תביעה: בית האבות לא השגיח, קשישה נחנקה

אישה שהתגוררה בבית אבות בי-ם מתה בזמן שהצוות ניסה לגמול אותה מצינור הזנה. בית המשפט קבע שהרשלנות תעלה להנהלה 142 אלף שקל

עו"ד ד"ר ערן אגו והילה בועז-גבאיפורסם: 19.09.15 , 09:47

צוות בית האבות "עמל ירושלים" החליט לנסות ולגמול קשישה מצינור ההזנה שבאמצעותו אכלה. אלא שכעבור כמה שבועות התמוטטה האישה בחדר האוכל ומתה. בית משפט השלום בירושלים קבע שהצוות התרשל ופסק למשפחתה פיצוי בסך 142 אלף שקל.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

במשך שנים סבלה האישה מבעיות רפואיות שונות, בהן בעיית בליעה כרונית, שבעקבותיה נאלצה לקבל מזון דרך צינור הזנה. לאחר שלקתה בדלקת ריאות היא אושפזה בבית החולים "שערי צדק" שבירושלים, ובנובמבר 2010 הועברה לבית האבות הסיעודי "עמל ירושלים".

תביעה

העובר מת והאם תבעה: למה נתתם לי לבחור?

עו"ד ארן אמיר

בית החולים העמק הציע לאישה לעבור ניתוח קיסרי על רקע עברה הרפואי, אך היא בחרה להמתין. בית המשפט דחה את התביעה שלה

העובר מת והאם תבעה: למה נתתם לי לבחור?

כעבור שנה חל שיפור במצבה והצוות החליט לנסות לגמול אותה מצינור ההזנה ולהאכיל אותה דרך הפה, תחת השגחה. אלא שכמה שבועות לאחר מכן התמוטטה האישה בחדר האוכל של בית האבות. אמבולנס של מד"א הוזעק למקום ופינה אותה לבית החולים "הדסה", שם נקבע מותה.

לא בוצעה בקשישה נתיחה שלאחר המוות וסיבת מותה לא נקבעה אולם בתה הייתה בטוחה שהיא מתה מחנק והאשימה בכך את בית האבות. במרס 2012 היא הגישה בשמה ובשם עיזבון אמה תביעה ודרשה מבעלת בית האבות פיצויים עבור כאב, סבל וקיצור תוחלת חייה של אמה.

היא טענה שהחלטת הצוות לגמול את אמה מצינור ההזנה הייתה שגויה, ושבית האבות התרשל בכך שלא פיקח עליה כראוי בעת האכילה.

הנהלת בית האבות טענה מנגד שכלל לא הוכח שהמנוחה נפטרה משאיפת מזון. העובדה שכשהתמוטטה נמצא מזון בפיה אינה בהכרח מעידה על חנק, וייתכן שלקתה בשבץ מוחי או אירוע לבבי וכדומה. אם בכל זאת ייקבע שהיא צריכה לשלם פיצויים, ביקשה הנתבעת להתחשב בכך שתוחלת החיים של המנוחה עמדה על כמה חודשים בלבד, בהיותה חולת לב וסוכרת שעברה מספר אירועים מוחיים.

מדוע נפטרה?

סגן הנשיא השופט אברהם רובין קבע כי האיסור להאכיל את המנוחה דרך הפה לא היה מוחלט, וכי לנוכח השיפור במצבה, החלטתו המקצועית של בית האבות לנסות ולגמול אותה מצינור ההזנה הייתה סבירה. ואולם, ניסיון ההאכלה לא בוצע כראוי, שכן בית האבות לא הוכיח שהמנוחה הייתה תחת השגחה בזמן האכילה.

מאחר שלא בוצעה נתיחה לאחר המוות, וגם לא זומנו לעדות אנשי הצוות שטיפלו במנוחה לאחר ההתמוטטות, הסתמך השופט על עדויות התובעת ועל סמיכות הזמנים בין תחילת ניסיונות האכילה לבין מות המנוחה, וקבע שהשתכנע ברמה הדרושה במשפט אזרחי כי המנוחה מתה כתוצאה משאיפת מזון.

כשניגש לאמוד את סכומי הפיצוי הוא התייחס בין השאר לסוגיית תוחלת החיים, והחליט להעמיד אותה על מספר שנים בודד.

לבסוף, חייב השופט את בית האבות לשלם לבת ולעיזבון פיצוי של 130 אלף שקל עבור כאב, סבל וקיצור תוחלת החיים. בנוסף נפסקו עוד 12 אלף שקל עבור הוצאות הקבורה ושכר טרחת עו"ד בסך 33,512 שקל.