אח רחוק: יהדות ארה"ב מתרחקת מישראל

בעוד יד ימין מושטת לעזרה או לשותפות גורל, יד שמאל של מדינת ישראל מצביעה שוב ושוב בכיוון הפוך: חקיקה מחמירה בנושאי גיור, וצעידה אחורה בנושאים של פלורליזם יהודי, המשאירים את רוב יהדות ארה"ב מחוץ לשיח הרשמי בישראל. כדאי שנתעורר, כדי שלא נאבד את התמיכה של האחים שלנו

ג'יי רודרמןעדכון אחרון: 16.06.15 , 09:59

התבטאותו של מנכ"ל חברת "אורנג'" בקהיר, העלתה לכותרות את מה שכבר שנים מתנהל מחוץ למדינת ישראל: קמפיין החרם והדה-לגיטימציה כלפי ישראל ברחבי העולם. עובדה ידועה יחסית בציבור הישראלי היא שגם בנושא הזה, ארצות הברית היא היחידה העומדת לצד ישראל במאבקה בתנועת החרם, בעיקר במהלכים משפטיים ודיפלומטיים.

<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>

אך לא רבים יודעים עד כמה הקהילה היהודית בארצות הברית היא זו שנושאת על גבה כבר מעל לעשור את המאבק היומיומי והסיזיפי לסִנגור על זכותה של ישראל להתקיים: בתקשורת, בקמפוסים, ברשתות החברתיות ועוד. עשרות ארגונים פרו-ישראליים פועלים בהפעלה ובמימון של הקהילה היהודית בארצות הברית, כמעט ללא סיוע רשמי של מדינת ישראל.

כל מה שקורה, חדש ומעניין - היכנסו לערוץ היהדות :

לפני כשבוע, העלה יאיר לפיד לפייסבוק שלו תמונה מאחד מבתי הכנסת בניו-יורק, כשהוא מצטט מדבריו אל המתפללים: "במלחמה נגד החרם על ישראל צריך לעבור מהגנה להתקפה, אמרתי להם. אני קורא לכם להיות החיילים במלחמה הזו". והוא סיים במשפט: "הם נראו ונשמעו כאילו כבר זמן רב חיכו שמישהו יקרא להם לדגל".

יתיכן שדבריו אלה של לפיד מכילים בתוכם את תמצית הבעיה של רב המנהיגות הישראלית כלפי יהדות ארצות הברית: שיח פטרוני וישן, המניח כי בכל רגע תקרא המדינה לקהילה היהודית בארצות הברית לדגל, ודי בקריאה הזו כדי לגייס את כולם למשימה.

למה רק ב"שעת חירום"?

המשימה היום היא מאבק בדה-לגיטימציה וב-BDS. המשימה במהלך "צוק איתן" הייתה לובי בממשל האמריקאי לאשר העברת תוספת תקציבית לכיפת ברזל, וגיוס כספים לשיקום הדרום. המשימה מחר תהיה גם היא חשובה מאין כמוה.

האתגרים שעמם מתמודדת המדינה היהודית היחידה בעולם, רבים. בשעת צרה ועתות חירום יודעים המנהיגים הישראלים להתייחס ליהדות ארה"ב כשותפה שווה לפרויקט השאפתני ביותר של העם היהודי - מדינת ישראל.

אך בעוד יד ימין מושטת לעזרה או לשותפות גורל, יד שמאל מצביעה פעם אחר פעם בכיוון הפוך: חקיקה מחמירה בנושאים של גיור, וצעידה אחורה בנושאים של פלורליזם יהודי, המשאירים שני-שלישים מיהודי ארצות הברית מחוץ לשיח היהודי הרשמי בישראל, והתבטאויות מביכות של מנהיגים ישראלים כלפי קבוצות גדולות בקהילה היהודית האמריקאית.

חשים את סטירת הלחי

הצעירים היהודים בארצות הברית העומדים בחזית המאבק נגד קמפיין החרם בקמפוסים, הולכים ומתרחקים מישראל משום שהיא אינה מייצגת עוד את הערכים שלהם. שלא כמו הדור של ההורים והסבים שלהם, הם אינם רואים בישראל נס גלוי, והזהות היהודית שלהם איננה מושתתת על הקשר עם ישראל, אלא על ערכים יהודיים אוניברסליים כמו תיקון עולם וצדק חברתי.

עבורם, מאבקן של "נשות הכותל", הדרת נשים במרחב הציבורי, או חוסר המוכנות של רבני צוהר לשבת בצוותא עם רבנים רפורמים או קונסרבטיבים, הם סטירת לחי ישירה בהם, כיהודים אמריקאים התומכים בישראל ומשלמים על כך מחיר.

המנהיגים הישראלים עדיין לא הפנימו את ההתרחקות הזו, או שהם ממעיטים בערכה, וראיה לכך היא העובדה שמשרד התפוצות לא הוזכר כלל כתיק אסטרטגי במשא ומתן הקואליציוני, כאילו שיש נתק מוחלט בין הקשר עם יהודי התפוצות - לבין חוסנה הלאומי של ישראל.

לשנות את השיח

ממשלת ישראל והכנסת הנבחרת חייבות להפנים כי יהדות ארצות הברית היא נכס אסטרטגי עבור ישראל,

ויש צורך מיידי להתמודד עם הירידה וההיחלשות המתמשכת בתחושת המחויבות והאחריות של יהדות התפוצות בכלל, והקהילה היהודית הגדולה ביותר מחוץ לישראל בפרט.

ההבנה כי הקשר עם יהדות ארצות הברית איננו מותרות ולא מובן מאליו, אלא חיוני לחסנה הלאומי, החברתי והכלכלי של ישראל - היא המפתח לאתגרים האסטרטגיים שעמם מתמודדת ישראל: המשבר עם הממשל האמריקאי, ההתמודדות באו"ם, במשפט הבינלאומי ודעת הקהל הבינלאומית, תנועת החרם נגד ישראל, והאיומים הביטחוניים הרבים.

יש צורך מיידי בשינוי השיח והטרמינולוגיה של המנהיגים הישראלים כלפי יהדות התפוצות. עליו להיות מבוסס על ידע. לא פטרוני אלא מכבד, - עם הוכחות בשטח: משרד תפוצות חזק, וקבלה של מגוון הזרמים היהודיים במדינת היהודים. זהו זמן המבחן האמיתי ליחסה של ממשלת ישראל, כנסת ישראל ומוסד הנשיאות כלפי יהדות ארצות הברית. עדיין לא מאוחר.