קיצור זמן נסיעה יעביר תל-אביבים לבית שאן?
בדיקה: השקעה ממשלתית בהקמת קווי רכבת שיקצרו את הנסיעה בין המרכז לפריפריה לעד 50 דקות, תעלה את הביקוש למגורים בפריפריה גם בקרב אוכלוסיות חזקות. כך ניתן להעביר תושבים מגוש דן לבית פרטי בבית שאן
אחת הבעיות שהובילו ליוקר הדיור בישראל היא הביקוש הדל למגורים בפריפריה. בחודשים האחרונים נרשם גל פיטורים בעיקר בדרום הארץ וגם בצפון שוק התעסוקה בטלטלה - מה שמוביל רבים להעדיף להתגורר באזור המרכז. נשאלת השאלה מה ניתן לעשות כדי לשכנע את תושבי אזור הביקוש לעבור לגור בפריפריה, למרות המרחק הרב מהמרכז, לצד הבעייתיות שבמציאת עבודה?
בדיקה שערכה החטיבה הכלכלית-אורבנית והמחלקה למחקרי תחבורה של קבוצת המחקר גיאוקרטוגרפיה, בהנהלת פרופ' אבי דגני וד"ר רינה דגני, מצאה שקיצור זמן הנסיעה ל-50 דקות לכל היותר ממרכז הארץ ליישובי הפריפריה, יעלה את רמת האטרקטיביות של יישובים אלה ויוביל רבים לגור שם. "כך למשל",מדגים פרופ' דגני, "פתיחת קו הרכבת מחיפה לבית שאן בקיץ הקרוב תיצור מהפך בביקושים, הן לעפולה והן לבית שאן".
לדבריו, אם הממשלה תשכיל להקים קו רכבת ישיר מכרמיאל לחצור הגלילית ולקריית שמונה שבגליל העליון, וכן לירוחם, מצפה רמון ואילת בנגב הדרומי - מפת הביקושים תשתנה. "הכישלון ביישוב הפריפריה נעוץ, בין היתר, בעובדה שממשלות ישראל לדורותיהן לא השכילו לשלב מגורים ותעסוקה הולמת למי שעבר להתגורר בפריפריה, וכן לא השכילו להעניק דגש למרכזים עירוניים גדולים וחזקים - והתפזרו על פני עשרות עיירות פיתוח חלשות", הוא אומר.
ואולם, מדגיש פרופ' דגני כי את התפקיד המרכזי בכישלון הזה תופסים נושא התחבורה ונושא היוממות (תופעה של יציאה מיישוב המגורים וכניסה אל יישוב אחר, שהוא בדרך כלל מטרופולין אזורי, לשם עבודה, תעסוקה וכדומה בשעות היום). דגני ממשיך להתמקד בדוגמא של בית שאן. "לראשונה מזה עשרות שנים, הולכת ונבנית בעיר שכונה חדשה - ואין ספק שהרכבת תוכל להביא אוכלוסייה חזקה יותר לאזור", הוא אומר.
גלעד יפרח, סמנכ"ל בחברת גלעד מאי הבונה בבית שאן, מפרט: "מדובר בשכונה גדולה יחסית, שצפויה לכלול כ-600 יחידות דיור, ואין זה מקרי שאושרה שכונה בסדר גודל כזה בעיתוי מקביל לפתיחת קו הרכבת החדש". לדבריו, כ-80% מהביקושים למגורים בשכונה החדשה אינם מקרב תושבי בית שאן, אלא מצד משפרי דיור מחיפה ואזור הצפון, שמצפים כי הקו החדש יקצר את הנסיעה מחיפה לאזור העמקים במחצית; וכן מצד משקיעי נדל"ן, שצופים עלייה בביקושים בעיר.
בדיקת גיאוקרטוגרפיה מצביעה על כך שאם הפריפריה "תתקרב" למרחק של עד 40-50 דקות נסיעה לכל כיוון ממרכז הארץ, ניתן יהיה ליישב בה אוכלוסייה בחתך סוציו-אקונומי גבוה. בנוסף לקיצור זמני הנסיעה, מציע דגני לספק לזוגות צעירים המתעניינים במגורים בפריפריה גם הטבות לרכישת בתים צמודי קרקע באזור. "במצב כזה, כ-35% מאוכלוסיית היוממים יהיו מוכנים לעקור מגוש דן ולגור בצמוד קרקע בפריפריה", הוא טוען.
"המפתח - רכבות מהירות מגובות בשאטלים"
את הפריפריה לא חייבים לקרב רק לאזורי הביקוש - אפשר "להסתפק" גם בקרבה של יישובי הגליל והגולן אל חיפה, מטרופולין בפני עצמה. לדברי דגני, מדי יום נוסעים מחיפה לעבר אצבע הגליל (חצור הגלילית וקריית שמונה) כ-3,445 נפשות.
"מדובר בנסיעה ממוצעת ברכב של 80-90 דקות לכל כיוון, כולל הפקקים בכניסות וביציאות למטרופולין חיפה", הוא מסביר, "וגם כאן קיצור זמן הנסיעה לכ-50 דקות, באמצעות רכבת מהירה מחיפה לכרמיאל ולקריית שמונה, עשוי להעביר עשרות אחוזים מהם מחיפה לאצבע הגליל והגולן, קל וחומר אם יוצע להם בית פרטי במחיר אטרקטיבי".
דגני מתייחס גם ל-7,100 היוממים שנוסעים מדי יום מתל-אביב וגוש דן לחיפה. "מצד אחד", הוא אומר, "העובדה שבין שני מטרופולינים אלה קיימת תחבורה טובה יחסית, כלומר רכבת מהירה וכביש מהיר, מקטינה את התמריץ של תושבי גוש דן לעקור לחיפה. מצד שני, אם חיפה תדע לייצר שכונות אטרקטיביות בכניסה הדרומית שלה, עם נוף לים ובתים פרטיים, יש סיכוי טוב שאחוז לא מבוטל מיוממים אלה ישקלו מעבר".
"המפתח ליישוב הפריפריה הוא בראש וראשונה רישות של רכבות מהירות, המגובה בשאטלים בין מקום המגורים לבין תחנת הרכבת", מסכם דגני. "כשהממשלה מחליטה לשווק כמות כה משמעותית של יחידות דיור בערי פריפריה, כמו באר שבע, קריית גת, קריית ביאליק, עפולה, נצרת עלית וצור הגלילית, היא חייבת לקצר את המרחקים. טווח יוממה של 50 דקות הוא הגבול שרוכשי הדירות מוכנים לשאת - גם אם מחיר הדירה יהיה אטרקטיבי, בעיקר אם יש להם מקום עבודה מובטח במרכז".
