דבר הבלנית: למה אתן כועסות עלינו?
הבלניות מגיעות לעבודתן תוך שהן מוותרות על שמחות משפחתיות, אנו עובדות בליל שבת כשכל המשפחה ממתינה בבית לקידוש וסעודה. ומה אנחנו מקבלות בתמורה? שכר זעום, אם אפשר בכלל לקרוא לזה שכר. אין קידום, אין קרנות השתלמות, אין אוזן קשבת. אז אל תכפישו אותנו, אנחנו המטרה הקלה שלכן
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
את טבילתי הראשונה טבלתי ככלה בגיל צעיר מאוד, ואחר כך לאורך השנים הקפדתי לקיים את המצווה כהלכתה גם במקומות שונים בעולם. בכל מקום שבו יצא לי לטבול, נשאלתי תמיד את השאלות הקבועות והרגילות. מעולם לא התרעמתי על הבלנית, שהרי היא עושה את עבודתה.
כל מה שחדש ומעניין - בערוץ היהדות :
- שלום כיתה א': למעלה ממאה אלף ילדים פתחו את שנת הלימודים
- דתיים על-אמת? צמצמו צריכת מוצרים מן החי/ הרב רונן לוביץ'
- אשתו של עזרא שיינברג: הוא הודה בפניי ששכב עם נשים
זה שנים מספר שגם אני עושה את עבודתי (או כפי שמגדיר זאת אישי – מתנדבת) במקווה טהרה שכונתי קטן, באחת השכונות בלב ירושלים. המקווה "שלנו" הפך לאבן שואבת לטובלות מכל קצות העיר, ואפילו מחוצה לה. כל אישה הבאה בשעריו מתקבלת בחיוך, בסבלנות ובמאור פנים.
מה אתן רוצות מאתנו? בלנית היא לא פוסקת הלכה
כבלניות אנו מבהירות תמיד: בלנית איננה רב פוסק, ולא היא שמתווה את ההלכה, אבל אנו כפופות לפסקי ההלכה ומשתדלות מאוד לבוא לקראת כל אישה. וכשיש צורך בשאלת רב - אנו שואלות ופועלות על פי זה. אנו נתקלות בשאלות הלכתיות רבות, ויש שאלות שבלנית יכולה לענות עליהן בקלות, מאחר ואנו חייבות לדעת את ההלכה על פרטיה ודקדוקיה.
לעיתים הבלנית נתקלת בשאלה מורכבת יותר, הדורשת פסק הלכה מרב פוסק, וטוב שכך. לא ייתכן
שכל בלנית תפסוק על פי דעתה. על פי ההלכה אין להתיר טבילה ללא בלנית, מאחר ותפקידה של הבלנית הוא אחד - לעזור לטובלת לבצע טבילה כשרה, ובשעה שהאישה טובלת, לוודא שלא יישאר משיער ראשה שיער שצף על המים (על פי שולחן ערוך). עוד פסקו חכמים שתהא בלנית בכל מקווה, ועל פי הלכה זו אנו פועלות.
אנו לא כאן כדי להעיק. תפקידנו לעזור, לסייע ולהקל על האישה הבאה לטבילה. ישנן נשים שלא בקיאות בהלכה וחוששות מאוד, במיוחד כלות טריות הזקוקות לעזרה זה תפקידנו. אנו אמונות על שליחותנו, ועושות כמיטב יכולתינו להיות שליחות נאמנות גם עבורכן.
אנו יודעות שיום טבילה הוא ברוב המקרים יום לחוץ, ולכן אנו משתדלות לקבל את האישה בעדינות ובסבלנות. לגבינו זוהי הלכה ברורה. המפגש הוא אינטימי. מאוד. אבל המפגש הזה הוא רגע של פורקן לאישה. ראיתי נשים רבות המעתירות בתפילה בתוך המים, מתרפקות ומבקשות, מתוך אמונה שכל תפילה שאישה מתפללת בתוך המים מגיעה ישירות לכיסא הכבוד, והקב"ה מחכה לשמוע את התפילות היקרות הללו.
מעולם לא דחקתי באישה לסיים את הטבילה, ביודעי עד כמה יקרים אותם רגעים. אני עומדת מן הצד ומתפללת איתן שה' יקבל את תפילתן, ולא אחת בוכה עם הטובלות... אישה-אישה ותפילתה – עד שמגיעה המילה המיוחלת "כשר"! היש אישה שאינה רוצה שיעידו עליה שכשרה היא?
אין אוזן קשבת עבור הבלניות עצמן. יש רק עבודה קשה
פעמים רבות נשים ממתינות בחוץ חסרות סבלנות וקצרות רוח, רוצות לטבול מהר ולצאת. אבל
אנו יודעות להקדיש לכל אחת את הזמן שלה. המקווה פתוח בכל ימות השנה (למעט בערב יום הכיפורים וערב ט' באב). הבלניות מגיעות לעבודתן תוך שהן מוותרות על שמחות משפחתיות, על ערב של שגרה בבית עם הילדים, ומותירות לעיתים בני משפחה חולים. הן מגיעות בליל שבת כשכל המשפחה ממתינה בבית לקידוש וסעודה, מגיעות בליל הסדר, ערב ראש השנה, מוצאי שבתות וחגים כשהעומס בבית רב.
ומה הן מקבלות בתמורה? שכר זעום, אם אפשר בכלל לקרוא לזה שכר. אין קידום, אין קרנות השתלמות, וזאת למרות שאנו חייבות לעבוד השתלמויות, מבחנים וימי עיון – וכמובן, לדעת את ההלכות.
אין אוזן קשבת עבור הבלניות עצמן. יש רק עבודה קשה. אז מה גורם לי ולחברותיי לצאת מידי ערב ולחזור מאוחר בלילה, לדאוג שהמקווה יקבל אתכן לטבילה נקי, מסודר, מטופח ומאובזר? אגלה לכן את הסוד: קוראים לו "התבלין שבלב".
בלנית היא אותיות תבלין. תני לב. ואנו נותנות את הלב מכל הלב. כשאצנו רצנו להשתתף בשמחות הברית של הטובלות שלנו, שנפקדו לאחר שנים רבות של טבילות; כשבאות טובלות יקרות ומבשרות ש"עכשיו יש שלום בית"; כשמתקשרות בבוקר וזקוקות לעצה והדרכה, לתשומת לב; כשכל טובלת יוצאת עם חיוך ואומרת לי "החיוך שלך נותן לי כוח לכל החודש" - זו התמורה, זה השכר.
עבודת קודש בתנאים לא פשוטים
אם היינו מקבלות שכר פר-טובלת – ייתכן שזה היה עסק משתלם. אבל לא כך הם פני הדברים.
אל תכפישו את הבלניות, הן עושות עבודת קודש בתנאים לא קלים בלשון המעטה. הן מטרה קלה לבוא ולראות מה לא בסדר.
בטוחני שיש נשים שנפגעו, וצר לי לקרוא ולשמוע על כך. הפגיעה היא תוצאה של פרשנות לא נכונה משני הצדדים, ואת זה צריך לתקן. הבלנית היא אישה כמותכן בדיוק. גם אותה המפגש האינטימי הזה מביך, ומאוד לא קל עזרו לנו לעשות אותו קל יותר.
אז אנא, נשים יקרות: הביעו רצונכם לפני הטבילה בצורה ברורה ויפה, בלי כעס. בשנים האחרונות הרבנים הקלו מאוד בהלכות רבות, והראיה – דווקא עלייה גדולה במספר הטובלות, בניגוד למה שאפשר להבין מהפרסומים האחרונים. המפתח לשינוי נמצא אצל כל אחת מכן. לנו, הבלניות, יש הרבה רצון טוב לדאוג שכולן תוכרזנה "כשרות"! התבלין אצלנו בלב, וכולכן מוזמנות להתבשם וליהנות ממנו.
לפנייה לכתב/ת 
