חזון דמוקרטי משותף לחברה אזרחית מקוטבת

20 שנה אחרי, רצח רבין הוא נקודת השבר של הדמוקרטיה הישראלית משום שהוא מסמל יותר מכול את כישלונם של האמצעים הדמוקרטיים לתעל את המחלוקות אל הזירה הפוליטית ולהכריע בדרכים הֶסְכמיות את עתיד המדינה. 20 שנה אחרי ועדיין 42% מהישראלים חוששים מפני רצח פוליטי נוסף (מתוך מדד הדמוקרטיה הישראלית לשנת 2015). החברה הישראלית מחולקת, שיח השבטים מתעצם, ודומה שהסכסוכים בינינו עדיין עמוקים ושההתכנסות סביב חזון אזרחי משותף לא קרובה למימוש.

עוד דעות ב-ynet:

זו לא מתקפת טרור, זו מלחמת אזרחים

המשמעות הכלכלית של סגר על מזרח ירושלים

ביום שאחרי: לקראת היפרדות

לי כל גל (טרור) נושא מזכרת

אקדח בכל כיס

ועם זאת הדמוקרטיה הישראלית לא נקברה בליל הרצח. 20 שנה אחרי, רוב גדול בציבור (86%) מתנגדים לשימוש בנשק כדי למנוע ממקבלי ההחלטות לבצע את מדיניותם. התנגדות זו לאלימות יכולה לשמש אחד היסודות לבניית חזון דמוקרטי משותף לחברה אזרחית מפוצלת. נדמה שזה צריך להיות האתגר העיקרי שלנו כיום והלקח שאותו אנחנו צריך ליישם.

בניית חזון דמוקרטי משותף כרוכה בתהליך כואב וארוך של סרטוט קווי השבר של החברה הישראלית; חיטוט בפצעים הכואבים של החברה (למשל, האי-שוויון בין יהודים לערבים או בין פריפריה למרכז); בחינה מהותית של המתח שבין תפיסות דתיות-הלכתיות לבין תפיסות לאומיות-ממלכתיות בנוגע לדיוקנה של המדינה ולהכרעות המדיניות הנדרשות; ודיון בסוגיות ליבה כמו השליטה בפלסטינים ומבנה המוסדות החברתיים-כלכליים.

בשנים האחרונות היינו עדים שוב ושוב לוויתור על השיח הדמוקרטי, לחוסר סובלנות כלפי האחר והשונה, לביטויי שנאה ולמעשי אלימות. בערב הרצח היה היעדר ההפנמה של הערכים הדמוקרטיים, בעיקר נחלתם של חלקים בציבור הימין הקיצוני, אך מאז הוא חלחל, לדאבון הלב, גם אל חלק מנבחרי הציבור. ולאחרונה ממש אנו מתמודדים גם עם גל של חקיקה אנטי-דמוקרטית שנועדה לפגוע באחר, להשתיקו ולהדירו.

התרופות היעילות ביותר לטווח הארוך למיגור שנאת האחר, ההסתה והגזענות ולהפנמת ערכים דמוקרטיים הן שתיים - הכרה לעומק של האחר וחינוך אזרחי לדמוקרטיה. בעניין הראשון מדובר בהכרה מהותית ובחיים משותפים, ולא במפגשים אקראיים המטאטאים לשעה-שעתיים מחלוקות אל מתחת לשטיח. עלינו לשאול את עצמנו, למשל, אם נכון להמשיך בהפרדה בין הזרמים בחינוך הממלכתי; אם בגלל תפילה בבוקר או שיעור על עקרונות בתפיסה הומניסטית חילונית אי-אפשר ללמוד ביחד חשבון, עברית וידיעת הארץ; אם נכון שהמפגש המשמעותי הראשון בין בני נוער חילונים ודתיים יתרחש במסגרת השירות הצבאי או במסלול הלימודים שאחריו.

באשר לחינוך האזרחי לדמוקרטיה - על מוסדות החינוך להטמיע את הערכים הדמוקרטיים בקרב התלמידים, משום ש"האחר" שאליו מופנות השנאה והאלימות יכול להיות כל אחד ואחת מאתנו: אישה, חרדי, ערבי, חילוני, דתי-לאומי, מזרחי, אשכנזי, אתיופי, רוסי, עובד זר, מבקש מקלט, הומוסקסואל, טייקון, מנהיג פוליטי, והרשימה עוד ארוכה.

 הסובלנות כלפי השונות היא יסוד הדמוקרטיה וגם אחד ממקורות עוצמתה. דה-הומניזציה של האחר, כפי שטענה חנה ארנדט, מכשירה את הקרקע למעשי אלימות נגדו ויוצרת התעלמות מאמות מידה מוסריות.

רצח רבין הוא אירוע מכונן בחייה של החברה הישראלית. מיד אחריו השתלטו על השיח תכנים של אחדות מדומה שעיקרה השתקת המתחים והקונפליקטים במקום התמודדות אמיצה עמם. לחברה הישראלית נדרשו 20 שנה כדי להתחיל להתמודד עם קווי השבר שחשפה טראומת הרצח. היום, יותר מתמיד, החברה הישראלית זקוקה לחזון משותף המבוסס על ערכי הדמוקרטיה המהותית ולפרקטיקה המעשית של שילוב אמיתי ועמוק בין קהילות.

יוחנן פלסנר, נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה