"דרך ארוכה": החיים שלכם קצרים מדי
שני חברים יצאו לדרך, אבל המסלול ארוך ומייגע והשניים כבר בני 70 פלוס. אפילו כשמדובר בשחקנים מנוסים כמו רוברט רדפורד וניק נולטה, הם לא יצליחו לגרום לנו להאמין שהמסע שלהם הוא משימה אפשרית. ניחא, אבל הדרמה "דרך ארוכה" לא מסבירה לנו למה הם יוצאים אליו מלכתחילה
"דרך ארוכה" ("A Walk in the Woods") הוא סרט מסע המבוסס על ספר בשם דומה מאת הסופר ביל ברייסון. בספר ובסרט שני אנשים יוצאים למסע הרגלי המאתגר ביותר בטבע האמריקאי: 3,400 קילומטרים של שביל האפלאצ'ים. הראשון הוא ברייסון עצמו (רוברט רדפורד), והשני הוא חבר עבר בשם סטיבן כץ (ניק נולטה) שהקשר איתו נותק לפני שנים.
עוד ביקורות במדור הקולנוע של ynet:
נדמה כי בשנים האחרונות רדפורד לוחץ קצת יותר על הדוושה של קריירת המשחק. האייקון האמריקאי, שלקח בעשורים הקודמים הפסקות של שנים בין פרויקטים (בעודו טרוד בעיסוקיו האחרים ובראשם פסטיבל סאנדנס שאותו ייסד), משחק מאז 2012 בלפחות סרט אחד כל שנה. ב-2013 היתה לו הופעה מרשימה ב"הכל אבוד" של ג'יי.סי. צ'אנדור כאדם הנאבק לבדו על הישרדותו מול סערה בלב ים. כעת הוא חזר בסרט נוסף שבו הדמות אותה הוא מגלם ניצבת מול הטבע הפראי, אך הפעם התוצאות מאכזבות ביותר.
מוקדם יותר השנה הוקרן "הולכת רחוק" בהפקתה וכיכובה של ריס ווית'רספון. ההצדקה של גיבורת הסרט ההוא היה לצאת למסע כסוג של תהליך הטהרות מהשדים בחייה, והמסע עוצב כתהליך התמודדות המחבר בין ההווה והעבר, בין הטבע הפראי והנפש המנסה למצוא שלווה. "הולכת רחוק" היה סרט עם בעיות לא פשוטות אך היה בו ניסיון לתת למסע משמעות. ואילו ב"דרך ארוכה" לכל היותר יש עקיצות מייגעות בין שני גברים, בתוך סרט שאין לא יכולת להעניק תכלית ליציאה לדרך, לבטא את קשיים האדירים במהלכו, לעצב תהליך הפסיכולוגי אותו עוברות הדמויות, ולתת נפח משמעותי לשיבה הביתה.
הניסיון הראשון של רדפורד להפיק את הסרט היה לפני עשור, עם חברו הטוב פול ניומן בתפקיד כץ. ניומן היה חולה מכדי לצאת להפקה התובענית מבחינה פיזית (הוא הוא הלך לעולמו ב-2008). כבר אז היה מאוחר מדי לצאת לדרך עם רדפורד בתפקיד הראשי. עשר שנים מאוחר יותר זו החלטה מופרכת כמעט כמו לצאת למסע הממשי.
ב"דרך ארוכה" אין ספק שמדובר בנופים האמיתיים, אך הסרט לא יודע להתבונן, להשתהות, ולאפשר לנו להשתאות. מכיוון שכל כך מעט דברים בעלי ערך נאמרים על ידי הדמויות, על הטבע מוטלת לא מעט עבודה כדי להשלים את מה שחסר. אבל הבמאי קן קוואפיס הוא לא ורנר הרצוג, אלא במאי ששיאו היצירתי הוא הסרט "אחוות הג'ינס" (2005). להפקה אין הוד והדר, אין תחושה אפית של מסע - למרות הקילומטרים שהדמויות גומעות והתחלפות עונות השנה במהלך המסע. בעיקר יש תחושה, שמן הסתם אינה כה רחוקה מהאמת, של שני שחקנים זקנים שהוסעו ממקום למקום, כדי לצלם סצנות קצרות.
לא ברור למה חותר הסרט. זהו סיפור על שני אנשים שלא נפגשו עשרות שנים. אנו מבינים שהיה להם טיול באירופה שבסופו התיעוב ההדדי הוביל לניתוק הקשר. מה קרה שם בטיול? זאת לא נדע. מה היה אופי הקשר ביניהם לפני הטיול באירופה? למעט אנקדוטות בנוסח "אמא של ילד מהעיירה שלא הסתובבה עם חזייה" אי אפשר לדעת.
בשונה מסרטים שידעו לנצל סיטואציה של מסע כדי לגעת בנימים של יחסים בין גברים (למשל, "דרכים צדדיות" של אלכסנדר פיין מ-2004) הדמויות סטטיות והדינמיקה ביניהן כמעט שטוחה לחלוטין. למעשה, רק בסצנה אחת, כאשר כץ מסביר מדוע לאחר שנגמל מאלכוהול הוא עדיין סוחב בתרמיל בקבוק משקה, יש תחושה של הסרט שיכול היה להיות עם תסריט אחר, במאי אחר, ואולי גם עם שחקנים בגיל קצת יותר מתקבל על הדעת.
"דרך ארוכה" (ארצות הברית) - במאי: קן קוואפיס, שחקנים ראשיים: רוברט רדפורד, ניק נולטה, אמה תומפסון, מרי סטינברגן וניק אופרמן. אורך הסרט: 104 דקות.
