"שחור או לבן": חסרים עוד צבעים בסרט
36 שנה אחרי "קרמר נגד קרמר", הדרמה המשפחתית-משפטית "שחור או לבן" נראית קצת מיושנת. תוסיפו לכך את ההקפדה על פוליטיקלי קורקט, וגם השחקנים קווין קוסטנר ואוקטביה ספנסר לא מצליחים לחלצו משגרתיות
"שחור או לבן" ("Black or White") משתייך לסרטים שכוונתם הטובה ברורה, אבל באותה מידה גם ברור כי אין זה מספיק. זהו שיתוף הפעולה השני בין התסריטאי-במאי מייק בינדר והשחקן קווין קוסטנר (עבודתם הקודמת הייתה לפני עשור ב"צד הטוב של הכעס"). קוסטנר משמש גם כמפיק ומממן של הסרט וגם, כמובן, מי שמגלם את הדמות הראשית.
עוד ביקורות סרטים ב-ynet:
הסרט מתיימר לעסוק ביחסי שחורים לבנים באופן בעל ערך. נדמה כי החשש של יוצרים לבנים וליברלים מתבטא בניסיון לבנות מערכת מורכבת של איזונים ובלמים, כדי לא ליפול במלכודות של יצוג סטריאוטיפי שלילי. זו הגישה המאפיינת את "שחור או לבן", והיא דנה אותו לבינוניות משמימה.
הסצנה הפותחת מתרחשת במסדרון של בית חולים. אליוט אנדרסון (קוסטנר), עורך דין מסנטה מוניקה, מתבשר שאשתו קארול (ג'ניפר אהלי) לא שרדה את הפציעות שנגרמו לה בתאונת דרכים. עבור אליוט, אדם בעל יותר מנטייה חולפת לטיפה המרה ולרחמים עצמיים, זהו טריגר לתקופת אי יציבות שקוסטנר יגלם במה שנהוג לכנות "משחק אמיץ". בהתאם לכך זוהי דמות בעלת תכונות שלילית, כרס ניכרת לעין ושיער צבוע באופן לא מוצלח. גם אם קוסטנר, שחגג השנה את יום הולדתו ה-60, קרוב כאן יותר לדמות אמיתית מאשר במרבית סרטיו, ה"אומץ" עדיין לא מיתרגם לדמות מורכבת במיוחד.
אלואיז בת השבע (ג'יליאן אסטל) היא הנכדה החמודה שאותה גידל אליוט יחד עם אשתו המנוחה מאז שבתם מתה בשעה שילדה אותה. הבת היתה בגיל 17 כשזה קרה, והתינוקת היתה התוצאה של מערכת יחסים שהיתה לה עם גבר שחור בן 23 בשם רג'י דיוויס (אנדרה הולנד). רג'י הוא פגע רע - מכור לקראק, אדם לא אמין, שמעולם לא היה אב לילדתו. אך עם מותה של קארול מתחיל לעלות ספק האם טובתה של הילדה המעורבת מבחינה גזעית היא להישאר עם הסבא הלבן, או לעבור לבית של הסבתא השחורה ובני משפחתה.
הסבתא רוואנה ג'פרס (אוקטביה ספנסר), היא בעלת כוונות טובות, אך היא גם דעתנית, מתערבת יתר על המידה, ומשוכנעת מדי בצדקתה. בעוד אליוט מנסה להתמודד עם מטלות ההורות שבהן טיפלה עד כה אשתו (לסרק את השיער, לסייע בהכנת שיעורי בית), רוואנה מניעה את הדברים לעבר בית המשפט. האם אלואיז, שגדלה כל חייה ברווחה של סנטה מוניקה, תעבור לחיק המשפחה השחורה והגדולה בשכונת העוני של איסט קומפטון?
בסרט הקלאסי "קרמר נגד קרמר" (1979) דסטין הופמן היה בעל שאשתו נטשה אותו ואת ילדם הקטן. הוא מקריב לא מעט כדי להפוך לאב אמיתי. לאחר למעלה משנה האם הנוטשת חוזרת ומנסה להשיג משמורת וההכרעה עוברת לבית המשפט. "קרמר נגד קרמר" מזכיר את "שחור או לבן" בהיותו ניצב מול שינוי חברתי תרבותי,
ובנסותו להציג את הגבר הלבן כאנדרדוג. בשני הסרטים הפרספקטיבה היא של הגבר הלבן, של הקושי והסבל שלו, ולכן אין כאן שאלה אמיתית של מהי דרך הפעולה הנכונה, אלא האם יגרם לו עוול בזירה המשפטית או שהצדק, הברור היטב לצופים, ינצח.
המהלך הנדרש מ"שחור או לבן" מחייב תחכום רב משל סרט שנעשה לפני 36 שנים. הגיבור צריך להוכיח את היותו לא גזעני כדי שיהיה זכאי להחזיק בילדה המעורבת. באופן דומה, גם הסרט צריך לעצב את הדמויות והסיטואציות כך שיוכל להבהיר את התוצאה הרצויה מבלי לחטוא בסטריאוטיפים. אבל מכך נוצרת מערכת מעושה ומחושבת יתר על המידה.
האב הנוטש רג'י הוא דמות שלילית, המייצגת תופעה רווחת בחברה האפרו-אמריקאית של אבות נוטשים. האיזון של משוואת השחורים נעשה על ידי פיצוי יתר בדמויות המשנה האחרות. בצד של העוצמה השלילית ניצב גם ג'רמייה (אנטוני מאקי), עורך דין מצליח ולוחמני המנסה לנצח בקרב המשפטי באמצעות האשמת אליוט בגזענות.
בצד החיובי ישנו ה"כושי הקסום" בדמותו של מורה פרטי למתמטיקה אותו שוכר אליוט לבתו. דובאן אראגה (מפהו קואהו), מהגר אפריקאי צעיר וגאון רב תחומי, כתב מאמר אקדמי על כל נושא בעולם. המורה מלמד גם את אליוט, הופך לנהגו בעת שכרות, ולעד נאמן לאופיו הבלתי גזעני של הגיבור.
העלילה מתנהלת בעצלתיים. קוסטנר וספנסר מנסים להוציא את המיטב מדמויות מוגבלות, אך לשחקנים המגלמים את דמויות המשנה אין סיכוי רב להצליח בכך. יש לא מעט רגעים שחוזרים על עצמם עד זרא (הדגשת בעיית השתייה של אליוט), התנהגויות לא סבירות של הדמויות (נראה שאלואיז כלל לא מושפעת רגשית ממותה של הסבתא שטיפלה בה כל חייה), ופתרון מלודרמטי מפוקפק שיוביל להכרעה בבית המשפט. זהו לא יותר מסרט טלוויזיה בינוני שמצא דרכו, בטעות, למסך הגדול.
