"עלים אדומים": אתיופי, איזה יופי
הבמאי בזי גטה מספק ב"עלים אדומים" הצצה מסקרנת וקורעת לב למשבר הזהות שעובר על קהילת העולים מאתיופיה. ישראל האחרת עצובה ועגמומית, אבל מי אשם בכך? הסרט היפה הזה נמנע מלתת תשובות ברורות
חשיבותו של "עלים אדומים", סרט הביכורים היפה של בזי גטה, הוא בהיותו ביטוי אותנטי לתרבות יוצאי אתיופיה החיים בארץ. קדמו לו אמנם סרטים דוגמת "זרובבל" (2008) של שמואל ברו, אך עדיין התחושה היא שמעט מדי יצירות דוברות אמהרית בעלות אופי אוטו-אתנוגרפי, כלומר כאלה המספקות מבט מבפנים, נוצרות ומגיעות אל האקרנים שלנו. מבחינה זו, הסרט הוא עדות לקולנוע רב-תרבותי אמיתי שנעשה בישראל.
עוד ביקורות סרטים ב-ynet:
בהשראת "המלך ליר" השקספירי מביא גטה, בוגר המחלקה לקולנוע וטלוויזיה במכללת ספיר (ובמאי הדרמה הקצרה והאינטנסיבית "מדיום רייר" מ-2010), את סיפורו של מסגניו (אשטו דבבה), קשיש אתיופי שהתאלמן זה לא מכבר. בתחילת הסרט הוא מכנס את שלושת ילדיו ומודיע להם כי החליט למכור את ביתו, וכי מעתה בכוונתו לעבור לחיות במחיצתם. הבנים מתקשים לעכל את המהלך, ואמנם הסדקים בינם לבין אביהם נגלים כבר מרגע הגיעו אל בית בכורו.
מסגניו מתקשה למצוא שם את מקומו, חש בחריפות את פערי התרבות והדורות מול בנו (מאיר דסה), כלתו ונכדיו, ושיחת טלפון שהוא שומע באקראי מבהירה לו זאת באכזריות. לא פחות קשה בעבורו היא התייצבותו מולו של בנו במהלך משבר משפחתי, ואשר מוביל לעזיבתו. אלא שגם בבית בנו השני (סולומון מרשה) לא ממש ששים לקבל אותו, ובמהלך שהותו שם, מסגניו מגלה פרט הנוגע לחיי הבן, שמזעזע אותו. בהמשך, כאשר ילדיו מעלים בפניו הצעה קוסמת לכאורה - המציאות מכה בו בעוצמה.
"עלים אדומים" הוא סרט שבמרכזו אב קשיש הנמצא בתנועה מתמדת. זוהי תנועה של אדם החש עצמו בגלות ממשית ופנימית, של ראש משפחה שמגלה שהמסורת כבר אינה קרקע יציבה כל כך, של המלך שאיבד את מלכותו ויצא לניכר. נציגי הישראליות מופיעים בסרט רק לקראת סופו, וגם אז דרך דימוי בוטה וצורם, לחיוב הכוונה, המדגיש את ההתערערות שחווה גיבורו ואת האיום שהוא מסמן, לגמרי בטעות, בעבור אותה "ישראליות".
מי שמחזיק את הסרט הזה על כתפיו, הן בתנועתו המתמשכת והן בהבעת פניו החתומה, הוא אשטו דבבה, מבכירי השחקנים באתיופיה, שמצליח להעביר באמצעים מינימליסטיים את הטרגדיה של האב. אין זה סרט גדול, אבל מבחינות רבות הוא מייצג קולנוע פריפריאלי אותנטי, שנוגע במצוקות אמיתיות ובסוגיות כואבות של זהות והגירה. יחד עם "בן זקן", סרטה של אפרת כורם שעלה לאחרונה על המסכים כאן, הוא משמיע קול אחר, מן השוליים התרבותיים והגיאוגרפיים, ואת הקול הזה ראוי בהחלט לשמוע.
