לנו יהיה ביטחון כשלהם תהיה תקווה
לוּ הפיח נתניהו תקווה ויוזמה תחת גרירת הרגליים המסוכנת המאפיינת את שנות שלטונו, הוא היה מבטיח כי מדינת ישראל תהיה מדינה יהודית-דמוקרטית, בטוחה בגבולותיה, לדורות
אלף שוטרים ואלף חיילים לא יכסו את האש הבוערת והרצחנית בירושלים, ביהודה ובשומרון ואת הגחלים הרוחשות ברצועת עזה. אלף הגדרות - מאינתיפאדה, דרך התקוממות מקומית, טרור בודדים, ועד התארגנות יזומה - לא יכסו על תיאור המציאות המדממת והמדרון החלקלק שאליו אנחנו גולשים במהירות. נאומים וישיבות קבינט עקרות לא ישנו את המתרחש ברגעים אלה ממש בינינו לבין מאות ואלפי צעירים פלסטינים. לנו יהיה ביטחון כאשר להם תהיה תקווה.
עוד דעות ב-ynet:
תוכנית מתמטיקה 5 יחידות - סיכוי או מקור לדאגה
התקווה שלהם, של הפלסטינים, מתפוגגת באופן עקבי מזה שנים, ובמקביל הולכת ונעלמת גם התקווה שלנו - למימוש החזון הציוני של מדינת העם היהודי, בטוחה, דמוקרטית ומשגשגת.
האלימות, שהגיעה לשיא רצחני בשבועות האחרונים בירושלים, ביהודה ובשומרון, אינה אמורה להפתיע איש. גופי הביטחון הישראלים התריעו מפניה, עיתונאים המכירים את המצב בשטח כתבו עליה, מדינאים בעולם הזהירו כי היא עלולה לפרוץ בגלל הקיפאון המדיני. אך נדמה כי טחו מראות עיני ראש הממשלה וממשלתו. בין בכוונת מכוון, בין במחדל ובין ברשלנות.
לוּ היה
לו היה ראש הממשלה מביט באומץ במציאות, היה עולה על בימת האו"ם, רק לפני כשבוע, ונושא נאום מכונן, רלוונטי, ריאלי, יצירתי, כזה שיכול להשפיע ולעורר תקווה לשינוי. וגם פועל הלכה למעשה כפי מילותיו. על היחסים בינינו לבין הפלסטינים, שיקבעו את עתידנו.
יכול היה נתניהו לקרוא לנשיא מצרים, למלך ירדן, למלך סעודיה ולמנהיגי נסיכויות המפרץ לפתוח בדיאלוג כן, שבבסיסו מאבק באיראן המתגרענת תוך שאיפות התפשטות כוחניות, ומאבק משותף בטרור, בקיצוניות ובקנאות. בכפוף להסתייגויות ישראל לגבי יוזמת השלום הערבית, יכול היה נתניהו לקרוא לדון בה כמסגרת להידברות אזורית, בדרך לנורמליזציה ביחסים. יכול היה, לוּ רצה בכך, לקרוא לחידוש מיידי של המו"מ עם אבו מאזן לקראת הסכם של שתי מדינות לשני עמים, בתהליך רציני, מתמשך ומחייב שיוביל למיתון הסכסוך, ובהמשך, בתהליך הדרגתי אך רציף, לפתרון סוגיות הליבה שבמחלוקת.
לוּ רק אמר: "הדרך מלאה מהמורות עמוקות, אבל מטרתנו למצוא דרכים להתגבר על הקשיים. כאשר הדם רותח, מגיעים הנקמה והכעס, יחד עם ייאוש, שכול, חוסר אמון ותסכול. גם אדם שאינו קיצוני מוצף אז ברגשות והרטוריקה מאפילה על התקווה. אבו מאזן - הפסק את ההסתה והפצת השנאה. חייבות להיות דרכים לפתור, או לפחות למתן, אפילו סכסוכים מורכבים, אלימים וממושכים בין קהילות כשלנו. זוהי אחריותנו כמנהיגים".
במגילת העצמאות של ישראל נכתב: הכרת האומות המאוחדות בזכות העם היהודי למדינה היא בלתי חוזרת. זכות זו היא זכותו הטבעית של העם היהודי במדינה ריבונית משלו. את החזון הציוני הזה לא ניתן להשיג אלא אם כן יתקיים גבול בין מדינתו הדמוקרטית והבטוחה של העם היהודי לבין מדינת לאום מפורזת ובת-קיימא של העם הפלסטיני.
לוּ היה נתניהו רואה עצמו אחראי לחתור להגנה על החזון הזה, היה קורא לנהל משא ומתן על שתי מדינות לשני העמים, עם גבול מוסכם על בסיס קווי 67 עם חילופי שטחים. לוּ היה אמיץ ויצירתי היה מכריז כי כדי להבטיח את עתידה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי לא יהיו לישראל תביעות ריבונות ממזרח לגדר הביטחון, וכי בכוונתו להעביר חוק לפינוי, פיצוי וקליטה של האחים המתיישבים ביהודה ושומרון. אלה החלוצים של זמננו, היה אומר ראש הממשלה בנאומו באו"ם, ואחר כך בכנסת - שליחי ממשלות ישראל לדורותיהן. הם הובילו את המאבק לעצמאות ולביטחון המדינה, ואשר מקצתם יעתיקו את מקום מושבם, בעוד ש- 80% מהם, תושבי גושי ההתיישבות הגדולים, יהיו חלק אחד ובלתי נפרד מישראל בגבולותיה כפי שייקבעו, בהסכם או בהיעדרו.
לוּ רק אמר נתניהו: "בצד מאבק חד משמעי ובלתי מתפשר נגד טרור, הסתה ודה-לגיטימציה וללא קשר
לאופן שבו הפלסטינים יתייחסו לדברי - אני מאמין שזו אחריותי להתוות גבול זמני, בשילוב גושי ההתיישבות, שיקיף רוב יהודי ברור בדמוקרטיה אמיתית בגבולות בטוחים. כך גם אשקם את האמון החסר כיום למו״מ על קביעת הגבול העתידי המוסכם".
אבל נתניהו לא אמר. וממילא לא עשה. והמציאות מידרדרת, ואנשים משלמים בחייהם ובגופם, בשכול ובאובדן. ורק הפנמה של הצורך הדחוף והחיוני בהתקדמות מדינית של ממש לסימון גבול בין שתי מדינות לאום, ולאחריו, לפתרון הסכסוך, תמנע העצמה של ההתלקחות החיצונית ושל הפילוג הפנימי. וחשוב מכך: תיפסק ההידרדרות לחיים חסרי תוחלת ועתיד במדינה אחת, שלא תהיה שוויונית או לא תהיה מדינת העם היהודי. לוּ כך אמר, ועשה, והפיח תקווה ויוזמה תחת גרירת הרגליים המסוכנת המאפיינת את שנות שלטונו, היה נתניהו מבטיח כי מדינת ישראל תהיה מדינה יהודית-דמוקרטית, בטוחה בגבולותיה, לדורות.
עמי אילון, גלעד שר, אורני פטרושקה - ראשי "עתיד כחול לבן"
לפנייה לכתב/ת 
