שחור על גבי לבן: מבחנים נפרדים לתלמידים ספרדים
מי לא ניסה להיאבק באפליית המזרחיים בחינוך החרדי? מגדולי הדור המנוחים הרב שך והרב אלישיב - ועד לרב שטיינמן, שפרסם השבוע מכתב המייעד מועדי בחינה נפרדים לבני עדות המזרח, כדי לתת להם זמן רב יותר להתקבל, ובכך הודה בכשלונו להשפיע על ראשי הישיבות לציית להוראתו
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
אלא שהמכתב הקטן הזה, שבו נקבעים תאריכי המבחנים בישיבות, הוא היום בו הכריז הרב שטיינמן על כשלונו. זה היום שבו הכריז המנהיג הישיש בן ה-103: גם אני לא מסוגל להילחם בעברייני החינוך החרדים.
כל מה שקורה, חדש ומעניין - היכנסו לערוץ היהדות :
- צפו: הוא לא "מפגר". הוא אחי
- הרב הלורד ג'ונתן זקס: "החיבור בין פוליטיקה לרבנות בישראל - אסון"
שנה לרצח: שלוש אמהות שרות
במה דברים אמורים? במערך החינוך החרדי מתחלק מוסד הישיבה לשני גופים, המגלמים תקופות נבדלות: "הישיבה הקטנה" המיועדת לנערים בני 13-17 ומקבילה לתיכון הכללי, ו"הישיבה הגדולה" המכוונת אל צעירים מגיל 17 ועד לנישואיהם.
מנסה לעזור - אבל גם הוא נכשל
עם תום הלימודים ב"ישיבה קטנה" ניגשים התלמידים לבחינות בישיבות הגדולות, בקונספט רווי תככים מכוערים, כספים, קומבינות, וגם כמיטב המסורת: אפליה גזענית על בסיס אתני לטובת התלמידים ממוצא אשכנזי-אירופאי.
הרב שטיינמן ביקש לסייע לאותם "עלובים", ובמכתבו פרסם כי "המבחנים ל'ישיבות גדולות' לא ייערכו
לפני יום שני כ"ו בתמוז. הישיבות המיוחדות לבני תורה מעדות המזרח לא ייבחנו לפני יום שני י"ט בתמוז". כלומר, לבני הישיבות הספרדיות יש שהות ארוכה יותר (של שבוע) להתקבל לישיבות הגדולות האשכנזיות, מאחיהם בישיבות האשכנזיות, גם כדי לתת סיכוי לבחורים המצויינים שם להתקבל - ולא להסתפק ב"שיירים", וגם כדי שמנהלי המוסדות לא יוכלו לומר שאין להם מקום.
במילים אחרות אומר האיש החזק ברחוב החרדי: לתלמידים ממוצא מזרחי יש בהחלט בעיה, אז בואו ננסה לתת להם יותר זמן.
האם מדובר במהלך אפקטיבי? הצעד של המנהיג הישיש מתבקש, וגם צריך לומר, נוגע ללב. ניתן בהחלט להאמין לדובר בית הרב, בני רבינוביץ', שסיפר כי "המכתב חובר בעקבות הדאגה לבחורי הישיבות ותלמידות הסמינרים מעדות המזרח, הנוגעת לנפשו ממש של הרב".
ועם זאת, נדמה כי מלבד ההודאה הפומבית של אישיות כה בכירה ברחוב החרדי בתופעת הגזענות הפושה - זו שהפוליטיקאים החרדים נוהגים להכחיש - אין באמת היתכנות ריאלית למהלך שיחסל אותה.
ראש ישיבה: "הישיבה היא שלי"
ההודאה בכישלון, בדיוק כמו סיכוייו הבלתי ריאליים של המהלך של הרב שטיינמן לסייע לחרדים המזרחיים, מצטרפים לנסיונותיהם של שני "גדולי הדור" שקדמו לרב שטיינמן – הרבנים אלעזר שך ויוסף שלום אלישיב. השניים ניסו במשך שנים לאלץ את ראשי הישיבות ומנהלי הסמינרים לבטל את "מכסות הספרדים" האיומות, ולקבל את כל הפונים על פי קריטריונים תקפים של כישורים והתאמה בלבד. אך הם נענו במשיכת כתפיים במקרה הטוב, או בגיחוך מהול בבוז במקרה הפחות טוב.
במכתבים כמעט נוטפי דמעות – שיצאו מאוחר יותר בכרכי "אגרות" – התחננו שני המנהיגים הישישים בפני מנהלי המוסדות כי יקבלו את התלמידים מהמוצא המזרחי, כאשר הטרימינולוגיה השלטת במכתבים הייתה: "מצווה גדולה", "דמעת העשוקים" וגם "מרמה ועוול".
אלא שההוראה החד-משמעית נפלה על אוזניים ערלות. איש כמעט לא התייחס באמת ל"מכתבים" ברצינות. כך למשל, אחיינו של ראש ישיבה מובילה בירושלים התקשר לספר לי על פגישה מעניינת שנערכה בין דודו לבין הרב אלישיב. הרב אלישיב ביקש לברר האם נכונה העובדה כי ראש הישיבה מקבל בישיבתו אחוזים בודדים (במספר חד-ספרתי) של בני עדות המזרח לישיבתו.
ראש הישיבה, בלי להסמיק, אישר את העובדות, ואל מול קריאתו של הרב כי יחולל תמורה במערך הקבלה - ענה כי הדבר פשוט לא אפשרי. למקורביו אמר ראש הישיבה כי הישיבה היא "שלו", והוא זה שיחליט את מי לקבל ומאיזה גזע לברור.
הקדמת המבחנים של הרב שטיינמן, אם כן, נדונה לכישלון מראש, מה שמותיר בסימן שאלה תהייה גדולה אחת: כיצד מאפשר הרחוב החרדי - שהפך את "גדולי הדור" לישויות כמעט מיתיות - לקבוצה לא גדולה, גם אם חזקה, של רבנים פרימיטיביים, להתייחס לגדולי רבניו כאל בלתי רלוונטיים בשאלות חברתיות מהותיות.
