירודה שגובלת לעתים באטימות.
מערערים על כל החלטה חמישית
כך למשל רפורמה נדרשת וחיונית בתחום הוועדות הרפואיות שכוללת את הוצאתן של ועדות הערר מחוץ לביטוח הלאומי, מתעכבת יותר משנתיים ולמעשה נגנזה משום שהנהלת המוסד ומשרד הרווחה לא מצליחים להגיע להסכמות עם העובדים. רפורמה בשירות האיטי והמסורבל שנותן המוסד לזכאים לא מוצתה עד תום בשל התנגדות העובדים ובגלל חוסר היכולת של ההנהלה להגיע להסכמים שיפצו אותם על התוספת בעומס עבודה.
כשליה של שיטת הוועדות הרפואיות, הקובעות את אחוזי הנכות והקצבאות של מאות אלפי ישראלים, מתבטאים היטב בנתוני המוסד עצמו: בכל שנה מוגשות כ-250 אלף תביעות למוסד, אך מערערים על כ-55 אלף החלטות שניתנות לגביהן בוועדות הרפואיות. כלומר, בערך על כל החלטה חמישית של ועדה רפואית מוגש ערעור. חלק מההסבר לכך נעוץ בעובדה שגם בוועדה הראשונה לקביעת אחוזי הנכות וגם בוועדות הערר מכהנים רופאים שמקבלים את משכורתם מהביטוח הלאומי, וכן בכך שרוב הוועדות שנועדו לערער על מסקנות המוסד מתכנסות בין כתליו.
דו"ח מבקר המדינה מ-2010 מצא כי ב-56% מהערעורים שנבדקו שונתה החלטת הוועדה הרפואית. ברוב המקרים ההחלטה החדשה התקבלה על סמך אותם מסמכים שהוגשו לוועדה הראשונה, והשינוי הוביל מאי-קבלת קצבה כלל לקבלת קצבה. עוד מצא המבקר כי איכות השירות שניתן לתובעים קצבת נכות ירודה: משך הטיפול בתביעה ארוך בהרבה מהנדרש, לא תמיד נשמרת צנעת הפרט של התובעים, לא תמיד נרשם פרוטוקול, ולתובעים לא ניתן פתחון פה מספק.
"נותנים מעט כדי לחסוך כסף"
"מעט מאוד השתנה מאז אותו הדו"ח", אמר ל-ynet סמנכ"ל עמותת ידיד, רן מלמד. "לעתים נדמה לי שמבחינת חלק מהוועדות לא מדובר בזכאים אלא בחשודים בפלילים ושהוועדות נוקטות את שיטת הסלמי - הן נותנות לזכאים מעט מתוך אמונה שרובם יתייאשו ולא יערערו - כך שכסף גדול ייחסך. מי שכבר אוזר כוח ומשאבים לפנות שוב נתקל בסחבת ובאטימות קשה או שנאלץ לשכור עורך דין כדי להילחם על זכויותיו הבסיסיות ביותר. צריך לזכור שמדובר באוכלוסיות המוחלשות ביותר גם כך", מוסיף סמנכ"ל העמותה שמסייעת בכל שנה לאלפי זכאים למצות את זכויותיהם מול המוסד.
והתוצאה של המדיניות הזו לא איחרה לבוא כאשר בשני העשורים האחרונים ענף עורכי הדין המסייעים לזכאים לערער על החלטות המוסד צמח בצורה מרשימה לצד פתיחתן של שלוש חברות גדולות ל"מיצוי זכויות רפואיות" לפחות, שכל עניינן הוא ייעוץ לזכאי במטרה להגדיל את סכום הכסף שאותו הוא מסוגל לקבל מהמוסד.
השירותים הללו, שכל תכליתם היא סיוע לאזרחים שמבקשים לקבל את מה שמגיע להם על פי חוק, עולים כסף. כך קרה שבמדינת הרווחה הישראלית - גם רווחה עולה כסף. מי שכבר מוכרת תביעתו או זכאי שאינו נדרש לעבור ועדות רפאיות - מגלה שמדיניות הרווחה בפשיטת רגל.
אמנם בשנים האחרונות ניסו בביטוח הלאומי "להילחם בתופעה" באמצעות פתיחת מרכזים למיצוי זכויות במימון המדינה, אך אלו עדיין מעטים, חלקיים ורחוקים מלענות על צורכיהם של מאות אלפי הפונים לוועדות.
כך חוסכים: כשלים בהעברת הבטחת הכנסה למחצית הזכאים
הוכחה מסוימת לכך ניתן למצוא בדבריה של בכירה בביטוח הלאומי אשר חשפה בדיוני הוועדה למלחמה בעוני לפני כשנה שכמחצית מהזכאים לגמלת הבטחת הכנסה מהביטוח הלאומי אינם מקבלים אותה בפועל, והמדינה "חוסכת" כשלושה מיליארד שקלים בשנה בשל חסמים וכשלים אחרים במיצוי זכויות.
בהתאם לכך ישראל אחרונה למשל בשיעורי קצבת הקשישים והילדים שהיא מעבירה לאזרחיה. דו"ח מרכז טאוב מסוף 2014 קבע כי מצב הקשישים בארץ מצוין ביחס לעולם לפני תשלומי המס והקצבאות, אך קצבת הזקנה בישראל היא אחת הנמוכות במערב: קטנה פי שבעה מהממוצע במרבית מדינות העולם המפותח.
האבסורד מתעצם עם קריאת דו"ח המוסד לביטוח לאומי מאוקטובר 2013, שקבע כי קצבאות הקיום (הבטחת הכנסה, השלמת הכנסה וקצבת ילדים) שמעביר המוסד למאות אלפי ישראלים אינן מגיעות לכדי מחצית מהסכום הדרוש ל"מינימום למחיה בכבוד" - מונח שהגדירו חוקרי המוסד ושווה ערך למעשה לקו העוני. כלומר, גובה הקצבה שמעבירה מדינת ישראל לאזרחיה הנזקקים ביותר שאינם כשירים לעבודה, על פי קביעתה שלה, אינו מספיק אפילו כדי לכסות את מחצית מהסכום הדרוש להיחלץ מחיי עוני.
תרומתן ההולכת ופוחתת של הקצבאות הבלתי מעודכנות משתקפת גם בנתונים הבאים: דו"ח העוני האחרון של הביטוח לאומי גילה כי ב-2013 פחתה תרומת הקצבאות לחילוץ מעוני בהשוואה ל-2012 בשל הגידול בהכנסה הכלכלית (ההכנסה לפני תשלום מסים וחלוקת קצבאות) מחד והקיצוץ בקצבאות הילדים מאידך.
מתוך 7 מיליארד לקצבאות ילדים קיצצו 2.7 מיליארד
עדות אחרת לחוסר הרלוונטיות של המוסד למדיניות הממשלתית מובהרת בהתנגדותו חסרת התוחלת של מור יוסף והמוסד שבראשו הוא עומד לקיצוץ המסיבי שערכה ממשלת לפיד ונתניהו בקצבאות הילדים בתקציב 2013-14. זו, כאמור, לא הועילה כמו גם אזהרת המוסד שהקיצוץ ידרדר כ-50 אלף ילדים נוספים מתחת לקו העוני.
מור יוסף, פקיד ממשלתי בכיר שמרבה לדבר באומץ על הצורך בשינוי מדיניות חברתית מצד הממשלה, התנגד לקיצוץ אבל לא שם את המפתחות על השולחן גם כש-2.7 מיליארד שקלים קוצצו מ-7 המיליארדים שמעבירה הממשלה כקצבאות ילדים. במקרה אחר הממשלה אפילו לא קיימה דיון בתוכנית המפורטת לצמצום העוני בכמחצית, שהגיש המוסד במהלך 2013.
בנוסף לכל אלו, כבר שנים מרחפת הסכנה האקטוארית שמוכרת היטב למקבלי ההחלטות בישראל, שמעדיפים כל אחד בתורו לטמון את ראשם בחול - האם בעוד כשלושה עשורים ייגמר הכסף לקצבאות? דו"ח שפרסם המוסד באוגוסט 2013 צפה כי בעתיד הקרוב התשלומים לציבור צפויים לגדול בקצב מהיר יותר מהתקבולים, כך שב-2024 קרן הרזרבה האקטוארית של המוסד, שמנהל בנק ישראל, תקטן, עד שבשנת 2042 היא תתאפס והביטוח הלאומי יימצא בגירעון. המשמעות, כך מזהירים בביטוח הלאומי, היא שהמוסד יוכל לשלם רק אחוז מסוים של הקצבאות לציבור.
סיכום שנת 2014 הוביל למסקנה כי סכנה זו עלולה להתממש אף מוקדם יותר. גירעון הביטוח הלאומי חרג ב-43% מתחזיות האוצר בשנה שעברה. השנה הסתיימה בגירעון של 4.3 מיליארד שקל, הרבה מעל התחזית המקורית. ב-2013 הגירעון בפועל חרג ב-22%. הזינוק מזרז, כאמור, את הקצב שבו יגיע המוסד למצב שבו לא יהיה מסוגל לשלם קצבאות.
תגובה: כפופים למחוקק
מהביטוח הלאומי נמסר בתגובה כי המליצו למשה עמאר להגיש את מסמכיו מחדש, אף כי הוועדות הרפואויות קבעו שלא נותרה לו נכות רפואית עקב תאונת עבודה. "בנושא זה גם יצרנו קשר עם בתו המתגוררת בצפון הארץ".
ביחס להשקעות המוסד בתושבים נמסר: "הביטוח הלאומי מעניק כ-70 מיליארד שקל בשנה לאזרחי מדינת ישראל במגוון רחב של קצבאות וגמלאות הכוללות קצבאות קיום והטבות אחרות. גובה הקצבאות ורמתן, כמו גם תנאי הזכאות, נקבעים על ידי המחוקק - כנסת ישראל.
"אנו פועלים במגוון דרכים כדי לשפר את רמת הקצבאות והזכאות להן על ידי יוזמות שלנו בכנסת שלצערנו לא תמיד מתקבלות, בדרך כלל עקב העלות הכספית הגבוהה. עם זאת, בשנים האחרונות הצלחנו להרחיב את תנאי הזכאות של נכים ושל ילדים נכים". במוסד הביעו צער על ש"מעמד הביטוח הלאומי ובכלל זה מעמד המנכ"ל אינם מוגדרים בחוק כ'יועץ חברתי לממשלה'", ומסרו עוד כי השירות בוועדות הרפואיות שופר בשנתיים האחרונות. "נושא הוצאת הוועדות הרפואיות לערעורים מחוץ לביטוח הלאומי נמצא בהליכי מכרז, אם כי הוא מתנהל בקצב אטי עקב הכרעות של בית הדין לעבודה בגלל סכסוך בנושא".
לפנייה לכתב/ת 
