הצהרת כורש, קריקטורה ופרס מאיראנית

בזכות קריקטורה אחת וכמה מילים הוענק לי העתק מדויק של גליל הצהרת כורש המקורי, מידי שני גולים איראנים. איך זה קורה לקריקטוריסטית ישראלית כמוני? "אלו רק קריקטורות, למה צריך את כל זה?", "כלום לא היה טוב יותר בלעדיהן?" - היו כמה מהשאלות הנפוצות ביותר שנשאלו קריקטוריסטים בחודשים שחלפו מאז הרצח ב"שארלי הבדו". אליהם הצטרפו גופי תקשורת חשובים בעולם שצנזרו חלקי מידע מקוראיהם - כמו כריכתו ההיסטורית של המגזין הצרפתי.

עוד דעות ב-ynet:

לקורבן הבא לא תשנה הסמנטיקה

לנו יהיה ביטחון כשלהם תהיה תקווה

תוכנית מתמטיקה 5 יחידות - סיכוי או מקור לדאגה

קריקטוריסטים בעולם התגייסו לתת מענה והסבר, כשהם פועלים בכל במה אפשרית. כך הצטרפה הקריקטורה שלי ל-700 קריקטורות מרחבי העולם, שהגיעו ל "ארגון הסובלנות הבינלאומי" (UTO) בנורבגיה, שלאחר האירוע הטראגי בפריז פתח את שעריו לתחרות בינלאומית במסגרת פסטיבל לחופש הביטוי. הקריקטורה שלי נבחרה כזוכה ומצאתי עצמי מוזמנת לכנס UTO.

אביטל אלתר בנאום הזכייה

המילים "סובלנות", "דאגה לזולת" ו "חופש ביטוי" הפכו קלישאות בשנים האחרונות, עד שמשמעותן התערפלה, אך כשפוגשים באוהבי זולת אמיתיים, מגלים את ההיפך המוחלט מקלישאה. הגולים האיראנים שפגשתי עם הגיעי - מוחמד ופרשטה מוסטאפיי מייסדי UTO, ומרים פג'יהיאימאני, נאבקים על החירות כדי להביט במציאות בעיניים חדשות, בתשומת לב ובמאמץ לדאוג לזולת - פרט או חברה - תוך נכונות להקריב למענה. קשה לדעת למה לצפות בפגישה עם מישהו שמוצאו ב"מדינת אויב", אך מהרגע הראשון היה ברור שאלו אנשים חמים ויותר מכך, אנשים הגורמים לאחרים להפוך ידע, מחשבות, וכוונות למעשים טובים.

כמותם, המשתתפים בכנס, על אף שהיו בני דתות ולאומים שונים, ולעתים בעלי מחלוקת, ייצגו ברובם דרכי מחשבה יצירתיות, לא דוגמטיות ולא אוטומטיות. אנשים המחפשים נק' מבט אחרות בכדי לנתח ולפעול במציאות של קיצוניות (טרור) ואלימות מתגברת.

דגש מיוחד ניתן בכנס על-ידי דוברים רבים לשאלה כיצד למנוע מהדור הצעיר להיסחף אחרי גלי ההקצנה וליפול למלכודת האלימות.

הפרס

בהזדמנות שניתנה לי על הבמה הצגתי באמצעות דוגמאות מגוונות מההיסטוריה וההווה של האמנות העולמית, את חשיבותה של החירות לחיינו כאמנים ובני אדם מדתות ותרבויות שונות. הדגמתי מתוך היהדות, כיצד יכולות אמנות ודת לחיות יחד, בהשלמה ובאתגר הדדי המביא להעשרה והרחבת אופקים, כך למשל האמונה היהודית שהעולם כולו נברא במעשה אמנות.

בשעת צהריים עלתה מרים פג'יהיאימאני, אל בימת הכנס ובידה רפליקה של גליל הצהרת כורש. "כשפוליטיקה מקובעת מפרידה בינינו, אמנות יצירתית תאחד אותנו", אמרה והפיחה רוח חיים חדשה בהצהרה. זהו הפרס שבחרו להעניק לי מתוך הכרה, הערכה וסמל לחירות, אחדות, וכבוד בין העמים. מרים ביקשה להדגיש את חשיבות ההצהרה לפרסים ויהודים גם יחד ונימקה זאת הן מן הצהרת הגליל והן מההצהרה בספר עזרא, המכריזה על זכותם של כל העמים להאמין באלוהיהם

 ועל זכותם של היהודים לחזור לירושלים. בסיום דבריה היא הוסיפה כי "חוקים לא דמוקרטים לא יכולים לעצור את בני האדם מלהתקשר האחד לשני דרך רעיונותיהם. המוחות היצירתיים ימצאו האחד את השני, יעוררו את ההשראה האחד אצל השני ויאירו את הדרך".

זו דרכם של קריקטוריסטים ואמנים בכלל, להסיר באמצעות עפרונותיהם את כבלי השגרה המוכתבת או המורגלת, בכדי לקרב בני אדם זה לזה ולעולם הקיים סביבם. גלגולה של הקריקטורה הקטנה שלי מהווה תזכורת נוספת, שלאמנות הייתה ויש השפעה ישירה ועקיפה, לא רק כמעוררת השראה ומחשבה, אלא גם כמגיעה לקהלים רחבים, מגוונים ומרוחקים, כבונה גשר לחיבור, לייסוד שפה, לחידוד ערכים, ולשינוי.

אביטל אלתר, קריקטוריסטית ומאיירת. בעבר פרסמה קריקטורות בערוץ הדעות של ynet