"שובר את הכלים": שחמט על אוטומט
יש בסיפורו המדהים של גאון השחמט השנוי במחלוקת בובי פישר הרבה אפשרויות לפיתוח עלילתי - מהפן האישי ועד לזה הלאומי שייצג ב"דו-קרב המאה" מול יריבו הסובייטי. עם זאת, התסריט ב"שובר את הכלים" לא מספק זווית מיוחדת. מזל שהביוגרפיה המקורית מרתקת דיה כדי להחזיק את הסרט
רבים מחשיבים את בובי פישר לגדול השחמטאים - גאון, מופרע, מעורער נפשית. המוצא שלו יהודי, אך הוא, בשיגיונות מוחו, התמכר לתיאוריות קונספירציה, התנצר, והפך לאנטישמי מהסוג הנחרץ והבוטה ביותר. האדם הזה הפך, בתחילת שנות ה-70, לנציגה של ארצות הברית במלחמה הקרה. שדה המערכה היה לוח השחמט והיריב - אלוף העולם הרוסי.
הסיפור של בובי פישר מרתק, והטורניר האגדי שכונה "דו-קרב המאה" ואשר התקיים ביולי 1972 בבירת איסלנד ריקיאוויק מול בוריס ספאסקי. אירוע תרבותי-ספורטיבי-פוליטי זה נותר חקוק בזיכרון ההיסטורי של המאה ה-20. אז מדוע "שובר את הכלים" לא מצליח להפוך חומרים אלו לסרט המעורר עניין ומחשבה?
הסרט מגולל סיפור שכדאי להכיר. אך, כמו בכמה סרטים מהזמן האחרון (למשל, "התוכנית" על רוכב האופניים לאנס ארמסטרונג), מוטב להסתכל על גרסת הקולנוע התיעודי ולא על הבדיה. את סיפור הטורניר בין פישר לספאסקי הציג בצורה מוצלחת יותר "בובי פישר נגד העולם" (2011), סרט תיעודי שנעשה לערוץ HBO. לתיעוד יש יתרון בהבהרת הקונטקסט "החיצוני" של התחרות - מה שהיה מוטל על כף המאזנים מבחינה פוליטית בתקופה של דטאנט במלחמה הקרה.
עוד ביקורות במדור הקולנוע של ynet:
היכולת להציג תמונה פוליטית רחבה ולעשות זאת באופן אמין ומאיר עיניים היא אתגר שמעט סרטים בדיוניים מסוגלים לעמוד בו. "לשבור את הכלים" בוודאי לא נמנה עימם. השם האנגלי המקורי של הסרט "Pawn Sacrifice" פירושו הקרבה של חייל - על לוח השחמט (אבל אולי גם במציאות). שם זה אמור לרמוז על מעמד שני היריבים האחד מול השני, כשני שליחים של יוקרת המעצמות היריבות. בפועל אין מספיק קשר בין מה שנרמז בשם ומה שמוצג בסרט.
הבחינה הפסיכולוגית של דמותו של פישר (אותו מגלם טובי מגווייר), אלמנט שבו, לפחות באופן תיאורטי, אמור להיות לקולנוע הבדיוני יתרון, אינה עובדת באופן משכנע. חלק מזה נובע מעבודת המשחק של מגווייר, שאינו נושא כל דמיון פיזי לפישר, ולא מצליח ללכוד את הפרסונה המשלבת בין הפלגמטיות של גיק השחמט והרובד המעורער ההולך ומתגבר בו.
האשמה אינה מוטלת רק על מגווייר. יש בעיה תסריטאית בעיצוב של דמות בעייתית ללא יכולת להתנתק מתבנית "הגיבור" מעורר ההזדהות. דמותו של פישר אמורה לאתגר את יכולת ההזדהות, בוודאי כאשר הסרט מציג אותה בסיטואציות בין אישיות ואינטימיות. התסריט של סטיבן נייט ("לוק", "הבן השביעי"), אינו מתעלם ממגרעותיו של פישר, אך הוא מחליק ומשטיח אותן בדרך לסיפור על האינדיווידואליסט המבריק מול מכונת השחמט הסובייטית.
"שובר את הכלים" מתחיל ברגע בו עולה חשד שפישר עומד להבריז ברגע האחרון מהטורניר מול ספאסקי, תחושה שעוברת באמצעות מונטאז' של מהדורות חדשות טלוויזיוניות מכל רחבי העולם שבהן הדוברים מציינים זאת בשפות שונות. זה אמור להמחיש את העניין העולמי שיש בתחרות, אך הבחירה להעביר כך את המידה היא המחשה ראשונית לכובד היד של הבמאי אדווארד זוויק ("גלורי", "הסמוראי האחרון").
מגמה זו נמשכת, למשל, באמצעות הצגה של מוטיבציות פוליטיות במשפטים נוסח "איבדנו את סין, איבדנו את וייטנאם, ואנו מוכרחים לזכות בזה". בטריילר זה אולי נשמע טוב, אבל משפטים אלו, כשהם נאמרים במהלך סיטואציה דרמטית, בולטים בחוסר העידון שלהם.
מנקודת פתיחה זו הסרט חוזר אל הילדות ומציג סדרה של סצנות שאמורות לתת לנו את תחנות המפתח בהתפתחותו של פישר, כסוג של פרופיל פסיכולוגי שיסביר את דמותו והקשר יוצא הדופן שיש לו למשחק. אימו רגינה (רובין וויגרט), היתה בחייה (האמיתיים) אישה יוצאת דופן ביכולותיה האינטלקטואליות, ובהעזתה להיות אקטיביסטית פוליטית בתקופה הטעונה שלאחר לכידת אתל ויוליוס רוזנברג. בסרט היא נותרת דמות לא מגובשת "האמא המזניחה שבנה מוצא ניחומים במשחק השחמט" מבלי שניתן להבין את השפעתה על עיצובו של בנה (ברבות הימים יתכחש למרכיבי הזהות הדתית והפוליטית של אמו).
בתהליך התקדמותו המהיר של פישר כבכיר השחמטאים האמריקאיים (בעודו, עדיין, בגיל 14) וכרב-אמן בינלאומי בגיל 15, הוא נעזר בשתי דמויות: עורך הדין חובב השחמט פול מרשל (מייקל סטולברג) שמבין את ערכו כנשק במלחמה הקרה התרבותית, ואיש הכמורה ורב-האמן האב ביל לומברדי (פיטר סארסגארד). שתי הדמויות, אך בעיקר זו של לומברדי, נותרות לא מפוענחות בקשר שלהן לפישר.
בהגעה לחלקו האחרון של הסרט ולתחרות עצמה, ישנה הופעת המשחק המוצלחת של הסרט - זו של ליב שרייבר בתפקיד ספאסקי. האיפוק בדמות ובאופן הצגתה נושא ניחוח נדרש של אנדרסטייטמנט קומי. התחרות עצמה מעניינת ומהלכיה יפתיעו את מי שלא בקי בפרטים. חרף הביקורת, הסרט אינו נטול עניין. אמנם כל המעורבים בצד היצירתי רחוקים כאן ממיטב עבודתם, אך הסיפור מספיק טוב בכדי שהצופים לא ישתעממו.
"שובר את הכלים" (ארצות הברית) - במאי: אדוארד זוויק, שחקנים ראשיים: טובי מגווייר, פיטר סארסגארד, מייקל סטולברג, רובין וויגרט וליב שרייבר. אורך הסרט: 115 דקות.
