סבא שלו היה רב, סבא שלו היה כומר
האגדה לבית ארנון: מצד אחד, השף אורי ארנון הוא נכד למשפחת אצולה שווייצרית, עם סבא הנושא בתואר ברון, סמל אצולה משפחתי - וקריירה של כומר לותרני. מצד שני, הוא נכד לרב מעתוק דאבי, רבם של הרב עובדיה והמקובל כדורי. את המרד של אביו שהתגייר, הוא חווה על בשרו כשהחליט לצאת בשאלה. "נשארתי עם האידישקייט"
הוא נכד לכומר לותרני, שהיה גם הברון לבית פון-לותרנאו - אך אביו, הביוגרף והספרן יוחנן (ווילי) ארנון, בחר להשאיר מאחור את "הדם הכחול" והחיים הנוחים בשווייץ, לטובת היהדות וישראל. חייו של השף אורי ארנון (פעם ארנולד) מקפלים סיפור שכמו יצא מרומן גדול מהחיים, והאתגרים שבאו עמו – בהתאם.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
אז מה מוביל שף מכובד, שהתמחה במיטב המסעדות (הלא כשרות) בתל אביב, לפתוח מסעדה בכשרות מהדרין? את השאלה הזו שומע אורי ארנון, השף של מסעדת "ארנולד" שבגליל המערבי, שוב ושוב, "אבל בשביל לענות עליה, אני צריך להתחיל לספר את סיפור חיי", הוא אומר בחיוך.
כל מה שקורה, חדש ומעניין - היכנסו לערוץ היהדות :
- לשיר אותו בכאב: זמר המחאה הדתי הראשון
- נפש פליט אריתראי הומייה/ יגאל הרמלין מוריה
- מסכת מיניות: המגזר הדתי לא מסתתר
בגיל 14 עבר ווילי ארנולד לתיכון קאתולי בבאזל, אך בהיותו לותרני – בן לכומר – ספג הצקות מחבריו לכיתה. עד מהרה התחבר עם שותפיו לגורל ולספסל הלימודים: נערים יהודים. "הוא שמע המנהגים הייחודיים שלהם, והכיר את הקשר של העיר לציונות ולהרצל. לאט-לאט אבא שלי התחיל לשמוע מוזיקה בעברית, לקרוא ספרים בעברית, וללכת עם חבריו ל'בני עקיבא'. בהמשך הוא אף הפך בעצמו למדריך בתנועה".
אך הכומר הנס ארנולד לא ראה בעין יפה את התקרבותו של בנו אל הדת היהודית. "הוריו התנגדו מאוד. בשלב מסוים, סבא הבעיר מדורה בחצר, כמו בסרטים. ושרף לו את כל הספרים, התקליטים, וכל מה שהיה אצלו 'יהודי".
אבל ארנולד הצעיר לא אמר נואש: הוא עבד כמוכר ספרים בחנות מקומית, ואת הכסף חסך בקפידה. בגיל 18 ארז את מטלטליו, ועלה לישראל.
בן הכומר ובת הרב
הצעיר השוויצרי הגיע לקיבוץ הדתי "שדה אליהו", ולאחר שעבר הליך גיור מלא - הפך ליוחנן ארנון. משהוזמן לחתונתו של חבר שעלה עמו משווייץ לישראל – השתנו חייו בשנית: בין אחיותיה של הכלה, פגש את יעל, הצעירה בבנותיו של הרב דאבי - בת לשושלת אצולה רבנית מזרחית, שאביה, הרב מעתוק דאבי, מגדולי רבני מצרים, היה רבם של הרב עובדיה יוסף והמקובל יצחק כדורי.
"זו הייתה אהבה ממבט ראשון", מספר ארנון. "איך שהוא ראה אותה, הוא רצה אותה. אבא ניגש לאביה
"גדלתי צמוד לסבא. הייתי 'השוויש' שלו - השמש. כל הרבנים שצריך לקבוע אצלם תור מראש, היו מגיעים אליו הביתה. היו עולים עליו לרגל". ארנון מספר כי עם גיורו בחר אביו אביו לנהוג כמנהגי יהדות המזרח: "התפילה, המנהגים, ההלכות. הכל היה בדיוק כמו אצל סבא.
"גרנו בדרום תל אביב, שכונה מחוספסת ליד השוק. הלכנו לבית הכנסת - ואבא התנהג כמזרחי לחלוטין. אפילו הוריד את החולצה בארוחת הצהריים, וגידל אותנו כ'צברים'. המטבח של אמא עיראקי, אבל מיד פעם היה ערב קונספט של אוכל שווייצרי, עם פשטידות בשר ופונדו. אמא הייתה עושה את זה בעיקר בשבילו ובשבילנו. היא הייתה בשלנית אלופה".
הברון לבית ארנון
עם השנים התרככו היחסים גם עם הצד השווייצרי, והסבא-הכומר - "צאצא ישיר לקארל הגדול" - בחר להניח
את משקעי העבר מאחור: "הם אפילו למדו עברית בשביל לתקשר אתנו, והגיעו לביקורים תכופים בישראל", כך ארנון.
"כילדים הם היו ממש חלק מהנוף. הם התעקשו לצום אתנו, ולחגוג יחד את החגים היהודיים - עם סוכה והכל. אני זוכר שגם בבאזל הם שמו חנוכייה בחלון ביתם. בגלל שהם היו פרוטסטנטים, הקבלה הייתה יותר נוחה, כי לא היו צלבים בבית שלהם.
"אני זוכר את אבא וסבא בלילות שלמים של ויכוחים ופולמוסים על בקבוק של וויסקי, אבל בסך הכל היה די טוב. המשפחה של אבא היא משפחת אצולה מתועדת. סבא הקפיד תמיד לחתום בתואר שלו, ולענוד את הטבעות חותם. הוא היה מסתובב בתל אביב עם מקל הליכה שהוא יותר שרביט; דמות ייחודית מעונבת, לבנה. בזמנו, אנ זוכר שהייתה אפילו ידיעה בעיתון על צאצא של קארל הגדול שהגיע לתל אביב. הסמלים והטבעות, אגב, שמורים אצלנו עד היום".
יוחנן ארנון לא ויתר על אהבתו הישנה לספרים, והפך לפיגורה בעולם הספרותי. הוא עבד כספרן בספריית "אחד העם" בבית אריאלה, וכביוגרף כתב את הביוגרפיות הידועות של ש"י עגנון, אצ"ג ונוספים. הוא אף היה מבקר ספרות "בידיעות אחרונות".
ואמא אמרה: "המשפחה מעל לכל"
ארנון-הבן, שגדל בין הסירים של סבתא ושל אמא, חווה גם את החוויה הספרותית הביתית, אך
נטישתו את אורח החיים הדתי, התקבלה בהפתעה מוחלטת, ודווקא אביו שהכיר את טעם המרד – הזדעזע מן המהלך. "לא היה קל לצאת מארון הדת", אורי ארנון מודה. "אבא הביע זעזוע עמוק, עם משפטים בנוסח 'איפה טעינו'?"
"דווקא אמא, עם התושייה שלה, החליטה לאחות את השברים. היא אמרה לי: תמשיך לבוא. אני רוצה אותך פה בארוחות שישי. המשפחה מעל לכל".
ארנון פתח את "ארנולד", שבשמה הנציח את עברה של משפחתו. וכששואלים אותו איך אחרי כל זה פתח מסעדה כשרה, ועוד מהדרין - הא עונה:"כי המסורתיות, האידישקייט, נשארו. עבדתי בכל מסעדות הטריפה בתל אביב, אבל תמיד אמרתי שכאשר יהיה לי מקום משלי, כל אחד יוכל לאכול בו. שההורים והאחים יוכלו לאכול בו. והמהדרין? זו כבר גחמה של ללכת עם הקונספט עד לקצה".
