"תפקיד חיי": והוא לא כזה גדול
הדרמה הקומית הצרפתית "תפקיד חיי" אמורה להצחיק וגם קצת למתוח את הצופים, אבל הרעיון המעניין שמאחורי התסריט מתפספס. מה שנשאר להדהד על המסך הם הרפרנסים הקולנועיים - אבל הם הרי לקוחים מסרטים אחרים
ביקורת סרטים נוספות בערוץ הקולנוע של ynet:
- "החיפוש": דברים שלא תמצאו בגוגל
- "דני קולינס": אל פאצ'ינו כאדם פשוט
- "תפוחים מן המדבר": קונפליקט מוכר וממוחזר
- "מרדף לוהט": כוכבות חמות, סרט קר
את סטטוס "לוזר המסך" הביא מיודענו למוד הכישלונות על עצמו. גישתו הדיוותית והנטייה לטרחנות יתר הפכו את רנו לפרסונה נון-גרטה על הסטים - מה ששולח אותו ללשכת העבודה לשחקנים מובטלים ומשם ל"תפקיד חייו" שרחוק מלהיות כזה: גילום קורבן בסצנות שחזור משפטי, המתקיימות בעיירת סקי קטנה בהרי האלפים בה התרחש רצח משולש.
אבל רנו, בהיותו השחקן השיטתי והמקצועי שהוא (לפחות בראות עיניו), לא נותן לאוויר הדליל ולעובדה שמדובר בחלטורה להסית אותו מהמטרה לשמה רחק מן העיר. את דמות הגווייה הוא נחוש לשחק בצורה הכי מנומקת ומדויקת שיש. על כן, כשעלילת הרצח מרגישה לו בלתי אמינה ומלאת חורים, הוא מעלה כמה שאלות קשות בפני השוטרים, התושבים התמימים לכאורה ובעיקר בפניה של נעמי דה פונטיין (ז'רלדין נקש) - השופטת הקרירה ונטולת הניסיון שמפקחת על זירות השחזור.
כיאה לסרט שבליבו פרשיית רצח, הייתם מצפים שמינוני הסיטואציות המותחות וקצביותו של הסרט יגברו נוכח כל אותם גילויים חדשים בעלילה, אבל לא. "תפקיד חיי" מרגיש לא אחת מנומנם ולא ממומש, כשמרבית החשיפות הדרמטיות נמסרות לגיבור פשוטן כמשמען מפיהן של דמויות אחרות ואינן גוררות אי אלו תרחישים עוקבים ומותחים בעלילה.
וכשאלו כבר מגיעים, חלקם פשוט נגדעים באיבם, כמו בפעם ההיא בה נאותה פונטיין להתלוות לבדה לנסיעת רכבל אל מי שמסתמן כרוצח הפוטנציאלי. מה גורם לאשת חוק אינטליגנטית, שופטת לא פחות, להכניס עצמה לסיטואציה מסוכנת שכזו? התשובה אינה ברורה, וכמוה גם הבחירה לחתוך מהסצנה בשיאה, באמצע רפליקה טעונה, ולא לשוב.
סצנת מתח נוספת - הפעם זהו מתח מיני בין רנו לדה פונטיין - מתפספסת לחלוטין לאור ההחלטה התמוהה לקפוץ מרגע ההתקרבות הממשית הראשונה בין השניים הישר אל הבוקר שאחרי, בו הם מתעוררים זה לצד זו ללא בגדים. למה? כובע, עדיף מלטקס שחור אותו נדרש רנו לחבוש באחד השחזורים, כאביזר משלים לחליפת סאדו-מאזו מגוחכת. זהו אם כן דינן של מרבית הסצנות שאינן סצנות השחזור המשעשעות והגובלות בסלפסטיק, בהן נותן הסרט את הדגש - פילֶרים עם חורים בתסריט.
הסיטואציות הרומנטיות בין השניים נותרות גם הן ללא מעוף, בין אם בסצנת עישון הג'וינט הקלישאית והארוכה מידי, או בגאג הקבוע בו תופסת אותם בעלת המלון "על חם" ונותנת בהם שוב ושוב מבטי תוכחה, משל היו זוג תיכוניסטים שהתהוללו אחרי שעת העוצר.
וכמו בעלת בית המלון (אן לה ני, שהיתה מועמדת לפרס הסזאר על תפקידה בסרט "מחוברים לחיים"), כך גם שאר דמויות המשנה, ביניהן חברי הצוות המשטרתי, זמרת הבר המקומי וכמה מהתושבים - כולם ניחנים
באקסצנטריות חיננית שבעיקר מצטלמת נפלא לרקע הנופים הפסטורליים. זו אינה מתפתחת יותר מדי מעבר לפן הוויזואלי, אינה נשזרת באמת לתוך חקירתו של רנו ומהדהדת את יריית ההשראה הקלה מ"טווין פיקס" כעוד פספוס.
על הבד נשארים הרפרנסים הקולנועיים ברמת האזכור הטקסטואלי לבאטמן או הדמיון הרגעי הקל באחת הסצנות ל"היפהפייה והיחפן" של דיסני, שגם הוא כנראה קרה במקרה. מה שנותר לפנינו הוא מותחן קומי סתמי, לא מאוד מצחיק ולא מאוד מותח, שמוכיח שלא די ברעיון, סט קסום ושחקנים חזקים כדי להחזיק צופים ערניים במשך שעה וארבעים.
"תפקיד חיי" (צרפת) - במאי: ז'אן פול סלומה. שחקנים ראשיים: פרנסואה דמיאן, ז'רלדין נקש, לוסיאן ז'אן בטיסט ואן לה ני. אורך הסרט: 105 דקות.
