משלמה ועד הרב מהצפון: להוקיע את החוטאים
איך נפל החכם מכל אדם, שלמה המלך, בחטאים הנוגעים, בין היתר, גם לריבוי נשים נוכריות? חז"ל התעמקו בשאלה, ולא ברחו מהקביעה כי היה חטא במעשיו. כמוהו - גם בפרשת השבוע שלנו, בין זמרי לפנחס, ובפרשיית השבוע שלנו. מותר להיות בהלם. אסור לתת לדיסוננס הקוגניטיבי להאפיל על האמת
דיסוננס קוגניטיבי
חז"ל היו טרודים בשאלה איך ייתכן ששלמה המלך חטא. הדיסוננס הנורא הזה שבין מי שנחשב החכם מכל אדם, לבין מי שלימים לקח לו סוסים, הרבה לו נשים נוכריות ונהה ליבו אחריהן - הוא בלתי נתפס. הדמות הזו של אדם שיש לו הכל, שהיה חכם דיו כדי לבקש על החוכמה, נפל ברשת של אטימות חברתית, סטה מן המסלול ושכח את תפקידו וייעודו. התסכול העצום שיש לחז"ל כשהם פוגשים בדמותו המקראית מחייבת אותם לפרשנות שמעבר לפרשנות הרגילה: יצר, מעידה חוסר שליטה.
לזמני הדלקת נרות ויציאת השבת - היכנסו לכאן
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
כאן מדובר במקרה שבו החטא אינו משתלם, אדם שיש לו הכל אך בוחר להרוס את חייו במו ידיו, הכיצד? ההעמקה בחטא של אדם כזה, ההבנה של המבנה הפסיכולוגי של הטעות מחוייבת. באופן מסוים, חז"ל מעמידים את עצמם על שולחן הניתוחים ותוהים: האם גם לנו, צינור לחכמת אלוקים, זה יכול לקרות?
כיצד חטא החכם מכל אדם?
תשובת חז"ל אינה אחידה. העיסוק בחטאיו של שלמה המלך ובהבנת דמותו מטופלת בשישים מקורות שונים. נעסוק כאן בחלק מזערי מן התשובות. הירושלמי מציע את תשובתו: "אמר ר' אחא אמר שלמה שלושה דברים שסחקה עליהם מידת הדין חיללתים".
ר' אחא פותח את הסוגיה המעיינת במעשיו של שלמה, כשהוא מתעד את העובדה ששלמה עבר על שלושת האיסורים החלים על המלך, כפי שאלה פורטו בפרשת שופטים: "שום תשים עליך מלך... רק לא ירבה לו סוסים ולא ישיב את העם מצרימה, ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו, וכסף וזהב לא ירבה לו מאוד".
שלושה איסורים אלה, קובע ר' אחא, חוללו(!) על ידי שלמה המלך. מכאן ואילך התלמוד הירושלמי עובר לבחון עבירה-עבירה: מדוע ומה הוביל את שלמה לעבור עליה? הראשונה בתור היא העבירה של ריבוי נשים. של שקיעה בתאוות גופניות ללא מחסום ומעצור.
הצדקה אידיאולוגית
התנאים נחלקו בניסיונותיהם לספק תשובה לתמיהה כיצד זה נפל שלמה בחטא זה: "רבי שמעון בן יוחי
איך ממשיכים?
17 שאלות ותשובות על הרב שחטא
הרב שמואל אליהו
"הרחקנו אותו מהעיר, ההרחקה נתנה אומץ לאישה הראשונה להתלונן אחרי 13 שנה ששמרה את הכאב בליבה. אחריה באו כל האחרות". "יש בזה חילול השם, אבל לכסות על הסיפור זה חילול השם יותר גדול". "לפי ההלכה הוא נקרא עכשיו 'רשע'". "אם אתה רואה משהו חשוד אצל בעל הסמכות - אל תבטל את דעתך בגלל הסמכות". הרב שמואל אליהו, מי ש"הרשיע" את "הרב מהצפון" וחשף את הפרשה, עונה לתלמידיו
אמר אהב ממש לזנות, חנניה בן אחי רבי יהושע אומר על שם לא תתחתן בם, רבי יוסי אומר למושכן לדברי תורה ולקרבן תחת כנפי השכינה" (ירושלמי סנהדרין פ"ב, ה"ה).
כל התנאים עסוקים בבניית התאוריה לשאלה כיצד התיר שלמה לעצמו את החטא, וכיצד טיהר לעצמו את השרץ. דעת ר' שמעון בר יוחאי היא ששלמה סיפר לעצמו שהוא לא נשא נשים נוכריות, הוא רק זנה איתן.
חנניה מציע שהגם שהוא נשא אותן, הוא סבר לומר שכיוון שיש איסור חיתון עם נשים נוכריות בתורה, הרי שמבחינה הלכתית הנישואין לנוכריות אינם תופסים ואין להם תוקף. אשר על כן, בפועל הרי זה כאילו שלא נשא אותן כלל, ומשום כך גם לא עבר על איסור "לא ירבה", ולא עבר על העבירה שנאסרה בתורה.
רבי יוסי סבור ששלמה תירץ בפני עצמו שבמקרה המיוחד של ריבוי נשים נוכריות ישנו היתר מיוחד. שכן, בניגוד ל"סתם ריבוי" של נשים יהודיות, שהוא בעייתי ואסור במפורש, הרי שכאן, אל מול האיסור ישנו ערך חיובי חשוב. נישואין לנוכריות הם דרך נפלאה להכניס נשים רבות תחת כנפי השכינה, להשיב אותן בתשובה ולהראות להן את דרך האמת. תועלת גדולה זו ודאי יש לה משקל הלכתי, והיא הופכת את העבירה למצווה גדולה. שהרי עשה דוחה לא תעשה.
התלמוד שם ממשיך ומסביר את כל העבירות כולן בדרך דומה. הצד השווה שבכל ההצעות הללו, הוא שהכלי הפרשני הפך בידיו של שלמה לקרדום לחפור בו. הוא פרש את התורה בהתאם לדרך שבה בחר ללכת. תחכום מסוים כאן, ופרשנות מצומצמת שם. העדפת הערך והתועלת במציאות על פני פורמליסטיקה יבֵשה, והכל מסתדר. התנאים טוענים כי אדם חכם במדרגתו של שלמה המלך, אדם שהוא בעל כושר שכנוע כה מרשים, עשוי לשכנע אפילו את עצמו בצדקת דבריו שלו. כך הכל נעשה כחוק, כדת וכדין עם מסמכים מגובים ובדרך המלך.
החטא והשיגעון
בשונה מן הירושלמי, הבבלי הלך בדרך אחרת. הבבלי תיאר כיצד אשמדאי מלך השדים השתלט על שלמה
עוד על הפרשה
הרוצח שמצא חן בעיניי אלוהים
יורם טהרלב
הרצח שביצע פינחס בשמו של אלוהים הוא שהביא לו את ההנהגה הרוחנית על העם. בכך שידר הקב״ה כי תמה תקופת המנהיגים טובי הלב, והגיעה שעתם של הקנאים. לו היה פינחס מכיר את הוריו של ג'וני, גיבור שיר עם אנגלי, ודאי היה מחסל גם אותם
בעורמה. הוא ניצל את הסרת הטבעת כדי להפך את היוצרות. אשמדאי מתחפש לשלמה לאחר שאת שלמה שלח לארץ גזירה, וכך הוא זה ששולט בממלכה במקומו.
על פי הבבלי, שלמה עצמו מטייל בחוצות ירושלים במקלו, וקורא בפתחי בתי המדרש "אני קהלת שהייתי מלך בירושלים". אך איש אינו מקשיב לאדם התמוה שלקה ב"סינדרום ירושלים". בינתיים, בארמון, אשמדאי מתהולל, בא על נשיו גם בנידותן, וכן על אמו של שלמה.
הבבלי למעשה, טוען כי אין זה כי אם שיגעון. השד שדבק בשלמה הוא השטן שלו מכר שלמה את נשמתו. הסרת הטבעת היא סמל להפרת הברית, ומכאן ואילך ההידרדרות ברורה: פריצת כל טאבו אפשרי, והשתלטות של תאווה שאינה יודעת שובעה.
את סיפורו של שלמה, לפי הבבלי, לא ניתן לספר ולמצות באמצעים רציונליים. שלמה ודאי איבד את שפיותו. החטא הוא טירוף שמעבר לכל היגיון (גיטין, סט). אין זו הפחתת אחריות, אלא הותרת סימן השאלה הגדול על כנו.
שאלה חוזרת ונשנית
השאלה והתמיהה לא באות על סיפוקן. חז"ל יתהו ותוהים שוב ושוב בכל מקרה ומקרה שבו פוגשים גדולים בנפילתם ובהתרסקותם. בכל פעם, התשובה ניתנת באופן אחר. גם בפרשתנו נופל זמרי בן סלוא, נשיא לשבט שמעון, בחטא חמור. המבוכה שמעשה זה מעורר במחנה ישראל איננה פשוטה.
זמרי עצמו מתואר כמי שמתריס נגד משה ושואל "זו אסורה או מותרת? ואם תאמר אסורה בת יתרו, מי התירה לך?" וכך מורה זמרי לעצמו היתר לשקוע בתאוותיו. אין זה מעשה זימה פשוט, זו מרידה של ממש. אך למרות זאת, מעשה הקנאה של פנחס לפי הגמרא, לא עבר בשלום ובמישור.
לפי הגמרא פנחס לקח על עצמו סיכון גדול, שהרי אילו זמרי היה מפסיק את המעשה ופנחס היה הורגו, הרי שפנחס היה נחשב לרוצח. כמו כן, אילו זמרי היה מתהפך להרוג את פנחס, בדין היה הורגו, שהרי יש לפנחס "דין רודף".
לא זו אף זו, העם מבזה את פנחס ורואה במעשהו סוג של חוצפה ועזות שאינם במקומם: "ראיתם בן פוטי זה שפיטם עגלים לעבודה זרה, והרג נשיא שבט מישראל!" ואפילו "מלאכי השרת ביקשו לדוחפו" (בבלי, סנהדרין פב, ב). דרכו של מי שמבער את הרע וחושף אותו לעין הציבור איננה פשוטה. קל הרבה יותר לתרץ תירוצי,ם לכבד מכובדים, ולתת קרדיט לבעלי השררה והכבוד.
גם אנחנו, לצערנו, מוצאים את עצמנו משתאים לנוכח קפיצות הבנג'י שעושים מנהיגינו (נשיא וראש ממשלה, שוטרים, רבנים ראשיים וראשי ישיבות ומנהיגים מקובלים), מאיגרא רמא לבירא עמיקתא (מהר גבוה לבור עמוק). ובכן, מותר להיות בהלם, אבל אסור לגונן. מצווה עלינו להוקיע את החוטאים באשר הם, ולא לתת לדיסוננס הקוגניטיבי להאפיל על אור האמת.
לפנייה לכתב/ת 
הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי
חשוד. "הרב מהצפון"
צילום: אביהו שפירא
מומלצים
