אחרי אושוויץ: "ניסיתי לסלוח לקאפו שחי בישראל"
הוא ניצל ארבע פעמים ממוות ודאי, עבר את גיהנום אושוויץ, ולמרות השאלות הקשות - לא עזב את אלוהים, ולא חיכה לתשובה. אבל את הסטירה שנתן הקאפו לאדמו"ר מצאנז, לא הצליח לשכוח. "אני שייך לדור האומללים המאושרים", הוא אומר. "אומללים - בגלל מה שעברנו, ומאושרים - כי זכינו להשתתף בהקמת המדינה". צפו
בגיל 14 הסתיימו החיים של הילד החרדי מצ'כוסלובקיה, והחל הסיוט. בוקר אחד הוא הועמס עם אמו ואחיו על רכבת משא, ונשלח למחנה ההשמדה אושוויץ. רגע לפני, "ממש שני מטרים לפני השער - קפצתי לחיים במקום להיכנס למוות", הוא מספר. אך המילוט לא צלח עד תום, והנער הצעיר נתפס ונשלח לגטו וורשה, ובהמשך למחנה עבודה - ושוב לאושוויץ.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
מאז לא מניחה לאהרון רט שאלת ההשגחה והמציאות האלוהית בשואה. "אני, באופן אישי, יכול להגיד לפחות בארבעה מקומות שניצלתי באופן אישי", הוא אומר ל-ynet ו"אורות - טלוויזיה יהודית."שאלתי, למה דווקא אני? זה מוכרח להיות בהשגחה עליונה. על יד הקרמטוריום, קפצתי ברגע האחרון - זו לא השגחה עליונה? ירו עליי במכונות ירייה, ונשארתי לעמוד. זו לא השגחה?
יום השואה בערוץ היהדות :
- "הרבי הציוני" שחסידיו נטשו אותו, ונספו
- נייעס: כך מנציחים את השואה בעולם הישיבות
- ילדות נשכחת: הילדה היהודייה ששנאה יהודים
"הכרתי היטב יהודים רבים, ובהם רבנים, תלמידי חכמים, שאחרי השואה זרקו הכל. אי אפשר שלא לשאול למה. למה זה מגיע לילד קטן? איפה הקב"ה? אבל לא ציפיתי לקבל תשובה. הייתי שם, באושוויץ, וראיתי אדמו"רים, יהודים תלמידי חכמים, שהשפילו אותם והרגו אותם, ושאלתי את הקב"ה: אייכה? איפה היית? השאלה הזו עומדת באוויר".
פגישה מקרית עם הקאפו
במחנה העבודה שאליו גורש, פגש רט את האדמו"ר מצאנז ששוכן בצריף סמוך אליו. "אני זוכר שחורף אחד, לפני היציאה לעבודה, ניגש הקאפו היהודי - שמו היה מוישל'ה - אל האדמו"ר, צעק עליו שהוא לא עמד ישר, ונתן לו סטירת לחי חזקה, עם קללה רוסית כזאת, עסיסית. הקטע הזה נשאר חרוט בזכרוני.
"אחרי שעליתי ארצה, נסעתי באוטובוס מטבריה, ונעשה לי שחור בעיניים: בסוף האוטובוס אני רואה את
רט לא ויתר, והתעמת עם הקאפו: "אני יכול לסלוח לך על הכל", אמר לו, "אבל את הסטירת לחי שנתת לרעבע מצאנז, אני לא יכול לשכוח לך. אתה עכשיו בא איתי למשטרה". רט מספר כי הקאפו לשעבר החל בוכה בדמעות, ואמר לו: "אני חוזר בתשובה, ואני לומד, ואני מבקש ממך - אל תהרוס לי את החיים".
"אז זה היה מאוד חמור שמצאו קאפו כזה. החלטתי לעקוב אחריו ולראות איפה הוא גר... אם הוא יבוא מחר בבוקר לבית הכנסת, סימן שהוא דובר אמת. אם לא - אני יודע איפה הוא נמצא, ואקח את המשטרה אליו. בבוקר למחרת מצאתי אותו בבית הכנסת, והחלטתי לסגור את הפרק הזה. לקבור אותו".
"זה יותר גרוע מתשעה באב"
למעלה משלושים שנה חלפו, ורט נצר את סודו – עד שפגש ברבי מצאנז, אותו רבי שהיה עמו, וביקש לדעת האם
נהג כשורה. לדבריו, "הרבי אמר לי: עשית טוב מאוד. אל תשכח שהיינו במחנות הריכוז. ושם לא היינו בני אדם, היינו החלק השני של בני אדם - חיות אדם. והוא עוד היה חמש שנים במחנות, אז חייבים לתת לו צ'אנס. שתבוא עליך הברכה שעשית את זה".
לדברי רט, "ביום השואה צריכים לצום ולהגיד קינות, כמו שאומרים בתשעה באב. האסון וההרג שהייתי עד להם, זה יותר גרוע מאשר חורבן בית שני או בית ראשון, ועל אחת כמה וכמה שיותר מצום גדליה".
ועם כל זאת, רט מעולם לא איבד את התקווה: "אני שייך לדור המאושרים והאומללים", הוא אומר. "אומללים - משום שאף דור, לאורך כל ההיסטוריה היהודית, לא עבר את החורבן שאנחנו עברנו. ומאושרים – משום שהיינו שותפים להקמת המדינה. ואת זה אני מעביר לדורות הבאים, שיזכרו שאין לנו מקום אחר מלבד ישראל".
לפנייה לכתב/ת 
