תביעה: 'חיפשנו שירותים, נפלנו לפיר מעלית'

אם ובתה שהגיעו לפגישה בבניין משרדים בב"ש נפצעו במהלך חיפושיהן אחר השירותים בקומת הלובי. בית המשפט קבע שהן יפוצו ב-175 אלף שקל

עו"ד דניאל אדזיאשויליפורסם: 10.04.15 , 08:50

אם ובתה נפצעו אחרי שנפלו לפיר מעלית בבניין משרדים בבאר שבע בזמן שחיפשו אחר חדר שירותים. בעקבות תביעה שהגישו קבע בית משפט השלום בעיר שמחזיקי הבניין התרשלו מאחר שלא דאוג לשילוט אזהרה ולתאורה נאותה, לכן האם והבת יפוצו בכ-175 אלף שקל.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

האירוע התרחש ב-2010 כאשר השתיים היו בדרך לפגישה עם עורך דין בבניין. הן חיפשו אחר השירותים בקומת הלובי, והאם נפלה לעומק של כמה מטרים כשפתחה את אחת הדלתות בקומה. בתה שהגיעה בעקבות צעקות אמה ניסתה להאיר את באמצעות הטלפון הסלולרי שלה, אך כשצעדה פנימה נפלה גם היא.

על הגובה

מעלית פספסה ב-25 ס"מ. הפיצוי: 240 אלף ש'

עו"ד ד"ר ערן אגו והילה בועז גבאי

עובדת בבית אבות לא הבחינה שהמעלית שהזמינה נעצרה מתחת למפלס הקומה, מעדה ונפצעה. בית המשפט קבע שחברת המעליות תפצה אותה

מעלית פספסה ב-25 ס"מ. הפיצוי: 240 אלף ש'

לאחר שהשתיים חולצו התברר כי הבת נחבלה קלות, אולם האם סבלה משברים ברגל ובדיעבד נקבעו לה 15% נכות. בעקבות האירוע הגישו השתיים תביעה לפיצויים נגד המחזיק בבניין והחברה שבנתה אותו. הן טענו שהנתבעים התרשלו בכך שלא דאגו לביטחון המבקרים במקום ולא נקטו אמצעים למניעת התאונה.

עוד נטען כי הנתבעים לא שמרו על כללי הבטיחות, כיוון שלא הייתה תאורה נאותה, ואף לא שלט המזהיר מפני סכנה, מה גם שדלת כזאת הייתה צריכה להיות נעולה.

הנתבעים טענו מנגד שלא מדובר בהתרשלות אלא בתאונה בלתי ניתנת לצפייה. המקום לא נועד לשירותים ולא היה בו שום סימון כזה. לחלופין נטען כי יש לייחס לתובעות חלק מהאשמה, שכן הן נהגו בחוסר תשומת לב ונכנסו למקום לא מסומן באזור לא מוכר, שאינו דומה לשירותים. הנתבעים הוסיפו כי הדלת תמיד נעולה, וככל הנראה נפרצה מבלי שהדבר היה ידוע להם.

לא סיכון יומיומי

השופטת מיכל וולפסון קיבלה את טענות האם והבת וקבעה כי הנתבעים התרשלו במחדליהם. הותרת הדלת פתוחה, היעדר שלט והיעדר תאורה מהווים התנהגות לא סבירה של בעל השליטה במקום ולא סיכון יומיומי, הסבירה השופטת.

גם אם גורם אחר פרץ והותיר את הדלת לא נעולה, לא ברור מדוע איש לא גילה את זה בזמן, ובכל מקרה הדבר לא מנתק את הקשר של הנתבעים לאירוע ולנזק. בהקשר זה צוין כי הנתבעים לא הביאו שום ראיות לגבי אופן הפיקוח או האחזקה בבניין.

עם זאת, השופטת ייחסה גם לתובעות אשמה מסוימת, מאחר שלא הייתה אינדיקציה לכך שהדלת מובילה לשירותים.

בסיכומו של דבר נקבע כי הנתבעים יפצו את האם בסך 257 אלף שקל, כאשר מסכום זה תופחת אשמתה היחסית (35%), והיתרה תעמוד על 167 אלף שקל. הפיצוי העיקרי ניתן על כאב וסבל (100 אלף שקל), ובנוסף על הפסדי שכר, עזרה חיצונית והוצאות רפואיות. הבת, נקבע, תפוצה ב-8,500 שקל.