השחור והלבן: כולנו שווים בעיניי האל
האירועים האחרונים אינם נוגעים ליוצאי אתיופיה בלבד, אלא מהווים מבחן היסטורי לחברה הישראלית, הכולל חשבון נפש: האם הצלחנו לפתוח את הלב ולהכיל את האחר בקיבוץ גלויות הזה? כרגע התשובה שלילית. בתוך החברה הישראלית חיות ובועטות אפליה, אטימות לב, התנשאות ותחושת פטרונות כלפי יוצאי אתיופיה כמעט בכל תחומי החיים
בפרשת השבוע הקרובה נקרא את הציווי: "וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך, והחזקת בו גר ותושב, וחי עמך". הסיוע לחלש בחברה הישראלית חייב להתקיים מתוך אחריות - ולא מתוך חמלה. הדאגה לזולת איננה ערך הומניסטי בלבד, כי אם חובה לקיום תקין של חברה ערכית ומוסרית.
היסטורי לחברה הישראלית, הכולל חשבון נפש: האם הצלחנו לפתוח את הלב ולהכיל את האחר בקיבוץ גלויות הזה?
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
קיומה של המדינה היהודית תלוי בהבטחת הבורא לאברהם אבינו: "ונברכו בך כל משפחות האדמה". הקב"ה ברא את כל בני האדם בצלמו, וכולם שווים בעיניו – האדם הלבן והאדם השחור. ברם לא תמיד המוחלשים מסוגלים להתעמת ולתבוע את זכויותיהם מול מי שעוצמתם הכלכלית מאפשרת להם ליטול חלק נכבד לעצמם מהעוגה. חלוקה שוויונית הוא מתפקידה של המדינה ונבחריה.
כל מה שחדש ומעניין בעולם היהודי - בערוץ היהדות :
- מכורים למירון: עם קראוונים וכבשים שבועיים מראש
- תגידו בקול: אלי זולטא מטאל אלוהים
- שיר הרעות של אור אסרף/ אבי רט
מחאת הצעירים של יוצאי אתיופיה היא אך דוגמית למה שעתיד להתחולל במדינת ישראל, באם התייחסות הממשלה ומוסדותיה לא תשתנה כלפי יוצאי אתיופיה, בכל תחומי החיים שהוזנחו במשך שלושה עשורים. מובילי המחאה הם צעירים ילידי ישראל, פירות המערכת החינוכית של המדינה - ומייצגים את פרצופה של החברה לטוב ולרע.
עדה נטולת "ויטמין פי"
לדאבון לב, בהתנהלותה תרמה משטרת ישראל תרומה גדולה לזעם ולהתפרצות הגעשית של צעירי העדה. אחוז גבוה להדהים של צעירים יוצאי אתיופיה חוו השפלה מצד משטרת ישראל. חלקם מעוכבים בתדירות גבוהה רק בגלל צבע עורם. גם ילדים צעירים מבתים טובים, המחונכים לתפארת המדינה - חוו את זרועה הארוכה של המשטרה, ולאלפי צעירים נפתחים תיקים פליליים, מה שעלול לשבש את עתידם.
(צילום: עוז מועלם)
ראוי להדגיש כי האירועים האחרונים אינם נוגעים ליוצאי אתיופיה בלבד, אלא מהווים מבחן
צפו:
"התחתנת עם אתיופי? כל הכבוד לך"
טל רויטמן-מאיר
הוריה של הדס חששו מנישואיה לרועי נגסה. בת-אל בר יהודה עוד חשה חוסר ביטחון בחברה מעורבת, ועל אף החיבור שנוצר בין המשפחות של רועי ומאירה, הסביבה מתייחסת אליהם כאל זוג חריג: "אישה אחת אמרה לי, אתה יודע שהילדים שלך יהיו כהים. עניתי לה: עכשיו אני שוקל לבטל את העסק"
נראה לי כי החברה הישראלית ככלל איננה מפגינה גזענות ממוסדת במטרה לגרום לנחשלות של יוצאי אתיופיה, ברם ישנה גזענות של יחידים, ואותם יחידים הם בעלי כוח העסקה. בתוך החברה הישראלית חיות ובועטות אפליה, אטימות לב, התנשאות ותחושת פטרונות כלפי יוצאי אתיופיה כמעט בכל תחומי החיים.
כתוצאה, מעסיקים לא מעטים אינם ששים להעניק הזדמנויות ליוצאי אתיופיה - וגם אלה שמעסיקים אותם בעבודות נחותות, אינם דואגים אפילו למלא את הדרישות הסוציאליות המינימאליות. ליוצאי אתיופיה חסר מרכיב חשוב בדרך לקידום בסולם התעסוקה: "ויטמין פי".
לבני העדה אין קשרים. אין קרובים הנמצאים בעמדות מפתח. אין "חבר של אבא מהצבא", או "בן דוד של אמא" שיסייע לפתוח את הדלת בפעם הראשונה. לכן אני פונה לעם היושב בציון: פתחו את הלב והראש, ותנו הזדמנות: "והחזקת בו". תנו הזדמנות תעסוקתית, קרבו לבבות והפגינו סולידריות חברתית.
טוב יעשה ראש ממשלת ישראל, לו ישקיע את האנרגיות שהוא משקיע בהסברה על התגרענותה של אירן - בתוך החברה הישראלית. היסטוריה מלמדת אותנו כי הסכנה החמורה ביותר הנשקפת לנו, איננה מאויבים חיצוניים בהכרח, אלא בתוכנו פנימה: הקרעים, השסעים ושנאת החינם הם שעלולים להביא לחורבננו.
ואותם שסעים שנקרעו בתוך החברה שלנו, אלה אינם גזירה משמיים - הם מעשה ידי אדם, וברי תיקון. בואו ניצור חברה של "וחי עמך".
- הרב יצחק זגייה הוא רב ההילה ברחובות והסביבה, ומחבר הספר "הדרך הביתה"
לפנייה לכתב/ת 
הרב יצחק זגייה
מומלצים
