"סינדרלה": אם תרצו, יש לכם אגדה
כהרגלם, דיסני מאמצים את אגדה קלאסית ומעניקים לה חיים חדשים - הפעם בלייב-אקשן. "סינדרלה" של קנת' בראנה צבעוני, ססגוני ומרהיב ביופיו, אבל לא מחדש הרבה. להיט האנימציה "לשבור את הקרח" היה נועז יותר. לפחות ביחסים בין לכלוכית לנסיך יש יותר מבלונד, מחשוף ונעליים נוצצות
למה לאולפני דיסני לייצר גרסה עם שחקנים חיים לקלאסיקה מהאגדות? הסיבה ברורה. הטרנד הזה מצליח בקופות, כשהוא רוכב על הנוסטלגיה של ההורים שראו את המצוירים, והילדים שעוד לא מכירים. "סינדרלה" היא אגדת ילדים מוכּרת ומוכרת מאוד, ובכל זאת, ההחלטה לעבד אותה מחדש לקולנוע פותחת לדיון את הרלוונטיות שלה לקהל הצופים של היום.
עוד ביקורות סרטים ב-ynet:
בגדול ההפקה שהוביל קנת' בראנה עוברת מסך, ואפילו די טוב. הבימוי שלו בצירוף התסריט של כריס ווייץ שומרים על גישה מסורתית לאגדה. "סינדרלה" שלהם עובדת כמו סרט תקופתי, ובסך הכול נראית רוב הזמן כמו סרט מצויר - רק מצולם.
הסצנות האיקוניות, שמצופה מהן להיות מרהיבות, מצליחות להיות מרהיבות. הפיכת הסמרטוטים של סינדרלה לבגדי נסיכה מהממים, והנשף שמגיע בעקבותיהם מלא באפקטים משכנעים ובצבעוניות מתפרצת אך לא מוגזמת. בעוד שסצנת המהפך שמובלת על ידי הפיה הטובה הלנה בונהאם-קרטר עובדת היטב, בנשף יש משהו מעט חסר. למרות שברור שצריך להתמקד בסינדרלה קודם כל, הוא היה יכול להיות עוד יותר מפואר, עם יותר ססגוניות.
בונהאם-קרטר מגלמת פיה טובה מעט מגושמת במכוון, וקצת לא משכנעת שלא במתכוון. אולי אלו יותר מדי שנים של תפקידים אפלוליים אצל טים ברטון, אבל טוב מאוד שיש לצדה עכברים שהופכים לסוסים ולטאה שהופכת לבן אדם מלחיץ במראהו כדי לחפות עליה.
סינדרלה עצמה (לילי ג'יימס מ"אחוזת דאונטון") מזכירה לפרקים את דנריס מ"משחקי הכס" במראה שלה. סינדרלה בגילומה היא חיננית, עדינה, וכמצופה משדרת ופועלת בטוב לב מוגזם עד מופרך שוב ושוב. במבט ראשון, היופי שלה לא מסנוור, וזו דווקא נקודה לזכות הסרט. העלילה מתמקדת בעיקר באופי שלה ובקסמה האישי, ולא רק במראה החיצוני שלה כתכונה המרשימה ביותר שיש לה להציע.
ועם כל ההסתייגות הזו, יחסית לסרט שמביא סיפור אגדה "קלאסי", נעשה כאן ניסיון להכניס ערכים נוספים. למשל, המפגש בין הנסיך (ריצ'רד מאדן, רוב מ"משחקי הכס" בשבילכם) לסינדרלה מתרחש קודם כל ביער, שם היא זו שמלמדת אותו שיעור בחמלה על בעלי חיים ומסרים נגד ציד. הוא מתפעם לא רק מהכריזמה שלה, אלא מהרעיונות המהפכניים יחסית לתקופה שהיא נוטעת בראשו.
בכמה משפטים קולעים וקצרים שניתנו לה בדיאלוג ביניהם, סינדרלה החדשה מציעה לנסיך לחשוב מחדש על מסורות ישנות כמו ציד, ורומזת לו שהעובדה שמשהו נעשה באופן קבוע, לא אומרת שהוא מוצדק בהכרח.
הדינמיקה בין סינדרלה לקיט הנסיך נשמרת כל הזמן בכבוד הדדי. הוא לא רוצה שהיא תתייחס אליו כאל אדון או בן מלוכה, אלא כאל קיט - גבר צעיר שנולד לתפקיד מזהיר במקרה, שזקוק לתמיכה זוגית מכוונת.
לשני אלו, שעושים גם עבודת משחק משכנעת ונעימה, מצטרפים לא מעט שחקני חיזוק - ביניהם קייט בלנשט כאם החורגת, ושתי בנותיה (סופי מקשירה, גם היא מ"אחוזת דאונטון" והולידיי גריינג'ר). במקרה של שלושתן, עיצוב התלבושות והאיפור דווקא מדגיש את חוסר העניין שבדמויות שלהן. בלנשט מסמנת דמות של אם מרשעת יותר מאשר משחקת אותה, וכך גם הבנות.
עוד אפשר לראות את היילי אטוול כאמה של סינדרלה, בן צ'פלין כאביה, דרק ג'ייקובי כמלך וסטלן סקושגורד כדוכס עם אג'נדה. ובונוס חמוד להפליא: הידידים העכברים מהסרט המצויר נוכחים גם כאן, כדמויות ראיליסטיות וחמודות להפליא באנימציית תלת ממד.
החבורה העליזה מספקת את הסחורה למשהו שכבר ראינו כמותו בסך הכול, אך מהווה עוד חוויה לא מזיקה יחסית מבחינה ערכית לכל המשפחה.
"סינדרלה" (ארצות הברית) - במאי: קנת' בראנה, שחקנים ראשיים: לילי ג'יימס, ריצ'רד מאדן, הלנה בונהאם-קרטר, קייט בלנשט. אורך הסרט: 112 דקות.
