חילונים, תפסיקו לשנות אותנו
בעוד שהציבור הכללי מחבק את הרפורמיסטים החרדים - במגזר עצמו בוחרים להתרחק מהם, לא מתוך התנגדות לרעיונות - אלא מתוך הכרת המניעים. כך למשל גרפה "ובזכותן" רק 303 קולות במגזר החרדי. והמסקנה? הרפו, ותנו לנו לעבד את השינויים המתחוללים אצלנו בקצב שלנו
ההיסטוריה מוכיחה כי למגזר הכללי יש נטייה לתמוך בהתלהבות ברפורמיסטים חרדים שבאים לעשות שינויים בחברה החרדית. עצם האומץ שלהם להצביע על הכשלים ולהציע פתרון - שלעיתים קרובות חותר תחת הנורמות החברתיות המקובלות - קוסם לאנשים מבחוץ, וגורם להם לתמוך ברעיון בהתלהבות.
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
בבחירות הקודמות עשה זאת הרב חיים אמסלם. הוא בא כאנדרדוג, ופתח מפלגה על אפה ועל חמתה של תנועת ש״ס, תוך שהוא מציע פתרונות לסוגיות רגישות כמו גיור, גיוס חרדים, הדרת נשים ושירותי הדת השונים.
עוד בערוץ היהדות - קראו:
אך בעוד שהנטייה הטבעית במגזר הכללי היא לתמוך באדם כזה, בתקווה שאכן יצליח בדרכו ויחולל את השינויים שהוא מציע - הרי שבחברה החרדית פנימה, אנשים כאלה מתקבלים בחשדנות רבה; לא בהכרח בגלל הרפורמות עצמן שנתקלות בהתנגדות, כמו בגלל הפקפוק בטוהר כוונותיו של היוזם.
בתוך השטעטל מכירים לרוב את מכלול המניעים שמלווים את אותו אדם, ויודעים להבחין בין ההצהרות שהוא מנפק טרום הבחירות, לבין האינטרסים שמלווים אותו באמת. כתוצאה מכך נוצר מצב שאדם חרדי המציע שינויים וחידושים לטובת המגזר החרדי, זוכה לתמיכה אך ורק מחוץ לכותלי המחנה, ואילו בתוך המגזר פנימה הוא נתפס כאופורטוניסט שבא לגרוף קופה על חשבון הציבור.
הנשים החרדיות "הדירו את עצמן"
בבחירות האלו הייתה זו תורה של מפלגת הנשים ״ובזכותן״. היא קמה על טהרת הפמיניזם החרדי, והציעה תנועה שמאויישת
דעה
מי מפחד מנשים חרדיות חזקות?
טלי פרקש
מנהיג ש"ס המנוח קיבל נשים, בירך נשים, וראה בהן חלק בלתי נפרד מהתנועה. אבל המורשת הזאת נמחקת עוד בטרם חלפה אפילו שנה ללכתו, ואיתה דעתו - "דעת תורה". אחרי הכל, נשים חרדיות משכילות, מודעות לזכויותיהן ובעלות יכולת לפרנס את עצמן, מאיימות על הסדר הישן
על ידי נשים (בעיקר), שתיתן מענה לסוגיית הדרת הנשים במגזר החרדי. במשך חודשים סיפרו לנו על תמיכה גורפת בתוך המחנה, ועל אין-ספור פניות של נשים חרדיות שמברכות ומעודדות את המהלך, שלדבריהן יציל את כבודה של האישה החרדית - ויחזיר אותה למקומה הטבעי במרכז החברה ולא בשולייה.
לכאורה, מהלך ראוי ומבורך. על פניו, נשים חרדיות רבות שמעורות בחברה הישראלית, לומדות באקדמיה, ומעורבות בשוק התעסוקה בארץ - אמורות היו לקפוץ על ההזדמנות, ולתמוך בכל כוחן במהלך החיובי שמטרתו לדאוג להן ולשפר את מעמדן. אז זהו, שלא.
הצצה מהירה בעמוד הפייסבוק של התנועה מגלה שהתופעה הנ״ל חוזרת על עצמה גם במקרה דנן: נשים פמיניסטיות חילוניות ושאר אזרחים מעורים חברתית, שהוקסמו מהרעיון הנועז של מפלגת נשים חרדית, מיהרו לתמוך ביוזמה מבלי להבין לעומק את ההשלכה והמורכבות של מהלך כזה. והנשים החרדיות עצמן? ״הדירו״ את נוכחותן מעמוד הפייסבוק של המפלגה, ולא הביעו תמיכה בתנועה וברעיון שעומד מאחוריה.
יתרה מכך: בבחירות עצמן גרפה המפלגה סכום זעום של 1,858 קולות, הצהרה ברורה לגבי מידת התמיכה והאמון שלה זכתבה המפלגה. אך הסיפור האמיתי טמון בהתפלגות הקולות: בכל הערים החרדיות - ירושלים, בני ברק, אלעד, מודיעין עילית וביתר עילית, קיבלה התנועה בסך הכל 303(!) קולות.
החרדים לא פראיירים
מדובר באמירה חדה וברורה מאין כמותה. מבין כל אותן מאות-אלפי מצביעות ומצביעים פוטנציאלים, רק כמה מאות בודדים בחרו לקרוא תיגר על המצב הקיים, וקראו לשינוי. אין מדד נוסף שיכול לתאר בצורה טובה יותר את האמירה הברורה שעומדת מאחרי המציאות הזאת.
אדייק: אלפים מבני החברה החרדית היו שמחים לשנות את המצב הקיים. מעמד האישה בציבוריות החרדית אכן טעון שיפור, והמציאות שבה אין ייצוג נשי הולם בתפקידי מפתח ראויה לשינוי. אבל החרדים לא פראיירים. לא כל אחת שתבוא משום מקום ותציע גאולה לעולם, תתקבל בתשואות ובמחיאות כפיים. תנועה מתיימרת וחסרת סיכוי ממשי כמו ״ובזכותן״ לעולם לא תזכה לתמיכה גורפת במגזר החרדי, מכיוון שהחושים המחודדים ומלומדי הניסיון של בני הקהילה, יודעים לזהות נגיעות של אינטרסים אישיים, ולהטיל וטו על הרעיון.
דוגמה מצוינת לכך היא תנועת ״לא נבחרות - לא בוחרות״, שהוקמה על ידי מספר נשים חרדיות במטרה להציב נציגה בתוך המפלגות החרדיות הקיימות. מאבקן אמנם לא צלח לעת עתה, אך הוא התקבל בהבנה בעיני רבים וזכה לתמיכה רחבה. ההיגיון שעומד בבסיס הרעיון, והדרישה הסולידית-יחסית שהציבו מנהיגות התנועה, גרמו לכך שהיא נפלה על אוזניים קשובות.
הגיע הזמן שבציבור הכללי ילמדו להרפות ולתת לחברה החרדית לעבד את השינויים המתחוללים בה בקצב שלה, ובתנאים האופטימליים עבורה. אין צורך בתמיכה מבחוץ. במקרה הטוב היא פתטית ולא רלוונטית, ובמקרה הגרוע - מזיקה ומעוררת אנטגוניזם מיותר.
לפנייה לכתב/ת 
_sm.jpg "צילום: בני דויטש")
"נתפס כקוריוז בתוך המחנה". הרב חיים אמסלם
צילום: בני דויטש
מומלצים
