מילקי בשקל יהיה רע מאוד לישראל. דעה
אסור שהורדת יוקר המחיה תהיה המטרה העילאית של החברה הישראלית, כי הורדת עלותו של מוצר כרוך לעתים רבות במחיר חברתי כבד. קחו לדוגמא את ארה"ב: בעוד האמריקאים מצמצמים את המחירים, הם מצמצמים את תוחלת החיים ומגדילים את אחוזי הכליאה. דטרויט כמשל חברתי - דעה
כל ישראלי אשר ביקר בקניון או בסופר אמריקאי יוכל להעיד: ארצות הברית היא מדינה מאוד זולה. האוכל זול, הדלק זול, הבגדים זולים, הטלוויזיות זולות, הבתים זולים. יש אפילו מילקי בשקל.
לכתבות נוספות בערוץ כלכלה :
- איך המפלגות מציעות להילחם ביוקר המחיה?
- משתפים קבצים? אתם מאיימים על הקפיטליזם
- כסף על פוסטים: לשבור את המבנה הנצלני של פייסבוק
אך ארה"ב אינה מובילה רק במכירת מוצרי צריכה זולים. מבין המדינות המערביות, היא מדורגת במקומות הראשונים באי-שוויון בהכנסות, בפערים חברתיים, באחוזי כליאה, בפליטת פחם, בהשמנת-יתר, ברציחות ובהוצאות פרטיות לצורכי בריאות.
בנוסף, מחירם של מוצרים אינו הדבר היחידי שאמריקאים יודעים למזער: מבין המדינות המערביות, ארה"ב נמצאת בתחתית הרשימה בכמות ימי חופש, ימי מחלה, חופשות לידה בתשלום (לא קיים) ואפילו אחוזי הצבעה. בעוד אמריקאים מצמצמים מחירים, הם בד ובד גם מצמצמים את החיים: תוחלת החיים האמריקאית היא מהנמוכות בעולם המערבי.
סל הצריכה האמריקאי הזול וזילות חיי אזרחיה אינה מקרית: יש קשר הדוק בין השניים. הורדת עלותו של מוצר כרוך לעתים רבות במחיר חברתי כבד, כזה שלא מופיע על המדבקה בסופר. לכן, חוויית הצריכה האמריקאית מהווה תמרור אזהרה לחברה הישראלית. העובדה שהשיח הכלכלי בבחירות הנוכחיות נסוב בעיקר סביב "יוקר המחיה" - מדאיגה ומסוכנת.
השפעת יוקר המחייה על החברה
כמו ישראל כיום, גם ארה"ב של סוף המאה ה-20 חרתה על דגלה הוזלת מוצרי צריכה בכל מחיר. היות וההוצאה הגדולה ביותר בייצור של רוב מוצרי הצריכה הינה השכר והתנאים הסוציאליים של העובדים, מהלך זה החל קיצוץ אדיר בהטבותיהם של עובדים רבים, פיטורים המוניים, סגירת מפעלים רבים והעברתם לסין.
בדומה, גם ישראלים יוכלו לקבל מילקי בשקל אם ירצו בכך, אבל סביר להניח שרובם יהיו עובדי קבלן בשכר מינימום (ואסור להעלות את השכר כמובן, כי הדבר עלול להוביל לעלייה ביוקר המחיה), ללא פנסיה מספקת וללא ביטוח בריאות סביר או בטחון תעסוקתי. ישראלים אלו יוכלו להרשות לעצמם רק את אותו מילקי בשקל, אך לא בטוח שכלל ייהנו ממנו היות והוא יהיה מוצר לא טרי, מלא בחומרים משמרים, שיוצר בחו"ל לאחר שמשקי החלב בארץ נסגרו.
כך היה בארה"ב של שלהי המאה ה-20, כאשר מפעלים רבים במרכז ארה"ב נסגרו. כך קרה שערים כמו דטרויט לא רק פשטו את הרגל, אלא גם הפכו לאזורים מוכי עוני ופשע עם בעיית אלימות וסמים קשה.
לבסוף, הרצון לצמצם את יוקר המחייה בארה"ב הביא גם לירידה דרסטית ברמת המיסוי, מהלך אשר הרחיב פערים חברתיים ופגע מאוד בהוצאה הציבורית וברגולציה הממשלתית (גם בתחום פיקוח על מוצרי חלב). אם כך, דגש בלעדי על יוקר המחייה עלול להוביל לא רק לקלקול קיבה אלא לקלקול של המרקם החברתי, היות והחינוך ייפגע ואיתו גם היכולת של המדינה לגדל דור של ישראלים עם ראש על הכתפיים, שמבינים כי יש דברים שלפעמים אי אפשר למדוד בכסף.
לשים את האדם במרכז
אינני טוען שאין בכלל צורך בהורדת יוקר המחייה, או שיש לוותר על המאבק לצמצום הרווח של תאגידי האוכל וטייקוניהם. אין ספק שיש לפעול לצמצום מחירי הדיור והבנקאות, סקטורים אשר הורדת עלותם אינה מצריכה פגיעה בעובדים אלא מיגור כוח מונופולי אשר מאפשר למעטים בחברה הישראלית לגרוף רווחי ענק ומשכורות עתק.
אך אפילו בתחומים אלו, חשוב לזכור שכסף זה לא הכל: הבעיה בישראל אינה רק שהדירות יקרות והעמלות גבוהות אלא גם שאין דיור או תחבורה ציבורית ראויה, וחסכונות הציבור אינם תמיד מנותבים לאפיקים אשר מניבים גם שיפור חברתי.
במקום לשים את יוקר המחיה במרכז, יש לשים את האדם. לפיכך יש להתרכז לא רק בעלות של מוצרים אלא גם בהכנסה הפנויה של העובדים. לא רק בשורה התחתונה של הרווח, אלא גם בעובדים הנמצאים בתחתית. לא רק בעלות הדלק, אלא גם במחירו הסביבתי של האוטו הפרטי. לא רק במחיר של החיים (והמילקי), אלא גם בטעמם.
הכותב הוא היסטוריון של הקפיטליזם האמריקאי, ובימים אלו עובד על ספר שכותרתו "תמחור הקדמה, היוון היום-יום: מדדים כלכליים והצמיחה של הקפיטליזם האמריקאי". ד"ר אלי קוק שוהה בישראל במסגרת תכנית פולברייט, המנוהלת על ידי קרן חינוך ארה"ב-ישראל ומקדמת שת"פ אקדמי- מדעי בין המדינות. הוא מתארח באוניברסיטת חיפה לצורך מחקרו.
לפנייה לכתב/ת 
