"הביקור": מ. נייט שמאלאן חוזר, הפעם בקטן
אחרי רצף של כשלונות, הבמאי מ. נייט שמאלאן עוצר את הצלילה התלולה של הקריירה שלו - לפחות לרגע. ב"הביקור" הוא אמנם מאמץ את ז'אנר הפאונד-פוטג' באיחור לא אלגנטי, אך יוצר באמצעותו סרט אימה צנוע אך אפקטיבי
כבר למעלה מעשור כל סרט חדש של מ. נייט שמאלאן הריץ את המבקרים אל המטבח לשלוף את סכיני הסטייקים. הפעם, כך נראה, הם יישארו מאופסנים. "הביקור" ("The Visit") אינו סרט משמעותי ובוודאי שאינו צפוי לעורר הד המתקרב לזה של "החוש השישי" (1999) או אפילו "בלתי שביר" (2000). מצד שני, הוא לא תוצר של פער בלתי סביר בין יומרה רעיונית לביצוע כמו "הכפר" (2004), "נערה במים" (2006) ו"ביום שזה יקרה" (2008). זהו סרט המתבסס על מה ששמאלאן אכן יודע לעשות - לייצר תחושת חרדה ואימה בסיטואציות אינטימיות.
עוד ביקורות במדור הקולנוע של ynet:
בסרטו הקודם "העולם אחרי" (2013), האגו המפותח של הבמאי ספג מהלומה משולשת. ראשית, המפגש עם אגו גדול משלו, זה של וויל סמית'. שנית, הכישלון הקופתי והביקורתי המוחלט, ושלישית, ההחלטה של האולפן להסיר את השם "שמאלאן" מהחומר השיווקי של הסרט. אז גם לביים כישלון וגם לא להיות חתום עליו? זה היה קצת יותר מדי גם ליוצר למוד האכזבות.
ל"הביקור" הוא מגיע עם רצון עז להבהיר כי ברצונו לכפר על טעויות העבר. נעלם היוצר שכל כך נעלב מהביקורות על "הכפר" עד שיצר דמות נלעגת של מבקר ב"נערה במים". נעלם במאי שהרגיש צורך מביך לעשות הופעות אורח בסרטיו. לאחר ששני סרטיו האחרונים ("איירבנדר: כשף האוויר האחרון" ו"העולם אחרי") עלו, בממוצע, 140 מליון דולר, הנוכחי נעשה בתקציב צנוע של חמישה מיליון שהגיעו מכספו של שמאלאן עצמו (בחסות המגה-מפיק ג'ייסון בלום, סנדק האימה האמריקני הבלתי מעורער). בגיל 45, רגע לפני שהוא נמחק לחלוטין, הוא מסתכן באמת ומהמר על פניית פרסה.
בין הסרט הקודם והנוכחי שמאלאן היה מעורב בקיץ האחרון כמפיק בעונה הראשונה של סדרת המתח והמסתורין המוצלחת "Wayward Pines", ואף ביים את הפיילוט. כנראה שהיה זה שיעור בצניעות. לביים מהר ובתקציב נמוך יותר, ולעבוד עם תסריט שלא הוא כתב (בפעם הראשונה מאז החל לביים ב-1992). ב"הביקור" הוא שב לכתוב את התסריט, אך בשונה מסרטיו הקודמים, יש בו שילוב של אימה עם הומור, וסגנונו של הסרט מטשטש את נוכחותו כבמאי.
שני הגיבורים של "הביקור" הם אח ואחות - נער בשם טיילר (אד אוקסנבולד) בתחילת גיל העשרה, ואחותו הבכורה בקה (אוליביה דיונג) שמתקרבת לסוף גיל ההתבגרות. היות בקה קולנוענית חובבת מוביל לשימוש בטכניקת הפאונד פוטג' (found footage). כלומר, כל רגע בסרט הוא צילום ממצלמה שנמצאת או מופעלת על ידי בקה או טיילר (זאת, אגב, לא הגדרה לגמרי מדויקת למה שקורה בסרט, אך להסביר זאת יהיה בבחינת ספויילר).
בתחילת הסרט הם נשלחים על ידי אמם פאולה (קתרין האן החביבה) לביתם של הסבא והסבתא שלא פגשו מעולם. סיפור הרקע הוא על נתק בן עשרים שנה שנוצר בין האם והוריה, כאשר היא בחרה בגבר שהפך לבעלה ואבי ילדיה. בינתיים הוא כבר הספיק לנטוש את משפחתו, והיא מנסה לשקם את חיי האהבה בשיט תענוגות קצר עם החבר החדש.
הסבא והסבתא מקבלים אותם במאור פנים. מיד הסבא (פיטר מקרובי) מקבל את הכינוי "פופ-פופ", והסבתא (דיאנה דונאגן) מכונה "ננה". אך עם רדת החשיכה מתחיל להתעורר החשד שמשהו אינו כשורה. הסבתא מסתובבת בבית, שורטת דלתות ועושה עוד מעשים מעוררי אי נוחות. לסבא יש צריף סגור בחצר הבית שאותו הוא פוקד. תחושת החרדה הנבנית היטב קשורה לאפשרויות השונות לפענוח התנהגויות אלו - כשלכל אחד מהן מתלווה ממד המצוקה שלה.
האם יש להם צורה של דמנציה? האם משהו לא תקין אצלם מבחינה נפשית? או שמא יש כאן אלמנט על טבעי מאיים הפועל את פעולתו. מכיוון שהצופים ראו סרטים קודמים של הבמאי, כל אחת מהאפשרויות נלקחת בחשבון. כשהמצלמה במחשב הנייד של בקה יוצאת מכלל שימוש, גם הקשר של הגיבורים לעולם החיצון הופך למוגבל יותר.
סגנון הפאונד-פוטג' הפך לפופולארי בסרטי אימה רבים מאז "פרויקט המכשפות מבלייר" (1999). בשנה בה יצא "פרויקט המכשפות" יצא גם "החוש השישי" - שני סרטים מאוד שונים בסגנונם, אך שניהם היו להיטי ענק. העובדה ששמאלאן מאמץ את הסגנון, באיחור של 16 שנים ובנקודת שפל בקריירה שלו, אינה מבשרת טובות. האם אין זה יותר מרצון להשיג "רלוונטיות" באמצעות פניה לסגנון שכבר מיצה את עצמו?
סגנון הפאונד-פוטג' אכן הפך זה מכבר לקלישאה, אך "הביקור" עושה בו שימוש מספק. שמאלאן מסווה עצמו כבמאי בבחירות הבימוי של ילדה נבונה בשנות העשרה. היא (וגם אחיה חובב הראפ המאולתר) מעירים לא מעט הערות מודעות לעצמן לגבי הבחירות שנעשות בסרט אותו הם מצלמים, ובכך תורמים מימד נדרש של הומור רפלקסיבי.
בתחפושת זו שמאלאן מצליח להשתמש במגבלות של הסגנון כדי להגדיר את המצב הלא פשוט אליו נקלעים הגיבורים, וכדי לחדד באופן אפקטיבי את תחושת אי הנוחות והפחד בקרב הצופים. לקהל שלא ימצא פסול בכך שהסרט הופך את הזקנה ואת השהייה במחיצת זקנים למעוררות אימה, צפויה הנאה רבה.
"הביקור" (ארצותה הברית) - במאי: מ. נייט שמאלאן. שחקנים ראשיים: אוליביה דיונג, אד אוקסנבולד, דיאנה דנאגן, פיטר מקרובי, קתרין האן. אורך הסרט: 94 דקות.
