"הצרפתי": ויו לה פראנס
בארצות הברית כבר לא עושים מותחן פשע מהסוג של "הקשר הצרפתי" מ-1971, אבל מהצד השני של האוקיינוס חוזרים למקורות הז'אנר ב"הצרפתי" - מעין המשך מאוחר לסרט הקלאסי ההוא, אשר נשאר נאמן למקור
סרטו הקלאסי של וויליאם פרידקין "הקשר הצרפתי" מ-1971 עסק בניסיונם של שוטרים ניו יורקים למגר רשת הברחת סמים צרפתית שמקורה במארסיי. הסרט, שהתבסס על אירועים אמיתיים, הציע לצופים רמה חדשה של אינטנסיביות המסתייעת בגישה סגנונית הנושקת לתיעודי - גישה שהפכה אותו לאחת מיצירות המפתח בהתפתחות ז'אנר סרטי המשטרה-מתח-פעולה.
"הצרפתי" ("La French") חוזר אל כנופיית "הקשר הצרפתי", אך הפעם מספר את הסיפור מצידו השני של האוקיינוס האטלנטי. העלילה מתחילה באמצע שנות ה-70, שנים ספורות לאחר האירועים שתוארו בסרטו של פרידקין. מארסיי נשלטת על ידי כנופיות קורסיקאיות ונאפוליטניות, ומשמשת כמרכז עולמי של סחר בהרואין. חומרי הגלם מגיעים מטורקיה, מעובדים לסם המסוכן במעבדות סודיות ברחבי מארסיי, ומתדלקים את המערכת העירונית המערכת הפוליטית והמשטרתית ועד עולם חיי הלילה.
הבמאי, סדריק חימנז, יליד מארסיי, גדל לתוך בעולם בו פעלו הדמויות ואף התחכך בהן בילדותו. אביו ניהל מועדון לילה בעיר, מסוג המוסדות שהיו בשליטת כנופיות סוחרי הסמים. ניכר שחימנז יודע לנצל היטב את הטריטוריה שטופת השמש של המטרופולין הצרפתי המזרח תיכוני כזירה שבה מתבצע חיכוך אלים בין השוטרים לסוחרי הסמים. בהתאם לכך הסרט מתחיל בסצנת חיסול המתרחשת על כביש החוף המקומי - ה"קורניש", ולכל אורכו נעשה שימוש בעיר בדרך שאינה מתמסרת רק ללוקיישנים תיירותיים.
עוד ביקורות סרטים בערוץ הקולנוע:
השחזור של האירועים המוצגים הסתמך לא רק על זיכרונות הילדות ומידע בכרוניקה המתועדת. חימנז (שכתב את התסריט יחד עם שותפתו הקבועה אודרי דיוואן) ראיין שוטרים בגמלאות, גנגסטרים שהיו פעילים בתקופה הרלוונטית, ואפילו את סלין זאמפה - בתו של מי שהיה ה"דון" של מארסיי בשנות ה-70, גאטן "טאני" זאמפה. יתכן מאוד שהמידע שהעבירה הבת האוהבת השפיע על נטייתו של הסרט להצגה נייטרלית מבחינה מוסרית, שלא לומר אוהדת, של האב המוצג כחובב החיים הטובים ואיש משפחה למופת.
"הצרפתי" נמנע מהדגשת יתר של העיצוב התקופתי. התלבושות והתסרוקות מתאימים לרוח התקופה, אך ללא התענגות מוחצנת על אלמנטים אלו - כפי שקורה לא אחת בשחזורי רטרו בסרטים אמריקאיים. הסרט נראה - והדבר נאמר לזכותו - כסרט שצולם בשנות ה-70, ולא כהתכתבות מודעת עם הסגנון של לפני ארבעים שנה. מצד שני, הבימוי שומר על קצב מהיר יותר ממה שהיה מקובל בשנות ה-70, כך שהסרט צפוי להחזיק בתשומת הלב של הצופיים העכשוויים.
המבנה הדרמטי של הסרט מזכיר במידה רבה את "היט" (1995) של מייקל מאן. במרכז הסרט עימות בין שני גברים הניצבים משני צידי החוק, אך כל אחד מהם מוצג כראוי להערכה בהיותו מקצוען על בתחומו. הממד המוסרי, ואפילו החוקי, נמצא בעדיפות משנית לניסיון ההכרעה של היריב בעל היכולות המקבילות.
"הצרפתי" מבטא מידה פחותה של עניין בהערצה הפטישיסטית של הגבר המקצוען נוסח מאן, אבל הנחישות של שתי הדמויות הראשיות מוצגת כראויה להערכה. בדומה ל"היט", הוא מעניק לכל דמות את מרחב הפעולה והמלייה החברתי שלה, ומשתמש במתח הצבור עבור סצנה אחת ויחידה שבה שתי הדמויות נפגשות פנים מול פנים.
העלילה נפרשת על פני תקופה של שש שנים (מ-1975 ועד הבחירות שהעלו את פרנסואה מיטראן לשלטון ב-1981), וכוללת בתוכה אלמנטים רבים שהתסריט לא מצליח להכיל באופן מספק, חרף אורכו של הסרט (שעתיים ורבע). מכיוון שמדובר בסיפור אמיתי, לא ניתן לצמצם אותו לעימות בין שתי הדמויות. ישנם מרכיבים שאינם מספיק ברורים, כמו גם האלמנטים הקונספירטיביים הנוגעים לשחיתות מערכת האכיפה אשר עולים במהלך העלילה. אלו חומרים משמעותיים שרק מבנה של מיני סדרה (בנוסח האידיאלי של "הסמויה") יכול היה לתת להם את הפיתוח הנדרש.
המזג של חימנז כבמאי, לפחות בסרט זה, מותאם יותר לסדרת טלוויזיה משובחת מאשר לסרט קולנוע. זו ביקורת אך גם אבחנה חיובית. הוא לא מביים לרגעי שיא של וירטואוזיות סגנונית או של העצמה סמלית מהדהדת. הוא לא משתמש בסגנון מוקצן או מביים מרדפים ועימותים פיזיים החורגים מהיכולות האנושיות וחוקי הפיזיקה. לטוב ולרע הסרט שומר על מישור פחות או יותר אחיד של עבודה מקצועית ומוצלחת מאוד בסוגה. זהו מותחן מהסוג שכמעט וכבר לא נעשה היום וככזה הוא ראוי ביותר.
"הצרפתי" (צרפת) - במאי: סדריק חימנז, שחקנים ראשיים: ז'אן דוז'ארדן, ז'יל ללוש, סלין סאלט, מלני דוטי ובנואה מז'ימל. אורך הסרט: 135 דקות.
