הפלסטינים ימשיכו לאכול את הפרי המורעל
בשעה שהמדינה מקדמת חוק שאמור להגן על חשודים מפני השלכותיה של חקירה אשר נוהלה באופן לא חוקי, היא מאפשרת לנהל חקירות שכאלה נגד קבוצה אחרת של חשודים בעבירות מסוימות
לכאורה, מדובר בחקיקה מתקדמת וחשובה בתחום זכויות האדם בישראל. בתזכיר חוק שהגישה בשבוע שעבר שרת המשפטים איילת שקד, "חוק פירות העץ המורעל", נקבע כי לא ניתן יהיה להשתמש בבית משפט בהודאות מנחקרים שנגבו שלא כחוק. "הרשעת אדם ללא עוול בכפו, ובוודאי כזו הגוררת עמה עונש כבד, היא מן העוולות הנוראיות ביותר שעשויה מדינה לעולל לאזרחיה", נכתב בהצעת החוק. אכן דברים חשובים.
עוד דעות ב-ynet
איך נעזור לילדינו להסתגל לבית הספר?
כך נמגר את האלימות בכדורגל הישראלי
אולם התזכיר והעקרונות הקבועים בו אינם מציעים כל סעד לקורבנות השיטה החמורה ביותר של גביית הודאות במהלך חקירה: עינויים כנגד עצורים פלסטינים החשודים בביצוע עבירות המסווגות כביטחוניות. בשנים האחרונות יצרה הכנסת מערך חקיקה שהטיל איפול מוחלט על המתרחש בחדרי החקירות שנמצאות באחריות "גורמי הביטחון". במצב הנוכחי, בהחלט ייתכן שהודאות נגבו וייגבו באמצעות שיטות חקירה פסולות ביותר, אולם לגורמי אכיפת החוק לא תהיה כל אפשרות לדעת כיצד הודה החשוד באשמה.
לאחרונה הכנסת האריכה שוב, בפעם השלישית, את תוקפה של הוראת השעה הפוטרת את רשויות החקירה מתיעוד חקירותיהם של חשודים בעבירות ביטחון באמצעים חזותיים או קוליים, וזאת בניגוד להמלצות ועדת טירקל, שבחנה את פעולותיה של ישראל באירועי "משט המרמרה", לפיהן תתועדנה חקירות השב"כ בתיעוד חזותי מלא, וכן בניגוד להמלצות וועדות האו״ם שעסקו בסוגיה.
יתרה מזו: עתירה שהוגשה בעבר לבג"ץ נגד הפטור מתיעוד חקירות באמצעים חזותיים וקוליים, נמחקה בעקבות התחייבות המדינה לבחון הסדרים חלופיים בטרם הארכת הוראת השעה בפעם נוספת - חלופות שמעולם לא נשקלו ברצינות, במיוחד לנוכח תזכיר החוק שביקש להפוך את ההוראה הזמנית להוראת חוק קבועה. מרכז עדאלה, האגודה לזכויות האזרח וארגונים נוספים הגישו לאחרונה עתירה נוספת בנושא.
החובה לתעד חקירות באמצעים אלה נקבעה בחוק בשנת 2002 ביחס לעבירות חמורות שלגביהן קיים חשש כי ייווצרו תמריצים בקרב רשויות החקירה להוציא הודאות בכל מחיר. אך הכנסת הוסיפה פטור מחובה זו בעניינם של החשודים בעבירות ביטחון, וזאת למרות שמדובר בעבירות החמורות ביותר מבחינת המדינה, קרי, עבירות שבהן קיימת מוטיבציה גבוהה ביותר מצד חוקרים לגרום לנחקרים להודות במעשה.
החוקר - המתעד היחיד
משמעות הדבר היא כי התיעוד היחיד של חקירות אלה נכתב ונערך על ידי החוקר, ולרוב בעברית, גם כאשר החשודים הם פלסטינים, שהינם רוב הנחקרים שהפטור מוחל לגביהם. הפטור מחובת התיעוד מאפשר לרשויות החקירה להשתמש באמצעים פסולים, לרבות עינויים, על מנת להוציא הודאות מחשודים אלה, באופן שמגביר את החשש מהודאות שווא, ולפיכך מהרשעות שווא.
חשוב לציין כי הפטור מתיעוד חקירות ביטחוניות הינו אך נדבך אחד במנגנון הנורמטיבי שמאפשר לרשויות החקירה להפעיל אמצעים פסולים. הוא מצטרף לשורה של הוראות מיוחדות אחרות המוחלות על חשודים בעבירות ביטחון, שכל תכליתן הינה לבודד את החשוד מהעולם החיצון במהלך חקירתו ולהותירו לחסדי חוקריו. כך למשל, החוק מותיר לרשויות החקירה למנוע מפגש של החשוד בעבירות ביטחון עם עורך/ת דינו למשך 21 ימים, וכן לבקש מבית המשפט להאריך את מעצרו מבלי שיהיה נוכח בהליך. זאת כאשר את מעצרו של החשוד בעבירת ביטחון, הוא מעביר בתנאי בידוד. יוצא אפוא שהחשוד אינו בא במגע עם איש זולת חוקריו, ואין שום גורם חיצוני, בין אם סניגורו ובין אם בית המשפט, שיכול לפקח על המתרחש בחדרי החקירות בזמן אמת.
בעוד שמניעת המפגש והארכת המעצר ללא נוכחות החשוד נועדו לבודד את החשוד וליצור איפול על החקירה בעודה מתנהלת, הפטור מתיעוד החקירות נועד לסכל כל אפשרות להוכיח
בדיעבד כי נעשה שימוש באמצעים פסולים על ידי החוקרים, ובכך לסתום את הגולל על האפשרות לפסול ראיות שנגבו בניגוד לחוק ולהבאת התנהלות רשויות החקירה לידיעת בית המשפט והציבור בכלל.
החוק בישראל מייצר אפוא מנגנון שלם שמאפשר עינויים של חשודים במטרה להוציא מהם הודאות, שחלק מרכיביו נמצאים במסגרת הוראות זמניות שגורמות לפגיעה מוחלטת בזכויות של החשודים ואף בעקרונות יסוד של המשפט הפלילי המושתת בין היתר על האינטרס בדבר גילוי האמת. וכך למעשה, בשעה שהמדינה מקדמת חוק שאמור להגן על חשודים מפני השלכותיה של חקירה אשר נוהלה באופן לא חוקי, היא מאפשרת לנהל חקירות שכאלה נגד קבוצה אחרת של חשודים בעבירות מסוימות.
הכותבים עורכי דין במרכז המשפטי עדאלה, שהגיש את העתירה נגד הפטור שניתן לרשויות החקירה מתיעוד חקירות של חשודים בעבירות ביטחון באמצעים חזותיים או קוליים
לפנייה לכתב/ת 
