"אסטריקס באחוזת האלים": נאמן לקלאסיקה
הפקת האנימציה הצרפתית "אסטריקס באחוזת האלים" מתמודדת בכבוד עם האולפנים האמריקנים פיקסאר ודרימוורקס. זו לא רק המיומנות הטכנית, אלא גם הכתיבה המשעשעת, החכמה והעדכנית שהופכת את הסרט לאחד המוצלחים שיש לבתי הקולנוע להציע לילדים הקיץ
ימי ראשית חופשת הקיץ מציפים אותנו במספר יוצא דופן של סרטי אנימציה. "אסטריקס באחוזת האלים" ("Astérix: Le domaine des dieux") בוודאי אינו הפחות מבינהם, ולבטח ראוי יותר לצופים שעברו גיל שמונה. אסטריקס, יציר מחשבתם וכפיהם של הסופר רנה גוסיני והמאייר אלבר אודרזו (שהפך עם מותו של גוסיני גם לכותב הספרים), הוא אחד מאוצרות הקומיקס וסמל לאומי צרפתי. מאז 1959 עלילותיה הופיעו ב-38 ספרים, שתורגמו למעל מאה שפות, ונמכרו מעל 300 מיליון עותקים.
הפנומן התרבותי הזה זכה ללא מעט עיבודים. עד כה היו שמונה סרטי אנימציה מצוירת (בין 1967-1994), סדרה של ארבעה סרטים (1999-2012) עם שחקנים בשר ודם (במקרה של ז'ראר דפרדייה אשר גילם את דמותו של אובליקס - הרבה מאוד בשר). באמצע הופק עוד סרט אנימציה מצוירת בשם "אסטריקס והוויקינגים" (2006), עם שימוש משלים בטכניקות של אנימציה ממוחשבת.
כעת, אסטריקס מעובד לראשונה לסרט שכולו אנימציה ממוחשבת (ותלת ממדית) בתקציב משמעותי ואפילו חריג לאנימציה צרפתית - 46 מיליון דולר. אמנם זהו סכום נמוך משמעותית מהפקות הענק של פיקסאר ודרימוורקס, אבל זה לא מפריע לסרט להיות הפקה מרשימה, מלוטשת, ובעיקר חורגת מהשבלונות של לא מעט סרטי אנימציה אמריקאיים.
עוד ביקורות סרטים בערוץ הקולנוע:
מה שהופך את הסרט למוצלח הוא לא ההשקעה הכספית, לא הליטוש הטכני ובוודאי שלא התלת ממד. זוהי עבודה אינטליגנטית של הומור חזותי. יש שמירה קפדנית על עיצוב הדמויות האיקוניות של אודרזו, והיכולת המוצגת לגבי קצב, העמדה גרפית, וצבע מהווה תרגום מוצלח של חווית הקריאה בספרים.
אפילו הרגעים הצפויים ומוכרים של סלפסטיק אלים - החיילים הרומאים המועפים בחבטות לשמיים, פייטן הכפר הגאלי המושתק באמצעות דג המוטח על פניו וכו' - מבוצעים בטיימינג נכון. המגבלות והמבוכות של הסרטים בכיכובו של דפרדייה (ושלושה שחקנים אחרים שהתחלפו בגילום של אסטריקס) נותרו הרחק מאחור.
"אסטריקס באחוזת האלים" הוא עיבוד לספר ה-17 בסדרה (מ-1971). התסריט מצליח להרחיב את העלילה במקור, להתאים אותה למסגרת הזמן של פיצ'ר, ומעדכן אותה ברמיזות שנונות למדי להווה. העלילה עוסקת במזימה נוספת של הרומאים למגר את הכפר הגאלי הקטן שבו חי אסטריקס.
אלו שלא מכירים את הדמויות וימצאו עצמם בסרט זה יצטרכו ללמוד במהירות את החוקים המוכרים: אסטריקס הלוחם הקטן ועז הרוח, אובליקס חברו בעל איטיות המחשב ועוצמה על טבעית, והמערכת שבה הישרדותו של הכפר הגאלי תלויה בשיקויי הקסם של הדרואיד לבן הזקן אשפיקס, שמקנה לגאלים את הכוח לפצפץ שורות על גבי שורות של חיילים רומאים.
המזימה הנוכחית היא השתלטות נדלנ"ית רומית על האזור שנמצא מסביב לכפר הגאלי, והקמת שכונה שנקראת "אחוזת האלים", בה מבנים בעלי סממנים רומיים מובהקים, ונובו-רישיות של מגדלי YOO המותאמת לחצי מאה לפני הספירה.
במקור הספרותי עלילה זו הכילה ממד של סאטירה חברתית אקטואלית - הטוהר של הכפר הצרפתי המצוי בסכנה בגלל יוזמות נדל"ניות ותיירותיות, הן בתוך צרפת והן של משקיעים זרים. יוזמות המביאות איתם סוג חדש של משתכנים שרחוקים מרחק רב מהמנטליות המקומית. גם הסרט הנוכחי מציג לא מעט בדיחות בהקשר זה תוך עדכונם לסממני וולגריות עכשווית.
המרכיב השני והספציפי יותר לסרט (ביחס למקור) מצוי בעלילת משנה שבה נעשה שימוש בצוות עבדים שחורים לבניית השכונה הרומית המפוארת. הגאלים מצויים בסכנת כיבוש רומי, והעבדים השחורים בוודאי שמנוצלים. התסריט של אלכסנדר אסטייה (שהוא גם הבמאי שותף) מצליח לשלוח כמה חצים חדים המהדהדים בעיות עכשוויות של הגירה אפריקאית וניצולה.
לזכותו של הסרט יאמר כי הוא עושה זאת לא רק באופן משעשע, אלא גם מבלי לכפוף ראשו בפני ציוויי הפוליטיקלי קורקט (כפי שסרט אמריקאי היה עושה במצב דומה).
אסטייה הוא תסריטאי-במאי-שחקן היודע בצרפת כיוצר שעומד מאחורי "Kaamelott" - סדרה שהציגה אלטרנטיבה פארודית לאגדות השולחן העגול. קומדיה זו מתבססת על הפער בין הנפח האפי של האגדות, מול חולשות האנוש המוצגות. העימות בין הפאתוס הגרנדיוזי של המזימות הרומיות, והאנושיות הצבעונית של אנשי הכפר הגאלי מתאים לו ככפפה ליד. הבמאי השני הוא לואי קלישי ששימש כאנימטור בשני סרטים של פיקסאר - "וול-אי" ו"למעלה". הליטוש שהוא מביא איתו בהחלט ניכר.
"אסטריקס באחוזת האלים" (צרפת) - אלכסנדר אסטייה ולואי קלישי. מדבבים: פול דאנו, ג'ון קיוזאק, פול ג'יאמטי ואליזבת בנקס. אורך הסרט: 88 דקות.
