הכירו את ממשיכי דרכו של בן-גוריון בנגב

אם בן-גוריון היה חי היום, הוא היה מתגאה בוודאי בצעירים כמו רוני פלמר (38) ואופיר פישר (39). השניים הקימו ביחד לפני כ-13 שנה את תנועת אור, לעידוד ולפיתוח ההתיישבות בנגב ובגליל, במסגרתה הספיקו כבר להקים 7 ישובים חדשים בפריפריה - והיד עוד נטויה.

לכתבות נוספות בערוץ הנדל"ן :

• כחול-לבן: עיצוב בהשראת יום העצמאות
• עצמאות? מה עושים כשהמנגל של השכן מטריד
• מדריך: הטבות בדיור למשפחות שכולות
  

עד היום סייעו השניים ללמעלה מ-30 אלף משפחות שביקשו לעבור לנגב או לגליל, כאשר 6,000 מתוכם כבר ביצעו את המעבר בפועל. שוחחנו איתם לרגל יום העצמאות ה-67 של מדינת ישראל ומצאנו אנשים שעדיין עסוקים בבניין המדינה ויודעים, שהעבודה לא נגמרה.

"זה הרבה יותר גדול מאיתנו"

פישר (39), רווק המתגורר כיום בעיר העתיקה בבאר שבע, ופלמר (38), נשוי ואב ל-5 ילדות בנות 5 עד 11 וחצי המתגורר בירוחם, הכירו בפתח תקווה שם גדלו. בגיל 17 עשו את המסע לפולין וחזרו משם אחרת. "טסנו לשם מכל הסיבות הלא נכונות וכשחזרנו לארץ קיבלנו פטיש בראש", מספר פלמר". הבנו שיש לנו אחריות ושאנחנו עדיין חלק מתהליך של הקמת מדינה. אמרנו שיום אחד, כשנהיה גדולים, נקים ארגון, נקרא לו אור ונעשה משהו טוב - בלי לדעת מה אנחנו רוצים לעשות".

(צילום: הרצל יוסף)

את השירות הצבאי החל פישר בקורס חובלים ובהמשך הפך לקצין בצוללות. פלמר היה לוחם ומפקד בסיירת אגוז. "כשהיינו נפגשים בשבתות היינו מתחילים לדבר על מה שנעשה אחרי הצבא", הם מספרים. לאחר השחרור התאחדו עם שני חברי ילדות נוספים והחלו לחרוש יחדיו את המדינה מצפון ועד דרום, במסע שבמהלכו החלו לאתר נקודות ישוב.

"חיפשנו משימה שמאחדת, שנוגעת בכל הקהלים במדינה - חילוני ודתי, יהודי וערבי, ושנוגעת לכל תחומי החיים", הם מספרים. "הבנו ש-70% אחוז משטח המדינה זה הנגב והגליל וכל מה שאנחנו מחפשים נמצא שם. אם נוכל להגדיל את כמות האוכלוסייה - ניצור מסה קריטית שתהיה לה השפעה כוללת. התחלנו לחלום בגדול ורצינו ליצור חזון שרלוונטי לדור שלנו ומגדיר מחדש את הציונות".

פישר ופלאמר במסע אחרי הצבא לאיתור נקודות ליישוב

לאחר שהחליטו בסוף שנות ה-90 לעסוק בהתיישבות בנגב ובגליל, הם החלו לפנות למוקדי הכוח כדי לממש את החזון. "אריק שרון עשה חוג בית לאנשי עסקים אצל מוטי זיסר, חבר משפחה (אופיר בנו של הזמר דודו פישר - א.ק). מוטי סידר לנו פגישה כמה דקות לפני שחוג בית התחיל וסיפרנו לשרון שהחלטנו להקדיש את החיים שלנו לנגב ולגליל. הוא אמר לנו - "חיכיתי לכם 15 שנים. אנחנו נעשה את זה ביחד".

חוג הבית היה על הקמת איים מלאכותיים סביב תל אביב. "נשארנו לשמוע ובסוף החוג אמר שרון לכל מי שישב שם בחדר - "אני לא יודע אם בסוף כן יקומו איים או לא יקומו, אבל אני יודע שעם שני החבר'ה שם בסוף עשיתי עסקה טובה לעם ישראל'. ובאמת, בפברואר 99' - כמה חודשים אחרי המפגש, התקשרו אלינו מהמשרד שלו וחודשיים אחרי זה עלינו לקרקע בסנסנה".

רק מאוחר יותר הבינו את כוונתו. "לימים כשלילי נפטרה, ב-30 למותה הוא עשה סיור כדי להשיב את רוחו", מספר רוני. "שאלנו אותו למה התכוון כשאמר בפעם הראשונה שנשפגשנו, שהוא חיכה 15 שנה. הוא השיב לנו: '15 שנה המדינה יצאה להפסקה מהנגב והגליל. אתם לא מבינים מה אתם עושים - אבל אתם מחדשים את כל העשייה הזו'. ואז נפל לנו האסימון מה אנחנו באמת עושים פה - שזה הרבה יותר גדול מאיתנו".

רונה רמון ורוני פלאמר בעת הקמת היישוב מצפה אילן ע"ש אילן רמון ז"ל

 נתונים של תנועת אור 

"כל דור יוצק תוכן מסויים למילה ציונות", מפרט פישר. "כשהמדינה קמה - ציונות היה להגן על המדינה ולהיות בצבא, ואחר כך היה למילה רכיב של עליה. הרגשנו, לפחות בדור שלנו, שיש איזשהו חוסר - מדינת ישראל התפתחה, הפכה לסטארט אפ ניישן והכל לכאורה פורח - אבל הסתכלנו מסביב וראינו שהחבר'ה הצעירים מחפשים אתגרים.

"הרבה עזבו כי הם לא מצאו את עצמם", הוא מוסיף. "הבנו שהדרך הכי טובה לעשות את מה שרצינו היה בנגב והגליל, דרך ההתיישבות. היה צריך מישהו - גוף או אנשים שיגרמו לזה לקרות. המהפכות בעולם ובישראל לא קרו מיוזמות ממשלתיות, אלא מאנשים שיוצרים דעת קהל ומבצעים פעולות שמובילות להחלטות ממשלה ולמעשים ברמה המדינית-לאומית. הבנו שאין את הקבוצות לחץ האלה -בנגב ובגליל לא קמו יישובים חדשים או בוצעו פעולות משמעותיות לחיזוק ההתיישבות מאז שנות ה-80". 

סטארט-אפ ציוני

תנועת אור הוקמה בשנת 2002. על אף שהשניים הגיעו ממשפחות בעלות אמצעים, הם מימנו בעצמם את תחילת הדרך של פרוייקט חייהם. "השתמשנו בחסכונות שלנו מהצבא והעמדנו ערבויות אישיות", מספר פישר. "לא הייתה מעורבות של ההורים או משהו כזה ולא לקחנו משכורות כמה שנים.

"זה היה סטארט-אפ ציוני", הוא מוסיף. "דווקא מהמקום שלנו, בגוש דן, חיפשנו משמעות בחיים, לא להיכנס לאותו מרוץ עכברים שגדלנו אליו. כל השנים מגדלים אותך לעשות כסף, להוציא תארים ולרוץ אחרי המשכנתא - וזה עוד לפני משבר הדיור. אז אתה אומר לעצמך - או שאני מתבונן, או שאני במשחק". 

(צילום: הרצל יוסף)

עד כה הקימה התנועה את הישובים סנסנה, מרחב עם, באר מילכה וגבעות בר בנגב, ואת אליאב, מצפה אילן וכרמית בגליל. כיום התנועה ממומנת בעיקר על ידי קק"ל והמשרד לפיתוח הנגב והגליל, יחד עם גופים כמו JNF ארצות הברית ואוסטרליה, וארגונים יהודים מעבר לים. היקף התקציב השנתי עומד על כ-8 מיליון שקלים בממוצע - תלוי בתרומות, אך הם מבצעים, דוחפים ויוזמים פרוייקטים של עשרות מיליונים.

אלפי משפחות מתעניינות

למרות ברכת הדרך של שרון, שנחשב לבולדוזר בכל הנוגע לעשייה - ישראל ידועה בביורוקרטיה המסורבלת שלה והשניים למדו בדרך הקשה איך המערכת עובדת. "הרבה שקיות הקאה ומדיטציה", אומר פלמר בקריצה כשנשאל איך עשו את זה. 

"התחלנו להבין ולסדר תהליכים כמו בעסקים. אנחנו יודעים שיש את הוועדה המקומית, המחוזית הארצית ואחרי זה יש בג"ץ. אנחנו הולכים לחיזוק הקיים ולא רק להקמת יישובים חדשים כי יש פחות ביורוקרטיה. אבל הפסקנו לפחד מזה ואפילו סייענו לקידום של הקמת יותר מ-40 אלף יחידות דיור".

פישר מציין כי בשיווק האחרון שעשו בישוב גבעות בר, מגרשים נמכרו במחיר 360-360 אלף שקל לחצי דונם. מחירי בתים יד שניה יכולים להתחיל ב- 1.5 מיליון שקל ומטפסים גם ל-2 מיליון ויותר, בהתאם למפרט וגודל הבית. "כשהקמנו את גבעות בר אמרו לנו 'מי יגור בין טראבין לרהט?", הוא אומר בחיוך. "היום יש מעל אלף משפחות שמתעניינות". 

היישוב גבעות בר לפני ואחרי

(באדיבות: תנועת אור להתיישבות בנגב ובגליל)

(באדיבות: תנועת אור להתיישבות בנגב ובגליל)

(באדיבות: תנועת אור להתיישבות בנגב ובגליל)

(באדיבות: תנועת אור להתיישבות בנגב ובגליל)

במקביל פועלת התנועה לחיזוק ערים, עיירות פיתוח, קיבוצים וישובים. כך למשל, הם סייעו בשיווק יחידות דיור בקיבוץ בית קמה. היום הבתים בקיבוץ נמכרים ביותר ממיליון שקלים. "כשהתחלנו לא נולד בקיבוץ ילד 4 שנים", מספר פלמר. "ביקשו מאיתנו להביא 14 משפחות להרחבה. היום זה נשמע כמו בדיחה אבל זו הייתה המציאות לפני 10 שנים בנגב. היום אנחנו מטפלים ביישובים בערבה ובעוטף עזה, בהם הכי מאתגר לגור".

"צריך רכבת תחתית בבאר שבע"

השניים מספרים כי משבר הדיור והמחאה החברתית סייעו לתנופת הבניה בנגב, לאחר שמשפחות רבות חיפשו אלטרנטיבה למרכז. כיום מגיעים אלפים לכל יריד התיישבות ועשרות אלפים מתעניינים במעבר.

"לא אהבנו את הניצול הציני של המצב", אומר פישר. "זו היתה מחאה של אנשים שרוצים לחיות בתל אביב בדיור זול - וצריך להבין שלא יקרה. לא יהיה דיור בר השגה בתל אביב. מי שיכול לחיות בתל אביב חי בתל אביב ומי שלא – לא. מי שיכול לחיות במנהטן חי שם ומי שלא חי בקווינס או מקומות אחרים. הפיתרון לבעיית הדיור בהתסכלות עתידית - כי אנחנו רואים את האנטישמיות באנגליה וצרפת - הוא בנגב ובגליל".  

נוטעים יער סמוך לכרמית ע"ש תורם היער איש העסקים דניאל חוסידמן (צילום: אור אלכסנברג, תנועת אור להתיישבות בנגב ובגליל)

פלמר חוזה מצידו, כי "משבר הדיור היום הוא כלום לעומת הקטסטרופה שהולכת להיות פה. זו ההזדמנות הכי גדולה של מדינת ישראל - יהיה שיטפון של עושר אנושי וצריך לייצר את המיכלים לאגור אותו, אחרת המים פשוט יילכו וייעלמו - כמו השטפונות שרואים בנגב. ערד הולכת להיות עיר של 130 אלף תושבים ואנשים שיעזבו אותה יצטערו. בבאר שבע יגורו יותר ממיליון אנשים וכבר היום צריך לעשות רכבת תחתית בעיר. אסור לחכות, כי כשמקבלים החלטות בלחץ - מתרחשת כל טעות אפשרית".

"המדינה השתנתה, הוא מוסיף. "המשברים של שנות ה-80 הולידו מערכת אחרת לגמרי שיצרה כלכלה יותר טובה - שזנחה מצד שני הרבה מאוד משימות לאומיות. המדינה עוסקת בין כיבוי שריפות לשוטף ובכלל לא עוסקת בפיתוח. המערכת היא מערכת שרידותית. היא לא חיה בחזון או אופק - וזו עיקר התרומה שלנו".  

החזון שלהם כיום, הוא שהמדינה לא תזדקק לשירותיהם וכי הם יוכלו לסיים את פעילותם בשנת 2020. "אנחנו רואים למטרה לייתר את הצורך בתנועת אור ולא רוצים להרגיש לעד שצריכים אותנו", הם אומרים.