"החיפוש": דברים שלא תמצאו בגוגל
זוכרים את "הארטיסט" משובב הנפש? אז הבמאי מישל הזנוויצ'יוס שינה כיוון בדרמת מלחמה "החיפוש" המביאה למסך את המראות הקשים ומכמירי הלב מצ'צ'ניה המדממת - הדברים שקורים מאחורי הטייטל "לוחמה בטרור". מזעזע וחשוב, אלא שהשטחיות של הדמויות הראשיות מפחיתה את האימפקט
מלחמה היא עניין די נוראי, לא משנה באיזה מקום בעולם היא מתרחשת. היא מקבלת עוד רובד של אירוניה כשהמדינה שנלחמת אי אלו שנים עקובות מדם מכנה אותה "מבצע לחיסול טרור". עליו מתווסף טעם מר במיוחד כשמתברר שחלק גדול מהפעולות האלו "נגד טרור" פוגעות בסופו של דבר באזרחים, ביניהם גם נשים וילדים שנהרגים על ידי חיילים צעירים שלא ממש הבינו לאיזה בוץ גויסו.
התיאור הזה נשמע לקהל הצופים הישראלי מוכר, אולי קצת יותר מדי מוכר, אבל הוא מתייחס הפעם לא לסכסוך שלנו, אלא לסכסוך אחר, רחוק מן העין, שניצב במרכזו של "החיפוש". סרטו החדש של מישל הזנוויציוס שונה כמעט ב-180 מעלות מ"הארטיסט" זוכה האוסקר. ממחווה חיננית לקולנוע האילם עבר הבמאי לתיאור לא קל לצפייה של המלחמה הנמשכת מאז שנות ה-90 בין רוסיה לצ'צ'ניה.
ביקורת סרטים נוספות בערוץ הקולנוע של ynet:
- "דני קולינס": אל פאצ'ינו כאדם פשוט
- "תפוחים מן המדבר": קונפליקט מוכר וממוחזר
- "מרדף לוהט": כוכבות חמות, סרט קר
- "הזדמנות נוספת": בייבי לאניסטר
הסרט לא זכה לביקורות חמות לאחר ההקרנה בפסטיבל קאן, ועל אף שלא מדובר בכישלון קולוסיאלי, גם לא מדובר ביצירת מופת גדולה. הסיבה אולי כי הסרט לוקה ביומרנות יתר, ובניסיון להיות סרט היסטורי ומלחמתי אפי, כזה שמציג את כל פניה המורכבות והאיומות של המלחמה דרך הפרטים שנרמסים תחתיה. בדרך, שנמשכת שעתיים וחצי, הוא מפספס הרבה ניואנסים ומרגיש מעט שטוח.
בפתיחתו אנחנו רואים את צ'צ'ניה ב-1999 שלאחר הפצצה מבעד לעדשת מצלמה של חייל משועשע. בניכור שלא ברור אם נובע מהמבט שלו דרך העדשה, או משחיקה אחרי זמן מה של שהייה בשטח אש, ההתחכמות הקולנועית כבר מעידה על כך שמנסים לייצר עבורנו איזושהי אמירה. שהמצלמה תיכנס לקרביים של הכאוס המתחולל.
ואכן, הסרט מתמקד כמו בקלוז אפ, בפרטים אנושיים מתוך ההתרחשות הכוללת. אנחנו מתלווים אל חאג'י (עבדול חלים ממוסטייב שמפגין בסרטו הראשון כישורי משחק מדהימים כמעט ללא מילים), ילד בן תשע שמוצא את עצמו לבד בדרכים, פליט ללא הורים, ורחוק מאחיו התינוק ואחותו הגדולה. המום מפחד ומהחוויות שעבר, הוא לא מדבר.
פגישה מקרית בינו לבין קרול (ברניס בז'ו מ"הארטיסט"), צרפתיה שעובדת בוועדה לזכויות האדם יוצרת בין השניים קשר. היא מנסה לעזור לילד האבוד, ובמקביל מוצגת כמי שעובדת קשה כדי לגרום לוועדה בינלאומית להבין שמה שמתרחש בין צ'צ'ניה לרוסיה הוא אסון הומניטרי, ולא "מבצע צבאי".
ברניס בז'ו: "צ'צ'ניה יותר מטרידה אותי מסוריה או דארפור"
הסרט מציג את קורותיהן של כמה דמויות במקביל, בין רובן יש קשר כזה או אחר. הלן (אנט בנינג) מנהלת בית יתומים ומנסה להציג לקרול זווית נוספת ולספק לה מידע על חומרת המצב. בזמן שהן מייצגות את האדם המערבי החומל והחביב שרק רוצה לעזור לאזרחים האומללים, מראים לנו את אחותו של חאג'י שמחפשת אותו, וגם את קוליה (מקסים אמלינוב) - חייל טרי בעל כורחו, שעובר לאורך הסרט תהליך גיוס וקליטה קשה מנשוא.
הסרט מצליח לעשות דבר אחד טוב: הוא מבהיר שקרה משהו נורא בצ'צ'ניה. הוא מציג זווית ברורה לפיה כמו הרבה אזורי לחימה שרחוקים מהעין, גם ההתרחשות שם לא ממש מעסיקה את שאר העולם. מצד שני, קשה שלא להרגיש בשטחיות שבה מוצגות קרול והלן. הן מייצגות את הטוב, מדברות אנגלית וצרפתית, הן אמורות לעזור לאומללים שלא יכולים לעזור לעצמם.
המיקוד בהן כמושיעות בעיני עצמן בא לידי ביטוי בהתנהלות די צורמת: קרול שוב ושוב מדברת עם חאג'י בצרפתית, ומצפה שיגיב. בשיחות אחרות עם ניצולים מהתופת היא נעזרת במתורגמנית. היא הרי נמצאת ברוסיה, והוא מצ'צ'ניה כך שההגיון אומר שהוא ידבר צ'צ'נית, או רוסית. למה שיצליח לשוחח עמה בשפת אמה?
הבחירה בנציגות מן החוץ, לא משנה כמה טובות כוונותיהן, כדי להראות חלק ניכר מהמתרחש, מרגישה לא במקומה. היא מסרבלת את הנרטיב המפוזר גם ככה, ולא ממש מספקת עוד עניין, למעט ציון העובדה שהאו"ם לא פועל יותר מדי לטובת הפסקת הלחימה. דמותו של חאג'י מצילה את הסרט ברובו, למרות שגם ההתנהגות שלו, המכונסת והשקטה, חוזרת על עצמה כמה פעמים מיותרות.
"החיפוש" מטפל בנושא חשוב ומעלה אותו לפני השטח. חבל שהטיפול שלו לא מייצר סרט טוב כמו שהוא יכול היה להיות.
"החיפוש" (צרפת) - במאי: מישל הזנוויצ'יוס. שחקנים ראשיים: ברניס בז'ו, אנט בנינג, עבדול חלים ממוסטייב, מקסים אמליאנוב. אורך הסרט: 149 דקות.