הדירה לא נבנתה. הפיצוי לרוכש: 57 אלף שקל

בני זוג שילמו מקדמה על דירה בפרויקט עתידי בקריית מוצקין, אלא שהדבר לא יצא לפועל בגלל מגבלות בנייה. בית המשפט קבע שהם זכאים לפיצוי

עו"ד גרגורי קורזינרפורסם: 08.04.15 , 17:06

בני זוג חתמו על טופס הרשמה לרכישת דירה בפרויקט ברחוב אושה בקריית מוצקין, ושילמו מקדמה לחברת הבנייה "צאלים קבלנות בניין". אלא שבסופו של דבר הדירה לא נבנתה ובני הזוג דרשו פיצוי. החברה התנגדה בטענה שטופס ההרשמה לא מהווה חוזה מחייב, אבל בית משפט השלום בקריות חשב אחרת וחייב אותה לשלם להם פיצוי של 57 אלף שקל.

פסקי דין מעניינים נוספים בערוץ משפט:

במעמד החתימה ב-2010 שילמו בני הזוג דמי הרשמה בסך 75 אלף שקל (10% ממחיר הדירה). בטופס צוינו, בין היתר, שתי סיטואציות שבהן ההתקשרות תבוטל: האחת שבה התובעים יחזרו בהם ולא יחתמו על חוזה מכר (במקרה כזה דמי ההרשמה לא יוחזרו וייחשבו כפיצוי מוסכם). השנייה הייתה "סעיף עיכוב", שבו החברה התחייבה להחזיר להם את הכסף אם לא תתחיל לבנות תוך שמונה חודשים.

נשאר במשפחה

משפט שלמה בקרב ירושה: דירה בת"א תחולק

עו"ד אופיר ברק

תקלות בירוקרטיות שמקורן ברכישת דירת עמידר בשנות ה-50 הובילה יורשים להתווכח על בעלות על הנכס. המחוזי בתל אביב החליט על פשרה

משפט שלמה בקרב ירושה: דירה בת"א תחולק

בגלגוליו הראשונים אושר הפרויקט ברשויות התכנון, אך לאחר יותר משנה, ובאופן שכנראה הפתיע גם את חברת הבנייה, נקבע כי הפרויקט יוקטן והחברה נאלצה לצמצם את מספר הדירות במבנה, בהן הדירה שיועדה לבני הזוג. נציג החברה הודיע על כך לבני הזוג, ולאחר שהצדדים לא הצליחו להגיע להסכמות, החברה הודיעה על ביטול ההסכם והשיבה להם את דמי ההרשמה.

בני הזוג לא הסתפקו בכך והגישו תביעה לפיצויים בסך 250 אלף שקל, בין היתר על הפרש שווי הדירה בין מועד ההתקשרות למועד ביטולה, הפסד דמי שכירות ועוגמת נפש. הם טענו שהמסמכים שבידיהם הם חוזה לכל דבר ועניין, וכי בשום שלב לא הועלתה האפשרות שלא יינתן היתר בניה.

הנתבעת עמדה על כך שדובר רק בהצעה לרכישת דירה. לשיטתה, העובדה שהוסכם כי במועד מאוחר יותר (לאחר שיתקבל היתר הבניה) ייערך חוזה רשמי, מעידה על כך שטופס ההרשמה אינו הסכם מחייב. היא הוסיפה כי סעיף העיכוב למעשה הקנה לה את הזכות לבטל את ההסכם.

(צילום: Shutterstock)

חוזה לכל דבר

השופטת פנינה לוקיץ' החליטה שטופס ההרשמה מהווה חוזה מחייב, לאחר שהתרשמה כי הצדדים הביעו כוונה והתחייבויות ברורות, מה גם שהמסמכים (שנוסחו על ידי הנתבעת) כללו פרטים רבים, לרבות תיאור הפרויקט והדירה, סכומי התשלום ומועדיהם והתייחסות מפורשת לתוצאות של אי קיום ההסכם.

הטענה בדבר "חוזה-על-תנאי" נדחתה, מאחר שבשום מקום בטופס ההרשמה לא הוזכרה האפשרות שהיתר בנייה לא יתקבל. נהפוך הוא: סביר יותר שהנתבעת, ברצונה לשווק ולמכור את הדירות, דווקא הציגה מצג הפוך והסירה מלב התובעים כל חשש בעניין זה.

עם זאת, השופטת התרשמה שהנתבעת נהגה כלפי התובעים בהגינות, עדכנה אותם בנוגע לעיכובים ואפשרה להם לבטל את ההתקשרות ולא להמתין עוד לקבלת ההיתר. אלא שהנתבעת עדיין הפרה את התחייבותה לספק לתובעים דירה, גם אם לא דבק בה אשם מוסרי.

מנגד, השופטת קבעה כי בכך שהתובעים הסכימו לרכוש דירה "על הנייר", הם גם הסכימו לנטילת סיכון מסוים, שאותו יש לשקלל בקביעת גובה הפיצויים. בהתאם, החליטה השופטת להטיל על הנתבעת 75% אחריות לנזקים שנגרמו לתובעים. התביעה להפסד דמי שכירות נדחתה, שכן ממילא התובעים היו צריכים לשכור דירה עד השלמת הבנייה.

בסופו של דבר הוערכו נזקי התובעים בכ-76 אלף שקל, בין היתר הפסד בין הפרשי שווי הדירה "על הנייר" במועדים השונים ועוגמת נפש, והנתבעת חויבה בפיצויים על 75% מסכום זה – 57 אלף שקל – וכן בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 14 אלף שקל.