"מלון מריגולד האקזוטי השני": הראשון הספיק
שלוש שנים אחרי ההצלחה המסחרית המפתיע של "מלון מריגולד האקזוטי", מצפים היוצרים מהפנסיונרים בקהל לזכור בדיוק מי נגד מי ולמה במושב הזקנים ההוללים בהודו. גם התוספת של ריצ'רד גיר אינה בגדר רענון של ממש
העולם שייך לצעירים. יש להם סדרות סרטים רבות מספור. גיבורי על, סוכני על, כסחני על. ומה עם בני גיל הזהב? ההצלחה הכלכלית המפתיעה של "מלון מריגולד האקזוטי" (2012), סרט שעוסק בחבורת בריטים בסביבות גיל 70 שקובעים את משכנם במלון בעיר ג'אייפור בהודו, הבטיחה את החלק השני.
עוד ביקורות סרטים ב-ynet:
הסרט הראשון היה בידור סביר, והיה ראוי להערכה לו רק בגלל שהציג דמויות של אנשים בפרק האחרון של חייהם המסרבים להפסיק לחיות - ממשיכים לחפש עבודה, ממשיכים לחפש קשר שיביא להם סיפוק. אנשים "אמיתיים", פחות או יותר, ולא המודלים ההוליוודים להצגת זקנה. אותו מודל המתבסס על לתקוע את מורגן פרימן בסרט שבו זקנים הם מחסלים בדימוס ("רד"), קורעים את לאס וגאס ("סוף סוף וגאס") או סתם חולים סופניים שמקפצים מצד אחד לשני של העולם ("מתים על החיים").
גם "מלון מריגולד האקזוטי השני" ("The Second Best Exotic Marigold Hotel") הוא סרט שיעורר מחשבות על הפוטנציאל המצוי בשלב האחרון של החיים, רק שהפעם אופי המחשבות יהיה בנוסח "החיים קצרים מכדי לבזבז אותם על הסרט הזה". רוב הדמויות מהסרט הראשון חוזרות, וכמו בסרט הקודם יש מתכונת של קווים עלילתיים עצמאים לכל 2-3 דמויות. מהצופים יש צפייה, לא ממש מבוססת, לזכור את הדמויות ואת מה שקרה להן מהסרט הראשון. בהתחשב בכך שחלפו שלוש שנים, ובהתחשב בגילו של קהל היעד של הסרטים, נדמה שזו דרישה מעט מופרזת.
אך זו לא הבעיה העיקרית של הסרט. הרושם הוא שעל עלילתו הוחלט במהלך ישיבה בדיינר. הבמאי ג'ון מאדן והתסריטאי אול פארקר רשמו על מפית את קווי העלילה לכל דמות, והתסריט הסופי נשאר, פחות או יותר, ברמת פיתוח זו.
לכל דמות יש בעיה מאולצת למדי, אפיון דמות נטול מורכבות במידה מייאשת, ומהלך עלילתי שמצליח לא להפתיע. יותר מכל דבר אחר, זה מזכיר את הנוסחתיות השבלונית של סדרת הטלוויזיה הישנה "ספינת האהבה" - מינוס אייזיק, דוק, גופר, ג'ולי וקפטן סטובינג, ופלוס (שהוא מינוס רציני) בעל מלון הודי צעיר ומעצבן במיוחד (דב פאטל).
בין הקווים העלילתיים אותם מציע הסרט ניתן למצוא את הדברים הבאים: דגלאס (ביל ניי) כרוך אחר ידידתו אוולין (גודי דנץ'), שלא לגמרי החליטה אם היא רק מחבבת אותו, או פתוחה לאפשרות של קשר עמוק יותר. הצעת עבודה שהיא תקבל תחייב אותה להגיע לידי הכרעה.
מדג' (סיליה אימרי), מי שישבה בסרט הראשון על תקן "הזקנה החרמנית", מתלבטת בין שני גברים הודים (חסרי נוכחות או אישיות) שמחזרים אחריה. בינתיים היא מוסעת ממקום למקום על ידי נהג הודי צעיר ממנה בעשר שנים. מעניין איך זה ייגמר. נורמן (רונלד פיקאפ) נלחץ כי הוא חושב שבטעות הזמין את החיסול של אשתו. ואולי זה סיפור על אדם שרוצה קשרים עם נשים אחרות ולא מעז, ואז מבין שלאשתו יכולות להיות מחשבות דומות.
מגי סמית' (המצליחה לתת את הבעת הפנים החמוצה הראשונה שלה 20 שניות מתחילת הסרט), היא מיוריאל. בסרט הראשון היא היתה סוכנת בית שהופרשה לגמלאות, ועד סופו היא גילתה את יעודה כדמות מפתח בניהולו של המלון. תפקידה בסרט השני הוא של דמות המוגדרת מראש כחולה, והעלילה שלה היא משחק ב"מתי היא תמות (אם היא תמות)?".
הקו העלילתי המרכזי יותר עוסק בניסיון של סוני קאפור (פאטל) להשיג את המימון הנדרש לפתיחת מלון שני המיועד לגיל הזהב. במקביל הוא עומד להתחתן עם ארוסתו סאנינה (סנה דסאי).
אך שתי התוכניות משתבשות כאשר קושאל (שזאד לטיף), חבר קרוב של האח של סאנינה, לא רק קונה את המלון עליו סוני שם את עינו, אלא נראה שהוא גם חומד את הארוסה.
תהליך ההתרחבות המתוכנן מוביל לביקור מיועד של מפקח שיגיע במסווה של אורח לבדוק את אופן התנהלותו של מלון מריגולד (הראשון) לפני ההחלטה האם לתמוך בניסיון להקים מלון מריגולד שני. סוני משוכנע שגאי צ'יימברס (ריצ'רד גיר) הוא מפקח ומעתיר עליו חנופה חונקת, ומנגד מתייחס בזלזול לאורחת אחרת בשם לוויניה ביץ' (טמסין גרייג).
החנופה של סוני תעמוד במבחן נוסף כאשר יראה שגאי נדלק על גברת קאפור (לילט דובי), אימו השתלטנית של סוני. כל זה מזכיר את העלילה של "The Hotel Inspectors", פרק מופתי בסדרת "המלון של פולטי" שהוקרן לפני כמעט ארבעים שנה. מופת של דיוק קומי שאפילו קמצוץ ממנו לא ימצא בסרט הנוכחי.
