הפסידה במשפט: "טינופת" זה לא לשון הרע

מנהלת חשבונות במסעדה בדרום, שהתעמתה מילולית עם עובד "אסם", הגישה נגדו תביעה. אבל שופטת קבעה: שפת רחוב אינה לשון הרע

עו"ד אבישי אוסטרייכרפורסם: 29.10.15 , 08:14

האם המילים "טמבלית" או "טינופת" נחשבות לשון הרע? מנהלת חשבונות במסעדה בדרום, שהתעמתה בפגישת עבודה עם מנהל אזורי של חברת "אסם", הגישה נגדו תביעה, אך נדחתה בבית משפט השלום בבאר שבע, שקבע ששפת רחוב אינה לשון הרע.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

בתביעה שהגישה האישה, בדרישה לפיצוי בסך 66 אלף שקל, היא סיפרה שהנתבע התפרץ יום אחד למשרדה במפתיע יחד עם סוכנת מכירות וביקש לעבור על חשבוניות. לטענתה היא השיבה לו בנימוס שאינה יכולה עקב עומס עבודה, והוא כינה אותה בשל שמות גנאי.

תביעה

כינתה את השכן "ערבי" – ותפצה על לשון הרע

עו"ד אבי אפטקמן

דיירת בבניין משותף בראשל"צ תשלם 15 אלף שקל לאחר שתלתה על לוח המודעות שלטים שבהם כינתה את אחד משכניה "ערבי, נבלה, צורר יהודים"

כינתה את השכן "ערבי" – ותפצה על לשון הרע

הגרסה שלו בבית המשפט הייתה שונה: לדבריו הוא הגיע לפגישה שנקבעה מראש לדיון בבעיות התשלומים בין המסעדה לבין אסם. עוד לפני שהספיק לומר לה שלום, סיפר, התובעת התנפלה עליו במלים בוטות ובתנועות ידיים מגונות תוך שהיא מפטירה משפטים כמו "מה באת לי עכשיו" ו"תצא מפה", ואחרי שהרוחות התלהטו אף אמרה לו "מטומטם" ו"אני אדאג שיזרקו אותך מאסם".

בשלב זה, הסביר, הוא הרגיש שאינו מסוגל להתאפק יותר והשיב לה באותו מטבע.

השופטת אורית ליפשיץ דחתה את התביעה וציינה שבמישור העובדתי הראיות תומכות בגרסת הנתבע. היא צפתה בתיעוד מצולם שבו נראה הנתבע מובל באדיבות למשרדה של התובעת, באופן שסתר לחלוטין את הטענות בדבר התפרצות מפתיעה למשרדה. בנוסף, הסרטון הראה בבירור כיצד הרוחות התלהטו לאחר דין ודברים כאשר התובעת היא זו שמדברת כל העת.

כמו כן, השופטת השתכנעה כי סוכנת המכירות שנכחה בפגישה מסרה עדות אמינה, שתמכה בדברי הנתבע. "הדברים נאמרו בלהט ויכוח הדדי שכלל צעקות ונפנופי ידיים – רובם על ידי התובעת והבוס שלה", העירה השופטת.

לגבי סוגיית לשון הרע ציינה השופטת כי המילים "טינופת" ו"טמבלית" אינן נעימות, אלא שהן מהוות שפת רחוב. השומע מהצד לא היה נוטה לחשוב כי התובעת היא אכן טינופת או טמבלית, אלא היה מבין שמדובר ב"שיח שיצא משיווי משקל".

השופטת הסבירה שהמבחן ללשון הרע אינו רק התוכן עצמו. יש לשקול את המקום, את נימת הדיבור ואת ההקשר. "אם יתברר שהדברים נאמרו ברוגז, בכעס או תוך חילופי עלבונות, ייטה בית המשפט לא לראות בדברים לשון הרע המקימה עילת תביעה על פי החוק", הסבירה השופטת.

בדרך אגב ציינה השופטת כי אפילו אם היה מוכח שהנתבע קילל ואמר לתובעת דברים חמורים יותר, הרי שהוא היה מוגן בשל העובדה שהיא קינטרה אותו ואיימה עליו. בסיכומו של דבר נדחתה התביעה והתובעת חויבה לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 7,000 שקל.