"רון": זה טוב, אבל נגמר כל כך מהר
הסדרה הקומית החדשה "רון", המשודרת ב-yes, היא מקבץ התרחשויות הזויות, אפיזודות מגוחכות, ושפע הפרעות מהנות פרי מוחו הקודח של היוצר. אפשר עוד?
ביקורות נוספות בערוץ הטלוויזיה:
- סוף המירוץ: שי ושני ניצחו כנגד כל הסיכויים
אבל "רון" שעלתה אתמול (א', 23:00, ב- yes comedy) לא זקוקה לתווית האיכות של בר-און (שגם הצטרף לסדרה כמפיק) כדי להחזיק זמן אוויר. היא מגיעה בטיימינג מעולה. האינטרנט כבר הגמיש והרחיב את הגבולות שלנו, בעיקר הקומיים, ואת המזכר הזה קיבלו גם הגופים המשדרים. זה אומר שב-yes לא היו צריכים ללכת נגד ה-DNA של עצמם כדי להפוך את "רון" לסדרה, וגם שאם "רון" ו-yes comedy לא היו נפגשים, במוקדם או מאוחר פלדמן היה מוצא את עצמו באיזו פינה בקצה הדרומי של "ארץ נהדרת".
מבלי להכיר את האיש אני מהמרת שהוא אדם שמחפש את האבסורד והטירוף בכל סיטואציה, ואם הם לא קיימים שם הוא ממציא אותם. אני מניחה שאם מישהו היה משלשל פריסקופ לתוך המוח של פלדמן ועוקב אחריו כמה ימים, התוצאה היתה נראית פחות או יותר כמו הסדרה. וזה אומר מקבץ של התרחשויות הזויות (פרסומת לחבילת "אמא ובן" בסלולר, במסגרתה שניהם מתים ונפגשים בגן עדן, זקן שעף מהאוטובוס במהלך נסיעה) או פשוט אפיזודות קטנות ולרוב מדכאות (מפגש עם קבלן שיפוצים, שיחות טלפון עם הורים כשבאותה מידה הייתם יכולים לנהל עם האיי-רובוט שלכם) שפלדמן מצליח לחלוב מהן את הגיחוך.
בסופו של דבר כל כך קל להזדהות איתו - עומד מהצד, שפוי יחיד בעולם של מופרעי נפש, שפשוט זורם עם זה כי מה כבר נשאר לעשות. כמה פעמים בחיים הרגשתם ככה? כלומר, השבוע?
"רון" היא סדרה קטנה ומקסימה שממוקמת על התפר שבין סדרת אינטרנט מופקת היטב ובין סדרת טלוויזיה דלת תקציב. היא מג'נגלת בין המוח של פלדמן למציאות, עם עדיפות מוצדקת למוח של פלדמן, כי שם קורים הדברים המעניינים באמת.
ההשוואה ל"לואי" אולי קצת יומרנית, בכל זאת לואי קורץ מהחומר שממנו עשויים פילוסופים ו"רון" (עדיין) קורצת לעולם הסטאנדאפ, אבל זה נכון שהיא מרעננת, לא נשענת על שטאנץ מוכר אלא ממציאה גלגל קטן משל עצמה, ועשרים ומשהו הדקות שלה - לתשומת לב היוצרים - נגמרות מהר מדי. אז בואו נתחיל מזה שתוסיפו איזה עשר-עשרים דקות לכל פרק, ונמשיך משם.